1. ביום שני בבוקר התכנסו במזנון של המלוכלך חברי הפרלמנט האחרונים שנותרו בחיים. הרשל הקצב גרר עצמו עם ההליכון אל הכיסא בראש השולחן ותוך שהוא פולט אנחות כאב התיישב בקושי וצעק לפאנצ'ו בעל המזנון שיביא לו מהר קוניאק וכוס מים, אם לא הוא מת תוך דקה גג.
כבר 20 שנה הרשל הקצב מגיע למזנון של המלוכלך. כל יום שני באותה שעה הוא עושה את אותה הצגה שהנה עוד דקה הוא מת, ואף פעם הוא לא מת, אף שהקוניאק והמים לא הגיעו תוך דקה.
הרשל הקצב חגג לפני שבוע יום הולדת 96. רק בודדים זוכרים ויודעים לספר שהרשל היה לא רק קצב במקצועו אלא שבהיותו במחתרת לפני קום המדינה הוא גם ביצע כמה פעולות חיסול של הולכים על שניים עם דרכון בריטי, שלא הותירו ספק שמי ביצע אותן הוא אומן בחיתוך בשר.
הקוניאק והמים מגיעים להרשל, שמבקש מהמלוכלך שישים לו על צלחת נקייה דג מלוח, בצל, לחם שחור וחמאה. הוא מקבל טפיחה על הכתף מחבר הפרלמנט שמעון הנגר, גם הוא מוותיקי ימי המחתרת. עליו מספרים שהיה נהנה להכניס לארונות מתים אנשים חיים שאנשי המחתרת הוציאו חוזה על חייהם.
"להכשיר את הלבבות": מה עומד מאחורי מידור גלנט?
עוזי רבי מסביר: השפעתו של נסראללה קטנה בהרבה ממה שהכרנו
"החבר׳ה הטובים" מהפרלמנט במזנון של המלוכלך הם בוגרי המחתרות אצ״ל, לח״י וההגנה. הם רבים כבר עשרות שנים, מרימים את קולם, מקללים, ופעם אפילו הגיעו לחילופי מהלומות על עניינים אידיאולוגיים. פאנצ'ו המלוכלך הזמין משטרה, מה שגרם לשלוימה דינמיט לאיים עליו שאם עוד פעם הוא יזמין משטרה הוא יפוצץ לו את העסק. לאור עברו בענייני פיצוצים, המלוכלך נשבע שיותר לא יחזור על הטעות, והזמין בקבוק קוניאק ומזטים לשולחן שאחרי הקטטה הפך ל"שולחן סולחה".
הרשל הקצב מרים כוסית לחיי מותם של כל אנשי חמאס וחיזבאללה; שלוימה דינמיט מצרף לברכה גם את השמאלנים והקפלניסטים; מאיר המפא"יניק מצרף לאיחול כמה בכירים בממשלה, ואחרי עוד שני קוניאקים השולחן הופך לזירת צעקות וקללות.
הוויכוח הפוליטי הסוער, שמתרחש כל יום שני כמעט, מגיע לפיצוץ כשמצטרף לחבורה רוברט הג'נטלמן ומבקש מכולם להירגע, כי יש לו הודעה חשובה. רוברט הג'נטלמן עבד בימים הטובים עם הבריטים ונחשב לחלאה בעיני אנשי המחתרות, עד שאחרי מלחמת העצמאות התברר שרוברט הג'נטלמן היה חפרפרת במשטרה הבריטית והיה ספק מידע מספר אחת לראשי המחתרות ומאז הפך להיות דמות נערצת.
רוברט, שיש לו מבטא בריטי, מודיע לחברים שבקרוב הוא ייאלץ להיעדר כנראה לצמיתות מהפרלמנט. הגבר הלבוש בהידור נראה נרגש, הוא קם מהכיסא ומבקש להרים כוסית לחיי מותו הקרוב. "אתמול הודיעו לי הרופאים שיש לי סרטן בלבלב ונותרו לי גג שישה חודשים לראות ולשמוע אתכם. זה זמן טוב לומר לכם שאתם חבורת קשישים מגעילים, אבל אני אוהב כל אחד ואחד מכם. אני משאיר לפאנצ'ו המלוכלך סכום נכבד שאיתו תשתו ותזללו כל שבוע ביום שני, עד שתצטרפו אליי לגיהינום".
עדי ראייה מספרים שחבורת הקשישים הקשוחים הזילה דמעות וכל אחד מהם ניגש לג'נטלמן הבריטי וחיבק אותו חיבוק ארוך. מאיר המפא"יניק הצליח בתוך שניות להפוך את האווירה המרגשת ולהדליק את חבורת הזקנים, כשהצהיר שהוא מקווה לראות לפני מותו את ביבי מובל באזיקים לבית הסוהר עם שרה ויאיר. הרשל הקצב הצהיר שהוא מוכן לעשות קבבים מכל השמאלנים, אף שהוא סגר מזמן את הקצבייה, ושלוימה דינמיט מוסיף עוד אש למדורה ומבטיח למאיר המפא״יניק שבהזדמנות הראשונה הוא מכניס לו מטען לתחת ושולח אותו לגיהינום. רוברט הג'נטלמן מתחנן שיירגעו כי הם מקצרים לו את מעט הזמן שנותר לו לחיות. החבורה נרגעת.
הגיל הממוצע של יושבי השולחן הוא 88. עוברי אורח שואלים מה פשר החגיגה באמצע הימים הנוראים האלו, ומנשה הבדחן של השולחן עונה להם שחוגגים את מותו הקרוב של רוברט הג'נטלמן. רוברט קם וקד קידה לכיוון עוברי האורח ופולט בציניות בריטית "בקרוב אצלכם".
בטלוויזיה הפתוחה בווליום נמוך נשמעים קולות מלחמה. שלוימה דינמיט, הסובל מחירשות מהימים שבהם היה מרבה להשתמש בחומרי נפץ, מבקש להגביר את הסאונד. הדיווחים על המלחמה בצפון, הטילים על אזור חיפה, החטופים שנשכחים וההפגנות האלימות מעוררים תגובות סוערות בפרלמנט, ושוב מתחילים חילופי דברים שמתקרבים לכדי פיצוץ השולחן.
פאנצ'ו המלוכלך מתחנן אל הנוכחים להרגיע את הרוחות. קהל עוברי אורח מתקבץ מול השולחן המוזר של הקשישים המתקוטטים ומקללים, שתוך כדי הריב לא שוכחים להרים עוד כוסית ועוד כוסית.
הרשל הקצב מתחיל להשתעל ולא יכול לנשום. פאנצ'ו מזמין אמבולנס, שלוימה דינמיט נותן לו מכות בגב בניסיון להפסיק לו את השיעול. מאיר המפא״יניק בודק להרשל את הדופק. אמבולנס של מד״א מגיע עם סירנה בפול ווליום. שני אופנוענים עם פרמדיקים של איחוד הצלה מגיעים, אופנוען עם מדים וסמל זק״א מגיע גם הוא יחד עם ניידת משטרה. מהטלויזיה במזנון נשמעים קולות של פיצוצים ואזעקות.
הרחוב נראה פתאום כמו זירת מלחמה. אמבולנס מפנה את הרשל הקצב, רוברט הג'נטלמן משלם את החשבון, חבורת הקשישים קמה. החברים נותנים חיבוק וטפיחות על השכם אחד לשני. הם מאחלים אחד לשני "בשורות טובות״, אבל לא נראה עליהם שהם מאמינים בבשורות טובות.
רכבי ההצלה יוצאים לאירוע אחר עם סירנות מחרישות אוזניים, כלבון מפונפן עם סרט ורוד משתין על הרגל של פאנצ'ו המלוכלך, חוטף בעיטה ונמלט ביללות מעוררות רחמים. פרלמנט יום שני מתפזר. רק היושב במרומים יודע אם יחזור להתכנס ביום שני הבא.
2. בימים הטרופים האלו, אין כמו לקנח בשיר נפלא של אריק איינשטיין: "אולי צריך לתת לזה עוד זמן".
החיים עוד לא חזרו למסלולם,
הפצעים עדיין לא הגלידו,
אולי זה יישאר כבר לעולם,
אולי צריך לתת לזה עוד זמן
מה יהיה ימים יגידו
אולי צריך לתת לזה עוד זמן
השמש הגדולה מופיעה תמיד בזמן
הגשמים גם הם בסדר, יורדים הם בעִתם
עולם כמנהגו נוהג שוקק בעצלתיים
אבל משהו בלב זועק אל השמיים
החיים עוד לא...
יום אחד ראינו אור בקצה המנהרה
נקודה קטנה זוהרת מאירה באש קטנה
התקרבנו לאִטנו מסרבים להאמין,
מלאכים עמדו בפתח שרים אשרי המאמין.