"פעם חשבתי שהכל יסתדר בעתיד, ככה אמרו לי. היום, כשאני כבר בעתיד, אני מבין שזה לא ככה. הבטיחו לי שלום במזרח תיכון חדש - קיבלתי ג'יהאד וקיצוניות ואת האחים סנוואר. הבטיחו לי אהבת אמת שלא תלויה בדבר - בסוף נפרדתי משתי האמהות של ילדיי באופן תלוי מאוד בדבר. הבטיחו לי שהילדים שלי יעניקו לי תחושת משמעות לחיים, הילדים חמודים ואני אוהב אותם, אבל הם לא כדור פרוזק נגד המציאות. הבטיחו לי שאם רק ארצה באמת, אצליח בכל מה שאבחר - באמת באמת רציתי, רציתי מכל הלב, רק שההצלחה הגיעה בצורה מאוד גבולית. הבטיחו לי גם שהכלכלה מאזנת ומתקנת את עצמה - ובינתיים אתה רק נכנס למכולת ושום דבר לא מאוזן ומתוקן, ארבעה־חמישה מצרכים והלכו להם 200 שקל. הבטיחו לי צמיחה ושגשוג, ובינתיים כל מה שאני רואה זה אחת לרבעון ידיעה יותר עגומה על מדד יוקר המחיה שמזנק עוד ועוד. הנה, רק השבוע עוד כותרת עגומה, ‘המדד עלה בעקבות עלייה במחירי המזון והדיור'. כבר שנים שאני חי בין כותרות כאלו", חשבתי לעצמי בזמן שגלגלתי את הקוביות על לוח השש־בש. יצא 4-2. סגרתי בית.
דירוג החוויה: מסקר שביעות רצון לקוחות ועד סקר שביעות רצון מהחיים | ליאור דיין
תמיד כואב, תמיד מתלונן: השלמתי עם זה שאני אשכנזי | ליאור דיין
שש־בש תמיד מוציא ממני מחשבות על החיים. האמת היא שאני גרוע בכמעט כל דבר אפשרי. יש מעט מאוד דברים שאני יכול להגיד שאני טוב בהם. שש־בש יהיה בין הדברים האלו. אפילו זכיתי בכמה טורנירים בעבר. אפשר אפילו להגיד שיש לי סגנון מסוים שבו אני משחק והוא סגנון בלתי צפוי שמשתנה כל הזמן. בכוונה אני לא עקבי ולא משייך את עצמי לסגנון מסוים של משחק. בשש־בש יש שני ז'אנרים עיקריים של משחק: שחקנים שמשחקים פתוח ושחקנים שמשחקים סגור ומחושב. רוב השחקנים, בגדול, משתייכים לקבוצה הזאת או לקבוצה השנייה. אני אקלקטי ולא מקובע בז'אנר ובמגבלותיו. אין הרבה דברים שגאוותי עליהם. באמת שרוב הדברים בחיי שאני עושה ושעשיתי בחיי היו בינוניים ומטה, ונדמה שאני מקפיד לשמור על הקונספט וממשיך בדרך הזאת. שש־בש הוא מהדברים המעטים שאני לא בינוני בהם ולא עושה אותם בינוני. אני עושה אותם מעולה, בהקפדה ובמיומנות.
ולכן הגעתי לטורניר שש־בש שנערך בשכונה שלי. אין טורניר שש־בש שאני מסרב לו. במשחק הראשון הוגרלתי לשחק מול בחור צעיר, בגילי ה־20. כמו שהערכתי הוא נקט טקטיקת משחק מהוססת ומקובעת. הסתכלתי לו בעיניים וראיתי שהוא לא באמת בטוח במהלכים שהוא לוקח.
"באמת שאני לא יודע איך מתמודדים עם זה", חשבתי לעצמי. "אני כבר עשור רץ אחרי יוקר המחיה ומנסה לתפוס אותו ולא מצליח. בעוד השכירות עולה וכל ביקור בסופר הופך לאירוע כלכלי, המשכורות לא עולות בהתאם. איך אתה אמור לתפוס את השקט הכלכלי אם הוא תמיד רץ מהר ממך ואף מאיץ? האמת היא שהיחידים מבני דורי שאני מכיר שחיים חיים רגועים יחסית הם כאלו שקיבלו דירה מהוריהם. כל השאר חיים בכאוס פיננסי שנשען על החולשה האנושית לאופטימיות. את העתיד הדור שלי מחפש בבתי הקברות, בחלקת הקבר של ההורים שיורישו לו (אם יש להם) דירה ומעט שקט כלכלי, כי ברור לו שהוא לא יוכל להשיג את היעד בעצמו. חלום הדירה הוא חלום שבני דורי לא חולמים. בכל הקשור לפן הכלכלי, לבני דורי אין חלומות, רק סיוטים".
פירקתי את הבחור הצעיר שהוגרל לשחק נגדי ועליתי לשלב הבא. בשלב הבא קיבלתי בחור מבוגר יותר ושחקן מנוסה יותר. בשביל להבין ולהתמחות בשש־בש אתה חייב לאהוב סטטיסטיקה. שש־בש נשען על סטטיסטיקה ומהלכים שמחושבים בהתאם. גם למזל יש חלק בשש־בש, אין ספק. אבל מה בחיים האלו איננו מזל? נגיד, זה שנולדת להורים שהעבירו לך דירה עוד בחייך וכך יכולת לחמוק מלפיתת החנק הפיננסית של החיים במדינת ישראל, זה מזל. דור שלם של בני הדור שלי חיים על הלוואות שמוכרים לנו בפרסומות על אוטובוסים עם פרזנטורים מחייכים, וזו רק שאלה של זמן עד שזה יתפוצץ.
נכון שהשחקן השני שקיבלתי היה יותר מנוסה, אבל גם אותו ניצחתי בסדרה של שלושה משחקים (ניצחתי שניים מתוכם). גם את המתמודד הבא בתור ניצחתי ועליתי לרבע גמר ואז לחצי הגמר. בחצי הפסדתי. גם לא הייתי מרוכז מספיק וגם הוגרלתי לשחק מול שחקן מפלצת - שאחר כך גם זכה בטורניר עצמו. חזרתי מהבית קצת מאוכזב אך מסופק. לא מזמן קראתי איפשהו שהדור שלי הוא הדור הראשון במאה השנים האחרונות שמרוויח פחות מההורים שלו. זה נורא. האמת היא שכל מי שאני מכיר נעזר בהורים שלו בצורה זו או אחרת. גם אני, בלי העזרה השוטפת שאני מקבל באדיבות הרווחים מהעיזבון של אבי (רווחים מהקרנות סרטים, השמעות שירים וכו'), לא הייתי מצליח לשרוד חיים בתל אביב עם ילדים. וכבר אומר למי שיטען שזה משום שאני בוחר לחיות בתל אביב - לא, זה לא רק תל אביב, כל גוש דן יקר בטירוף (וזה משליך גם על כל מקום אחר בארץ). ואינני יכול לגור מחוץ לגוש דן כי העבודה שלי כאן.
נכון שיש משהו באמירות שהדור שלי דור קצת מפונק וחסר חינוך להתנהגות כלכלית נכונה. אבל זה לא מסביר באמת איך כל הדורות הצעירים הולכים לאיבוד במבוך הפיננסי של החיים. הדבר הזה הולך להתפוצץ פה בפנים של כולם. במיוחד עכשיו, כשפנינו למיתון של שנים רבות בעקבות המלחמה. לדעתי הפוליטיקאי שיידע לבאר את המצב הכלכלי ולתת פתרונות ניתנים להבנה לדורות הצעירים יגרוף מנדטים רבים. אנחנו צמאים לשריף שיבוא ויעשה כאן סדר באימפוטנציה הכלכלית שכולנו מרגישים ויגרום לנו להאמין שנוכל לסדר לילדים שלנו חיים ראויים (וגם לנו בינתיים). את טורניר השש־בש הבא אני לוקח.