אתמול שמעתי אדם שאני מעריך, יולי אדלשטיין, באחד מרגעי השפל הגדולים שלו (למרבה הצער הוא אסף לא מעט כאלה) - "נותן גיבוי" לאנשי בית הכנסת שלו שהתלוננו במשטרה.
אחר כך שמעתי את גבאי בית הכנסת שלו, איתי מעודה, שמכחיש תלונה כלשהי, אומר שמעצר שלוש הנשים היה "טירוף מוחלט", מספר שאת הפליירים שהנשים חילקו הוא שם במקום בולט בבית הכנסת על מנת שכולם יראו ויוכלו לקרוא, ושבבית הכנסת הזה, הפתוח לכל, מתקיימות כל שבת תפילות לשלום החטופים וחזרתם הביתה.
עוד כמה מרגעי השפל הגדולים של המדינה. וכל זאת, על שום מה? | בן כספית
דיווח: דונלד טראמפ היה יעד לניסיון התנקשות נוסף
אחר כך ראיתי קטע מערוץ 14 (בטוויטר, אני לא פותח את הערוץ הזה ביוזמתי). ישבו שם, תעמידו פני מופתעים, אראל סג"ל ושמעון ריקלין, ושיקרו בזו הלשון -
סג"ל: "תראה, קרה דבר, צריך לברך שהחיינו. משטרת ישראל הפסיקה לנהוג באכיפה בררנית וביום שישי בערב, אחרי ששתי גרציות, שתי נשים, נכנסו לתוך בית כנסת..."
ריקלין: "פרצו לבית הכנסת".
סג"ל: "פרצו לבית הכנסת והניחו פשקווילים, או מה שזה לא יהיה בתוך בית הכנסת".
ריקלין: "פלאיירים".
סג"ל: "כן, פלאיירים, אז עצרו אותן".
אז ככה:
לא שתי נשים, שלוש נשים.
לא גרציות, תיכף נחזור לזה.
לא פרצו לבית הכנסת, האירוע כולו מצולם ומתועד.
הן נכנסו לבית הכנסת בבוקר, לאור יום, כשאולם המבואה מלא.
וגם לא פשקווילים, כי בפשקווילים יש בדרך כלל חומרי הכפשה, הסתה וטינוף למיניהם.
מה ששלוש הנשים הללו הניחו בעדינות על כיסאות בית הכנסת היו כרוזים ועליהם הכתובת "שלח את עמי", כתובת שיולי אדלשטיין מכיר מצוין, יחד עם תמונותיהם של כמה חטופים.
נכנסו דרך הכניסה הפתוחה, הניחו את הכרוזים והלכו.
עכשיו בואו נדבר על אחת ה"גרציות" הללו, אישה שהיא גם אם חד־הורית בשם שמרית בורלא. לצערי, אני לא יכול לפרט כאן את מעלליה ב־30 השנים שנתנה לביטחון המדינה בתפקידים הכמוסים ביותר (חלקם גם מסוכנים).
אושר לי להשתמש רק במה שכתבה אתמול תמי ארד בפוסט מיוחד שהקדישה לה: "אני רוצה לספר לך יולי אדלשטיין, אסיר ציון לשעבר, ולכם משטרת בן גביר, על אחת מהנשים שעצרתם בצהרי שישי בביתה. אישה בשנות ה־50 לחייה, אותה אזקתם בידיה ורגליה, והשארתם במעצר בערב שבת עד 22:15 בלילה. כשמונה שעות הייתה שמרית אזוקה בידיה. היא ושתי חברותיה ל'פשע'".
"ו'הפשע' שבגינו נעצרה שמרית בביתה בצהרי יום שישי הוא חלוקת עלונים למען שחרור החטופים בבית כנסת - מקום ציבורי ולא המועדון הסגור שלך אדלשטיין או של בן גביר. אז שמרית היא אישה שעבדה במערכת הביטחון עשרות שנים, ובין היתר פעלה במסירות אין קץ למען השבויים והנעדרים. היא ליוותה אותנו, משפחתו של רון, משך שנים ארוכות, והמחשבה על שעברה אתמול, ערב שבת, העיתה אותי ואמורה להבעית כל אזרח במדינת ישראל".
"במקום לרדוף אחרי עבריינים (ברמלה נרצחו השבוע ארבעה, ילדים ונשים, ותינוק שאמו נרצחה נאבק עדיין על חייו), משטרת ישראל עוצרת את שמרית, פעילה סדרתית, אחרי עשרות שנים של עשייה משמעותית ופעילות מהנשמה למען אנשים שנגזלה מהם החירות. שמרית אינה הראשונה ואינה האחרונה שתזכה לנחת זרועה של המשטרה, שהפכה למיליציית בן גביר, שעליה נמנים נושאי תפקיד שמזלזלים בזכויות האזרח ומפירים בבוטות את החוק, ולא רק שאינם נעצרים, הם מקודמים בתפקיד".
אתמול עלתה שמרית לראיון בתוכנית של אריה אלדד ושלי ברדיו 103FM. התחייבתי לא לדבר על מה שעשתה בחייה. במהלך הראיון התברר שבתה היחידה, המשרתת עכשיו בצה"ל, קרויה ארד. כן, על שמו של הנווט השבוי רון ארד, בעלה של תמי, מהפוסט כאן למעלה. את האישה הזו הם עצרו בעלילת שווא, שלא לומר עלילת דם מודרנית. עם אזיקים בידיים וברגליים.
"אני לא חושבת שאפשר לתאר לאנשים את המעבר החד הזה", סיפרה לנו אתמול שמרית. "אתה יושב בבית לקראת שבת, הכל שליו ורגוע, פתאום דופקים לך בדלת ובשנייה אחת אתה הופך להיות מאדם נורמטיבי לפושע. וזה לא שבאו ואמרו 'בואי, אנחנו רוצים לברר איתך משהו'. שמו לי אזיקים על הידיים והרגליים".
"אני אם חד־הורית. הבת שלי סגרה שבת בבסיס, תודה לאל. אם היא הייתה רואה את זה, אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה. הייתי המומה. הפה מתייבש. אתה לא יודע מה לעשות קודם. אומרים לך שאתה חשוד בפריצה לבית תפילה ובקשירת קשר לביצוע פשע. לא עבירה, לא עוון. פשע. אני פושעת".
"כשאני מספרת לכם את זה עכשיו, עולות לי דמעות בעיניים. הבת שלי סיימה מכינה קדם־צבאית בגליל העליון, עברה להיות מדריכת איסוף קרבי ומשרתת בבסיס רחוק מאוד בדרום וסגרה שבת. היא יודעת שאני פעילה במחאה, והיא כבר אמרה לי 'אמא, אני מכבדת אותך, ועדיין אני מבקשת ממך - את הדבר היחיד שיש לי. אין לי אבא, אין לי אחים ואחיות, אין לי סבים וסבתות, אני מבקשת ממך שלא תיעצרי'."
באותו זמן ממש ישב אחד שמונה לא מזמן לתואר "דובר המשטרה", סנ"צ אריה דורון, באולפן ערוץ 12, וניסה להסביר לישי כהן את האירוע הזה: "החשד היה תלונה כתובה על חשד להתפרצות. אותו אדם מבית הכנסת הודיע למשטרת ישראל שהתקיימה פריצה לבית הכנסת, והמשטרה פעלה לפי הנוהל של התפרצות".
כן, היצור הזה הוא דובר המשטרה. הוא יודע שלא מזמן פרצו המונים, חלקם חמושים, לשני בסיסים צבאיים. הם עקרו שערים, התנהגו באלימות ותקפו חיילים. הם מצולמים, אבל אף אחד לא נעצר. הוא יודע שיש בירושלים בית כנסת מקסים של קהילת יער רמות, קונסרבטיבים, שסובל כמעט כל שבת מפריצות אלימות, כולל ביתוק מנעולים ושרשראות כניסה בקאטרים מיוחדים. חוליגנים חרדים פורצים, תוקפים ומשחיתים. הכל מצולם, אף אחד לא נעצר. אנשים מתקשרים למשטרה ומדווחים על פורץ שנמצא עכשיו אצלם בבית, רואים אותו במצלמות. המשטרה תגיע, אולי, בעוד חודש.
מה גם ששמרית וחברותיה לא פרצו. בית כנסת הוא מקום פתוח לכולם, אלא אם כן הגבאי מבקש ממך לעזוב. הנשים נכנסו אליו בשלום, יצאו בשלום. באו לעשות חסד. וכן, הכל מצולם. כל מה שמיליציית בן גביר הייתה צריכה לעשות זה להציץ בצילומי המעגל הסגור מבית הכנסת ולדבר עם הגבאי. אבל גם זה גדול עליהם.
מכרו נשמתם לשטן
אין מנוס ממסקנה פשוטה: אלה לא שוטרים, אלא חוליגנים. מפקד התחנה ששלח אותם למשימה הזו צריך להיות מפוטר היום בבוקר. בדיוק כמו מפקד תחנת גלילות שהודיע למפגין שלא רק שאין לו זכות ביטוי, אין לו זכויות בכלל. בדיוק כמו מפקד התחנה שתקף בשבת את יצחק שחם, בן 80, אל"ם בדימוס, לשעבר מפל"ג בשייטת 13, שעמד לא רחוק מביתו של שר החינוך יואב קיש.
שוטרים שהגיעו למקום, ולמיטב הבנתי היה שם גם מפקד תחנת כפר סבא, תקפו את שחם באלימות. הפילו אותו לרצפה, פצעו אותו בידיו, נהגו בו כמו בכלב עזתי חולה כלבת. תמונות מחרידות, על כלום ושום דבר. לא היה לו מגפון, לא הייתה לו חולצת מחאה, אפילו שלט הוא לא החזיק.
ועוד לא גמרנו להתחרפן מהמעצר של נועה גולדנברג, ההיא מ"פרשת הקובבה" בחוף הים. חופן חול שנראה מתפזר באוויר (אין צילום שלה חופנת אותו) גורם למשטרה לעצור צעירה ללא עבר פלילי, חולת אפילפסיה, ולהחזיק אותה במעצר סוף שבוע שלם. מובלת באזיקים בידיה ורגליה. כל זאת, על שום מה?
נזכרתי באירוע מלפני 12 שנה. עימות בחירות באוניברסיטת בר־אילן בין ח"כ אחמד טיבי לח"כ אריה אלדד. העימות הסתיים בשלום. בסיומו תקפה צעירה בת 17 את ח"כ טיבי וירקה עליו. היא לא נעצרה אפילו. פרטיה נלקחו, אחר כך הוגש נגדה כתב אישום. בסופו של דבר, היא אפילו לא הורשעה בשל גילה ונדונה ל־60 שעות עבודות שירות ללא הרשעה. זאת, אף שהיריקה נראתה בבירור וקיים בה גם אלמנט של השפלה.
מי לדעתכם היה עורך דינה של הקטינה היורקת? ניחשתם נכון - איתמר בן גביר. "מלכתחילה נדמה לי שהגשת כתב האישום הייתה צעד מיותר של המשטרה", אמר אז.
בסוף השבוע הגיע הליצן הנ"ל לאתר הפיגוע הפלילי ברמלה, שבו נרצחו ארבעה בני אדם, והאשים את היועצת המשפטית לממשלה. למה? כי היא לא מוציאה צווי מעצר מנהלי נגד עברייני משפחות הפשע. הרשת מפוצצת בהשתלחויותיו של אותו בן גביר ברעיון המעצר המנהלי, בעובדה שמדובר ב"פגיעה בדמוקרטיה", במעשה לא חכם, במעשה לא הוגן, במעשה שרק יגביר את הפשע או הטרור. את כל זה הוא אמר, כשמדובר בצווי מעצר מנהלי נגד טרוריסטים יהודים. אבל כשמדובר במשפחות פשע ערביות, ידו לפתע קלה על ההדק.
כפי שנכתב בתחילת הטור הזה, הסיפור הזה לא קטן. הוא גדול. הדמוקרטיה שלנו בסכנה ברורה ומיידית. כל אחד מאיתנו יכול להיעצר באישון לילה ולהיות מובל באזיקים על ידיו ורגליו בהחלטתו או גחמתו של מפקד תחנה כזה או אחר. יש כאן משטרה שחלקים בתוכה מכרו את נשמתם לשטן, במחיר מציאה - כל העלאה בדרגה בקרב הקצונה המשטרתית שווה אלפי שקלים, לפעמים אפילו עשרת אלפים שקל. אם תתרגמו את זה לשווי פנסיה, תגיעו למאות אלפים ואולי מיליונים. החבר'ה האלה הבינו שכל מי שעושה מה שבן גביר רוצה, יקודם. ע"ע רפ"ק סוויסה, ההוא מרימוני ההלם. אז הם משתוללים. ואת ההשתוללות הזו, צריך וחובה לעצור.
הבהרה: בשום מקרה או נסיבות, בשום אופן או אפשרות, לא לשקול אפילו כל סוג של אלימות. תודה.