רק אלה שמכירים את השניים, ואת עוצמת היצרים האפלים המשתוללים ביניהם כבר שנים, הבינו את התצורה המוזרה של לחיצת היד ביניהם במהלך ההודעה ההיסטורית אתמול לאומה, הודעה שבישרה להמונים המאושרים על האיחוד המחודש בין בנימין נתניהו לגדעון סער. ושבו בנים אל קיאם.
נתניהו קרא ״גדעון, בבקשה״, וגידון הגיח מהאפלה אל הפודיום. הם ניצבו פתאום זה מול זה, לאור הזרקורים, ונראו כצמד איילות שנלכדו באורותיה של מכונית מתקרבת. הם השתמשו בלא מעט אנרגיה כדי להתגבר על הגועל. זה לקח שנייה אחת, אבל אפשר היה לראות את ההתלבטות ההדדית אם להתחבק. זה יכול היה להיות החיבוק הראשון בהיסטוריה שכולל גם הקאה הדדית.
הטנגו שהביא למקסימום: עם הצטרפותו של גדעון סער, נראה שכמעט כולם מרוויחים
אמבוש לגלנט? ייתכן שהתכנית האמיתית מאחורי צירוף סער כבר נחשפה
הם לחצו יד אחת (ימין), היססו רגע קט אם לצרף חיבוק או לא, אז סער שבר את הקרח וטפח בשמאלו על כתפו של נתניהו, שהחזיר לו טפיחה דומה, וכך הם הצליחו לעבור את מבחן האש הראשון.
אין בעולם שנאה כמו השנאה בין שני אלה. היא צלחה מהמורות רבות במעלה הדרך, אבל רק הלכה ופרחה. אגב, בניגוד למקובל לחשוב, היא לבלבה גם כשהם עבדו ביחד. סער יודע את כל סודותיו של נתניהו, מכיר את כל שיגעונותיו ושיגעונות בני ביתו, הוא יודע שאסור לסמוך על מילה ממילותיו, הוא כבר כרת איתו בריתות מוקלטות, מצולמות וממוסמכות, שהושלכו לפח האשפה של ההיסטוריה, ולא נודע כי בא אל קִרבו.
סער הושפל, נחבל וקולל בידי מכונת הרעל הביביסטית לאורך שנים ארוכות. אין על המפה הפוליטית בישראל מישהו שחטף יותר ממנו. גם בהיקף, גם בארסיות, גם ברצף ובתקופה. הוא היה אנס, עבריין, בוגד סדרתי, נוכל מדופלם, סמולן חסר בושה, משתף פעולה ומה לא.
כל מה שכתבתי כאן בעניין רגשותיו של סער כלפי נתניהו וב״ב נכון גם לכיוון ההפוך. נתניהו ראה בסער, לאורך שנים ארוכות, את ראש הנחש. השטן הגדול. הוא ייחס לו כל דבר רע שקרה לו, למדינה, לאזור ולגלובוס. הוא בנה סביבו תלי־תלים של תיאוריות קונספירציה מופרכות בעליל, שלא לומר מטורללות על כל השכל. השיא הגיע אחרי שהשניים הצליחו איכשהו לארגן סולחה ביניהם לפני אחת ממערכות הבחירות.
הסולחה עוגנה בהקלטה בקולו של נתניהו על הסלולר של יועצו הבכיר של סער. הסיכום: סער יהיה שר בכל ממשלה שיקים בעתיד נתניהו. חוץ מהממשלה שהוא אכן הקים, ממשלת החילופים (שלא היו) עם בני גנץ. אתם מוניתם לשרים בממשלה הזו? אז גם סער לא.
מה שראינו אתמול זו זחילה של סער בחזרה לפנכת נתניהו. אני לא כותב שהוא חזר אל בין זרועותיו, כי לדעתי הוא לא יתקבל שם וגם אם כן, לא יהיה לו נעים. אין הסכם קואליציוני, אין תיק ביטחון, אין משרד ממשלתי משפיע. יש קבינט ופורום התייעצויות אינטימי. זוהי מכירת חיסול של פוליטיקאי שכבר חוסל. סער חוזר לליכוד כמקבץ נדבות, כמכונית אחרי טוטאל לוס, כעכבר שספינתו נטבעה והוא נסחף במים אדירים.
זה מדהים בעיקר כיוון שסער הוא לא פוליטיקאי כושל. הוא פוליטיקאי מצליח שכמעט לא נכשל עד היום. הוא גבר על נתניהו כמה פעמים, הוא האדריכל של הקמת ממשלת השינוי, הוא זה שמינה את גלי בהרב מיארה, הביא לבחירתו של רובי ריבלין לנשיאות ״על הראש״ של נתניהו ויריב לוין, ומעולם לא מצמץ מול הביביזם.
מה קרה לו? מה לא. אכזבה עמוקה מהמחנה שאליו נקלע, מחנה ה״רק לא נתניהו״. מבוי סתום בדרכו הפוליטית. זעם עצום על בני גנץ ועל יאיר לפיד. וגם, כמובן, שאיפה מתמשכת, בלתי ניתנת לריסון, להישאר על הגלגל. לא לפרוש. לא לוותר. סער הוא תלמידו של שרון. הוא ראה איך הקשיש מהחווה הופך לראש ממשלה כנגד כל הסיכויים, והוא עוד לא ויתר על החלום. צריך לקוות, בשבילו, שמתישהו יקיץ משנתו אל המציאות.
התירוץ שלו אתמול לחבירה לנתניהו הוא הרצון להשפיע על מהלכי הממשלה במלחמת הקיום שנכפתה עלינו. הוא הסביר את זה במילים משכנעות, נחרצות. כמעט השתכנעתי. זה נכון שהוא חותר למגע ולגישה התקפית מהיום הראשון. זה נכון שאם הדברים היו תלויים בו, היינו מחסלים את נסראללה הרבה קודם ורצים לפילדלפי ורפיח הרבה קודם. הכל נכון.
הבעיה היא שעכשיו, כשהוא מצטרף, זה אחרי. כבר עשינו את זה. נסראללה מתייחד כרגע עם בתולותיו, סינוואר בספק, חמאס מפורק, פילדלפי כבוש, הדאחייה הפך לטיילת של חיל האוויר והתימנים נשארו עם מאגר אחד אחרון של גת. כל השאר הושמד. אז עכשיו באים? הוא אפילו לא יוכל לטעון בעתיד שהשפיע.
במהלך השנים פרגנתי לסער ולא חסכתי ממנו שבחים. אני לא חוזר בי מאף אחד מהם. בניגוד לרוב הפוליטיקאים שאתם מכירים, סער לא ויתר מעולם על עמדותיו הימניות ועל האידיאולוגיה שלו. הוא היה יציב ואמיץ, לא התפתה להתנתקות ולא פרש מהליכוד, עמד בפיתויים רבים והציג עמדות ימין אידיאולוגי ממלכתי עשרות שנים. הוא גם לא נרתע מאמירת דעתו ומעימותים על רקע אידיאולוגי. הוא ראה ברכה בעמלו - פעמיים רצוף מקום ראשון בפריימריז בליכוד. בפעם השלישית הוא התמודד תחת צו השמדה של מכונת הרעל ועדיין נכנס לחמישייה הראשונה.
כל זה היה כלא היה. אין אכזרית מהפוליטיקה הישראלית. היא יודעת לרומם ולהשפיל, להרוג ולהציל. סער נמצא עכשיו בצד הלא נכון שלה. הוא איבד את עולמו באופוזיציה ואף אחד לא יקנה לו מקום של כבוד בקואליציה. הוא סיזיפוס למרגלות ההר.
האם ייתן יד לפיטוריה של היועמ״שית שהוא הביא? אני לא מאמין שזה אפשרי, אבל גם לא האמנתי שהוא מסוגל לחזור לנתניהו. האם ייתן יד לחוק השתמטות חרדי נוסף? אני לא מאמין שזה אפשרי וגו׳. האם הוא זומם משהו שאף אחד מאיתנו לא מבין כרגע? אצל סער זה תמיד אפשרי. אם כי במצבו הנוכחי, זה בעיקר בלתי אפשרי.