יממה בפוליטיקה ישראלית תמיד הייתה כמאה שנה. בימינו אנו היא כמעט נצח. אני כותבת את הטור ביום רביעי, וקשה עד בלתי אפשרי לדעת מה יילד יום חמישי בלבנון, כמו גם במערכת הפוליטית - והזיקה גלויה לעין. אז בהנחה שנתניהו יתגבר סופית על ההתנגדות מבית וישלים את צירופה של תקווה חדשה לקואליציה, מה צפוי לצדדים? מי ימלא את חלקו בהסכם ומי יעקוץ?
כפי שמסתמן, אלה התחייבויותיו של נתניהו לפי העסקה הקואליציונית המתרקמת: דבר ראשון, מינויים. של גדעון סער לתפקיד שר הביטחון, של זאב אלקין לשר במשרד רה״מ לענייני הצפון והדרום, של שרן השכל לסגנית שרה במשרד לאיכות הסביבה, ושל מישל בוסקילה ליו״ר ועדה. דבר שני, תמורה בתוך הליכוד: שילוב של פעילי תקווה חדשה במוסדות המפלגה ושריון שלושה מקומות ברשימת המפלגה לח״כים המכהנים. גדעון סער, אם יתמנה לשר הביטחון, יוכל להשתלב ברשימה ללא צורך בשריון.
כאן השאלה היא פתוחה - האם העגל הוא זה שרוצה לינוק, או שמא הפרה מבקשת להניק בשביל להחזיק את העגל בקרבתה? האם חברי הסיעה המצטרפת הם שמתעקשים על שריון בליכוד, או שמא נתניהו רוצה להבטיח בדרך זאת את הזיקה שלהם לקואליציה עד שתוציא את ימיה.
נתעלם מהנעלמים, כלומר מההתפתחויות הביטחוניות, מתוצאות הבחירות בארה״ב ומכוח עליון שאת התערבותו לא ניתן לחזות מראש, וניצמד ללו״ז הפוליטי שקובע את סדר העדיפויות של נתניהו ואת החלטותיו. ניחוש מושכל: אם העסקה בין הליכוד לתקווה חדשה תצא לפועל, נתניהו יקיים את חלקה הראשון, את זה המיידי.
כלומר - יבצע את המינויים בממשלה ובקואליציה כפי שהבטיח. יקבל את התמורה: יעביר את חוק הגיוס, ויצליח לאשר את התקציב. ואז, במוקדם או במאוחר, יגיע השלב שלא ניתן לפסוח עליו, השלב הבלתי נמנע בסיפור העקרב והצפרדע.
לא כל ראש ממשלה הוא עקרב. יש כאלה שעוקצים ומטביעים שותפים רק בלית ברירה. יש כאלה שעוקצים ומטביעים כי הם מזהים איום ומשוכנעים שאין ברירה. נתניהו עוקץ כי זה הטבע שלו. עוקץ ומטביע ולעתים אפילו לא טורח לתרץ את המעשה בכך שלמנהיג מותר.
על פניו, בהנחה שתקווה חדשה תצטרף בסופו של דבר לקואליציה, גם אם יצלח את חוק הגיוס ואת מכשול התקציב, נתניהו יזדקק לארבעת הקולות הנוספים, כי 68 זה יותר מ־64. ואתם תגידו, נכון, אז למה נתניהו לא הסכים בזמנו, כשתקווה חדשה התפלגה מהמחנה הממלכתי, לדרישתו של סער לצרפו לקבינט המלחמה, דרישה צנועה בהרבה מהתביעה להתמנות לשר הביטחון? למה לא ראה את הנולד? התשובה: כי נתניהו חי את היום, לא את היום שאחרי. גנץ טרם פרש, אז נתניהו לא נאות לשלם ולו מחיר קטן ביותר על מנת להשאיר את סיעתו של סער בקואליציה.
עדיין מר פוליטיקה
כיצד ינהג נתניהו בתסריט שיבטיח לו יציבות פוליטית, כאשר חוק הגיוס וחוק ההסדרים אושרו ומינוי ועדת חקירה מנהלתית נבלם? על פניו, יצטרך לשמור על ארבעת הח״כים שצירף מכל משמר. לפתות אותם בשריונים בליכוד, לחזר אחריהם ולטפח אותם. אבל לא. זה נוגד את חוקי הטבע - לא את חוקי הטבע של הפוליטיקה, אלא ההתנהלות ההגיונית הזאת נוגדת את הטבע של בנימין נתניהו.
ברגע שיגיע למסקנה כי צלח את מעמקי הנהר וכי מעכשיו והלאה הוא מסוגל לעמוד על רגליו על הקרקעית, נתניהו יעקוץ. יתמרן את סער לפינה ויגרום לו לפרוש. למה? כי בסיעתו שלו, במפלגתו שלו, לאו דווקא יתלהבו משריונים כאשר הרשימה הארצית צפופה גם ככה והח״כים מהעשירייה השלישית דואגים לעתידם.
כי שר ביטחון צעיר ושאפתן, אשר תולדות היחסים האישיים בינו לבין נתניהו עמוסות ביריבות קשה בהרבה ובמריבות חריפות לאין שיעור מאלה שבין נתניהו ליואב גלנט, ינשוף בעורפו של ראש ממשלה מזדקן. כי שרה תגיד את דברה. כי יאיר יצייץ בטוויטר. אך בעיקר כי נתניהו לא יכול אחרת. הוא לא מסוגל.
אמרתי ״אם״. קשה לקבוע בעיצומה של ההסלמה בצפון אם המגעים הקואליציוניים יבשילו עד שנתניהו ורעייתו ימריאו ביום שלישי לארה״ב. דבר אחד ברור: נתניהו הוא כבר לא המדינאי שהיה פעם. ובוודאי שאינו מר ביטחון ואינו מר כלכלה. אבל נתניהו הוא עדיין מר פוליטיקה. הוא עדיין אלוף במשחקים פוליטיים, כאשר הוא זה שקובע ומשנה את הכללים תוך כדי משחק. על כן גם אומן במשחקים, דוגמת זאב אלקין, לא יצליח למנוע מנתניהו לעקוץ. כי אלקין משחק שחמט ונתניהו משחק מאו.
אם בסופו של דבר העסקה הקואליציונית תושלם, נתניהו לא ילך לבחירות כאשר לצדו שר ביטחון לעומתי, כפי שלא רצה בזמנו ללכת לבחירות מעמדת ראש ממשלה חליפי כאשר ראש הממשלה המכהן הוא בני גנץ. אם העסקה תצא לפועל, נתניהו יחולל לסער ב־2025 את מה שחולל לגנץ ב־2021. נתניהו יעקוץ אפילו אם מבחינתו זה לא לגמרי משתלם. אנשים לא משתנים בגיל 75.