בחוגי סיירוּת מלמדים גם כיום כיצד למצוא את כוכב הצפון. הוא תמיד שם ויכול לסייע באוריינטציה הכללית של המיקום ושל הכיוון שאליו יש ללכת. בימים האחרונים של תשפ"ד, שבהם מסכמים שנה מורכבת כפי שלא ניתן היה לכתוב גם בעזרת התסריטאי הטוב בעולם, נראה שכדאי לחזור ולמצוא מחדש את כוכב הצפון.
התמרון הקרקעי בדרך? התרגיל שחטיבה 7 השלימה בצפון | צפו בתיעוד
שכונות שלמות שוטחו: הכתב הסעודי נכנס לעיי החורבות בלבנון ולא עמד בקצב
הוא בוהק ובולט, סביבו אין כוכבים קרובים, והוא ממוקם בצלע האנכית של העגלה הגדולה. ואם זו משולה למדינת ישראל, הרי שכולנו יושבים בה, היא לא נוסעת לשום מקום כבר שנה, ואת כוכב הצפון קשה למצוא.
אם רוצים לדעת את הכיוון של מדינת ישראל, כדאי להביט צפונה, לעבר חבל ארץ נטוש כבר שנה. יישובים שלא גדלו בשנים האחרונות, כמו קריית שמונה, אולי אפילו להפך.
את קטיושות הפח שחיסנו דורות של תושבים בשנות ה־80, הבריחו כלי טיס בלתי מאוישים ובלתי מתוחכמים שמעסיקים ביוקר רב חיל אוויר עוצמתי, ללא פתרון טכנולוגי בטווח הזמן הנראה לעין. את מה שלא הצליחו לעשות ארגוני המחבלים של אמל ואש"ף, של החזית העממית ואחרים, עושה כבר שנה צבא מיומן בשם חיזבאללה.
הצפון תמיד היה שקול לשקט וטבע, הצימרים תמיד שם, וגם מקורות המים. האפשרות היחידה לסקי שלג נמצאת בחרמון, ורמת הגולן הייתה אזור שקט, נטול פקקים, משופע מטעים ומרוצף יישובים קטנים ומזמינים.
היום, כשמביטים צפונה, אין זכר אף לא לדבר אחד מכל אלו. ההסתכלות של מדינת ישראל צפונה הייתה תמיד מתחכמת. צבאות שריון המתמרנים אל מול איום סורי שכבר לא קיים מחד, והיעדר שירותי רפואה מתקדמים ל־10% מתושבי מדינת ישראל מאידך; תיירות פרטית ויזמות עסקית מבורכת, לצד היעדר תשתיות תחבורה ציבורית מהירה בצידן.
כשהאיזון מופר
כוכב הצפון שלנו היה דהוי ומרוחק, ועכשיו הוא נטוש וכבוי כבר שנה. צריך שיקום מאיר הר ציון, הסייר המיתולוגי, ויזכיר לכולנו כי בשביל לדעת לאן ללכת, במציאות של חסימות GPS מנהיגותיות, כדאי לחזור ולמצוא את כוכב הצפון. בדרך יש לזכור כי עד לא מזמן היו שם תושבים, יישובים וגם חיים.
באפלת השנה האחרונה ובקרבות הבלתי נגמרים, הכיוון חשוב. הוא נמצא שם ורק צריך להרים את העיניים. המבט צפונה מתחיל ביישובים ובתעשייה, בשירותים האזרחיים, ולא נעצר בגדר הגבול – אלא מגיע אל הנעשה מאחוריה, אל הצבא הגדל מצידו השני של הגבול.
המסקנה היא שלא ניתן באמת להגיע להסדר עם מישהו שרוצה להשמיד אותך, בונה יכולות צבאיות לשם כך וכורת בריתות עם אחרים שרוצים בדיוק את אותו הדבר. כי אי אפשר לגדל תפוחים בצד אחד של הגדר ובצידה השני טילים.
אולי הגיע הזמן לשלוח את נבחרי הציבור שלנו לחוג סיירות, רצוי בלי טלפונים, רשת חברתית וציוצים. שם יוכלו לגלות את חשיבות הניווט, עבודת הצוות בהבנת המשימה ומציאת כיוונים ללכת בהם גם כשחשוך לגמרי. אולי ילמדו שניתן לישון בשטח כשצריך, לאכול ולהתקיים ממה שהטבע מעניק לנו.
הטבע אינו רק קרקע לבנייה, אלא גם צמחייה ובעלי חיים, מקורות מים והמון שקט שמאפשר לך להקשיב לסובבים אותך, להבין את החיות שסביבך, את כוונותיהן ויכולותיהן, לעקוב מקרוב בהתבוננות עמוקה על חוקי הטבע. שם לא צריך בינה מלאכותית. חלק גדול מנבחרינו דואגים להפר את השקט ומסרבים להאזין לחיות הסובבות אותם ולהתבונן בהן, בטבע המופלא שבו כולנו חיים.
בדיוק כמו בטבע, כשלא מקשיבים לאורך זמן – מגיע המשבר. מישהו העז להפר את האיזון, או לחלופין נתן לו להיות מופר לאורך זמן רב. כי כמו שטילים לעולם לא מחלידים, כך הטבע לעולם אינו משקר. כשלא מביטים בהתרחשויות מתחת לשיחים, מתעוררים יום אחד בתוך יער עבות שמצל את השמש.
לשם כל אלו נדרשים לפעמים חוגי סיירות, פשוטים וחשובים, ולו רק כדי למצוא את העגלה הגדולה, שבמרחק שבעה צעדים מצידה האנכי בולט לו כוכב הצפון – שנראה כי איבדנו מזמן, וכדאי מאוד לאתרו.
הכותב הוא יו"ר איגוד הטייסים הישראלי
[email protected]