רב המרצחים הארור יחיא סינוואר, החזיר את נשמתו לשטן, בזמן שהוא מנסה להימלט מהרצועה. בניגוד לכל ההצהרות בהן דאג לומר לאנשיו ישמח לסיים את חייו כשהיד, הוא סיים את חייו בהימלטות מחיילי צה״ל, מוכה ונרדף על נפשו.
לפני 6 שנים מחאן יונס: זה מה שגילה המודיעין על האקדח של סינוואר | דיווח
אסון בסיירת גולני: חמישה חיילים נהרגו בהיתקלות בדרום לבנון
הבקשה האחרונה שהעביר למתווכות הייתה בקשת חסינות מה שמראה שלא הייתה שם הרבה אידיאולוגיה. יש משהו אירוני בכך שהחיסול שלו זו לא הוראה מלמעלה, לא מבצע מיוחד, לא מודיעין מדויק.
כוח מבית הספר למ״כים שחבר לכוח מחטיבת שריון שעשו את עבודתם נאמנה, באו לנקות את השטח, זיהו מחבלים חמושים מנסים להימלט וחיסלו אותם.
כאשר מתבוננים על כל ההתנהלות של סינוואר בשנים האחרונות, ישנם שני דברים מאד ברורים. הראשון הוא שסינוואר מציג פרופיל ברור של פסיכופת קר רוח והדבר השני – ישראל לא השכילה לנתח את הפרופיל הפסיכולוגי שלו ואת המוטיבציות האמיתיות שהיו לאיש המתועב הזה ועל כך שלמנו מחיר כבד. ההתנהלות של ישראל מול סינוואר הייתה התנהלות רציונאלית גרידא.
נשים את הדברים על השולחן בצורה מפורשת - סינוואר לא רצה להגיע לעסקה. כל מי שעקב אחר ההתנהגות שלו במהלך השנים היה יכול לקרוא את מבין דבריו ולהבין שמדובר בפסיכופת שהמטרה העיקרית שלו אינה להשמיד את ישראל, המטרה שלו הייתה למרר לישראל את החיים. יש פה הבדל משמעותי.
במספר ראיונות שערך, כולל בזה שנתן לחדשות 12, אמר: ״אנחנו יודעים שיש לישראל ראשי נפץ גרעיניים ואנחנו מודעים לכך שיש לה את חיל האויר החזק באזור. ברור לנו שאין לנו יכולת לנצח אותם וזו גם לא המטרה שלנו – לנו יש מטרה אחת - למרר לישראלים את החיים. לדאוג שהם יסבלו".
במהלך כל התקופה שבה נעשו ניסיונות להגיע למשא ומתן על שחרור החטופים באמצעות המתווכות סינוואר יישם הלכה למעשה את האסטרטגיה הזו של גרימת סבל וכאב ומירור חיי הישראלים.
המשא ומתן הלך צעד קדימה ושניים אחורה. בכל פעם שהושגה התקדמות, היא נועדה לזרוע תקווה כדי לנפץ אותה. הדבר שסינוואר הכי אהב לעשות זה לתעתע בנו – זה מילא אותו בכוחות.
התחביב הראשי שלו היה לייצר תקווה ואז לנפץ אותה. לסינוואר חשוב לשדר שהוא לא צפוי, זו חלק מהאסטרטגיה שלו. הוא מנסה לייצר אצלנו את הרושם שהוא שינה את דעתו והקשיח את עמדותיו.
כשיוכבד ליפשיץ ששוחררה מעזה, סיפרה על ההתקלות איתו, מה שאמר לה או יותר נכון מה שלא אמר לה – סיפר את כל הסיפור. כשהיא שאלה אותו ״איך אתה יכול לעשות את זה לאנשים שנלחמו למען השלום והסיעו אתכם לבתי חולים?״ הוא שתק. הוא לא ענה מסיבה אחת – לא עניין אותו שלום, לא עניינו אותו אנשיו או התושבים בעזה.
סינוואר היה אדם תעב כוח וכל מה שעניין אותו לאורך כל הדרך זה לראות איך הוא מצליח להתל בישראלים, איך הוא צעד אחד לפניהם במשחקי מוחות אכזריים.
זו גם הסיבה שהוא יצר את מה שמכונה ״הונאת הרגיעה״. במשך תקופה ארוכה שבה ישראל אימצה את האסטרטגיה של לתת כספים לחמאס כדי לשמור על שקט ברצועה – זה לא היה סתם, זה היה אחד מתרגילי ההונאה המוצלחים ביותר שלו.
סינוואר שלח איתותים מפוייסים דרך המתווכות. דוח של בלומברג, לפני חמש שנים חשף כי הוא שרבט פתק שידע שמתווכים מצרים ימסרו לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. על הפתק נכתב בעברית: קחו "סיכון מחושב על הפסקת אש".
זמן לא רב לפני כן אמר מפקד חמאס משהו דומה לעיתונאי איטלקי: "אני לא רוצה מלחמה יותר. אני רוצה הפסקת אש. אנחנו יכולים להיות כמו סינגפור, כמו דובאי". הוא עשה תרגיל הונאה כדי שישראל תאמין שהוא מעוניין ברגיעה ודאג להתחמש במהלך תקופת הרגיעה שבה הצליח להרדים את ישראל.
הפרופיל הפסיכופתי בסגנון המנהיגות של סינוואר ניכר בקור הרוח שלו, בסבלנות לתכנן אירועים שנים קודם ולהבין איך המהלכים שלו יובילו להטעיית הצד השני. זו הסיבה שהערכות המודיעין שחמאס מורתע ולכן ההעדפה הייתה להתמקד באיראן ובסוריה ולא בחמאס.
התחושה הכללית הייתה שחמאס מורתע, ושהאתגרים האמיתיים נמצאים רחוק יותר. ההצלחה שלו להתייחס למהלכים כמו משחק שחמט ולהתל בסביבה – זהו התגמול המשמעותי עבורו. הוא ידע להציב את השחקנים המרכזיים במשחק בדיוק במקום שהוא רוצה אותם.
סינוואר ידע לקרוא מצוין את התודעה הישראלית. כשישב בכלא קרא באופן קבוע ביוגרפיות של דמויות מפתח ישראליות וכך השיג סינוואר שליטה עמוקה בתודעת החברה הישראלית. מעשיו של סינוואר משקפים כמיהה עצומה לראות כיצד המניפולציות שלו מצליחות. זהו מאפיין מרכזי בפסיכופתיה.
לכן כעת, כשסינוואר יצא מהמשחק, כל כללי המשחק שהיו עד היום כבר לא קיימים. סינוואר רצה לזרות עוד ועוד כאב, הוא היה פסיכופת אמיתי ששאב הנאה מהסבל שלנו. כעת יש סיכוי אמיתי למשא ומתן.
אבל חיסולו מציב בפנינו ההזדמנות נוספת. מול האיראנים. לאיראן היה נוח שברצועת עזה היה אדם שמקבל החלטות ומנהל את האירוע. כעת כשנוצר ואקום ברצועה, ובלבנון יש כאוס, זה הזמן ללחוץ על האיראנים להגיע לרגיעה אזורית.
החיסול של סינוואר לא רק מסמן שינוי טקטי, אלא גם מהווה רגע קריטי להגדיר מחדש את כללי המשחק האסטרטגיים באזור. יש לנצל את הוואקום שנוצר כדי להפעיל לחץ על איראן ולגבש סדר חדש במזרח התיכון.
אפשר לתת עדיין להגיב כדי שישראל תהיה זו שתן את המכה האחרונה אבל מה שיותר משמעותי זה שישראל כעת בעמדה הטובה ביותר שהייתה מזה שנים לקבוע את המהלכים הבאים. אם ישראל תחכה לראות מה קורה, היא תאבד את המומנטום.
האסטרטגיה עכשיו צריכה להיות להכתיב את כללי המשחק שיקבעו מה יהיה המצב בשנים הקרובות במזרח התיכון כולו. מהלכים מהירים ומדויקים יאפשרו לישראל לקבוע את הטון להמשך, ולא להיגרר אחרי שחקנים אחרים בסביבה.