"אני רואה שיש לנו אבא כאן", אמרה המדריכה של הסדנה. כל הנשים שהיו בקורס הסתכלו עליי, חלקן חייכו, חלקן הביטו בפליאה. ״למרות שזו סדנת צמות לאם ולבת, אנחנו שמחים שיש כאן גם אבא, בוא תצטרף״. נכנסתי לחדר ביחד עם אלינור, הילדה שלי, והתיישבנו. כל אחד, או יותר נכון כל אחת, קיבלה נרתיק קטן עם גומיות לשיער, מסרק וכמה סיכות שיער.
״יש כאן מישהו שלא יודע את הבסיס?״, שאלה המדריכה. הרמתי את היד בחשש. ״אני פחות טוב בזה״.
״צמה רגילה אתה יודע לעשות?״.
״יודע פחות או יותר״, אמרתי, ״בעיקר פחות. אבל הגעתי עם נחישות גדולה להשתפר בתחום״.
״טוב, אז בשבילך נתחיל בבסיס״, אמרה המדריכה והחלה להראות איך קולעים צמה רגילה, מיסיונרית. התחלתי גם אני לעשות צמה רגילה והמדריכה הגיעה אליי והעירה לי כמה הערות שדייקו את התפקוד שלי פלאים. היא הסבירה לי שאני צריך להתחיל באיסוף השיער של הילדה מנקודה כמה שיותר גבוהה ושאני צריך לדאוג להדק את הצמה כל הזמן, שלא תהיה רפויה.
כשסיימתי את הצמה כל האמהות הביטו בי ומחאו לי כפיים. הרגשתי לראשונה שאני מקבל את הכבוד שמגיע לי. הרגשתי גם שהילדה שלי גאה בי על זה שהצלחתי סוף־סוף לעשות לה צמה מדויקת וראויה.
האמא שלצידי לחשה לי: ״אתה כבר יודע לעשות 90% יותר מכל הגברים״. הרגשתי טוב, אני לא יכול להגיד שלא. אם כי ידעתי שזה לא בגללי אלא בגלל הסטנדרט הנמוך שהאבות הגברים כאן בארצנו קבעו.
היה לי ברור שאני הפריק של הסדנה, ואחר כך כשעברנו לתרגל צמה סינית, הרגשתי שכולן מסתכלות עליי ומחכות לראות איך אתמודד עם האתגר. חרדת הביצוע גברה עליי, ואני הסתבכתי לחלוטין. במקום צמה סינית יצא משהו שדומה יותר לחומה הסינית.
בתיה, המדריכה של הסדנה, אמרה לי שדווקא רואים את הפוטנציאל הגדול ושהצורה שבה אספתי את השיער של הילדה מקצועית לחלוטין.
המזל הוא שילדים יודעים לזהות מתי אתה עושה את המיטב שאתה יכול, ומסתפקים בזה. ואלוהים עדי שנתתי את הנשמה בסדנת הצמות הזאת. הילדה הביטה בי וראיתי שהיא גאה בי על ההקרבה.
לאחר סיום הסדנה אמרתי שלום לכל הבנות הנפלאות שהכרתי וקיבלתי מחמאות רבות על עצם הגעתי לסדנה. הייתי מרוצה.
מאוחר יותר הגיע הזמן ללכת לישון, והילדה ביקשה ממני שאספר לה סיפור שאמציא. אמרתי לה שאין לי כוח להמציא אחד חדש ונסתפק באחד הסיפורים הישנים שהמצאתי. יש הסיפור על זה שהפכתי לעוגייה, אמרתי לה, ויש הסיפור על מכנסי הקסם. הסיפור על העוגייה הוא סיפור על איך כשהייתי ילד קמתי בוקר אחד וגיליתי שאני עוגייה וכל השתלשלות העניינים בעקבות זה. היא בחרה את הסיפור על מכנסי הקסם.
אז אוקיי, התחלתי לספר, בוקר אחד, כשהייתי בן 8־9, התעוררתי בבוקר וישר הלכתי ללבוש את הבגדים. התחלתי עם המכנסיים. הכנסתי רגל ועוד רגל, אבל אז הרגשתי שקורה משהו מוזר, המכנסיים נהיים ענקיים וממש בולעים אותי, ופתאום הייתי בתוך המכנסיים הענקיים. היה שם חשוך ולא הבנתי מה קורה. ואז פתאום ראיתי ג׳יפ עם שתי ג׳ירפות נוסעות לכיווני וצופרות בצופר. ואחר כך ראיתי שני כדורי שוקולד מתנשקים. ואחרי זה ראיתי 20 טלפונים ששרו קריוקי וכולם זייפו. ואחר כך ראיתי כריש עם שרשרת חרוזים צבעוניים ולידו עמד תפוז שהיה לא מרוצה מהכל.
ואז ראיתי מגלשת מים שמתקרבת לכיווני. ואני אוהב מגלשות מים, אז ישר קפצתי עליה והתחלתי להתגלש ולהתגלש ונהניתי ממש עד שפתאום בום, בבת אחת, יצאתי מהשירותים. המגלשה בעצם נגמרה בשירותים של הבית, ואני ממש קפצתי מתוך האסלה ויצאתי כולי רטוב (בשלב הזה שבו אני יוצא מהשירותים היא נקרעת מצחוק). אז מצאתי את עצמי בחדר השירותים והתנגבתי מהר במגבת וניערתי את השיער והלכתי בחזרה לחדר שלי. פחדתי ששוב המכנסיים יהיו ענקיים, אבל המכנסיים היו בגודל רגיל גם לפני שלבשתי אותם וגם אחרי. הכל היה רגיל. שמחתי והלכתי לי לבית הספר, ושם סיפרתי לכל החברים שלי על מה שקרה. אף אחד לא האמין לי חוץ מחבר אחד שעד היום הוא חבר טוב שלי. וזה הסוף.
״טוב, עכשיו הולכים לישון״, אמרתי לה, ״מחר בבוקר אבא יעשה לך צמה סינית על הבוקר, או יעשה את ההכי טוב שלו בשביל שתהיה לך צמה סינית. את יודעת מה? אולי בעצם נסתפק בצמה רגילה אבל איכותית״.
״בסדר, אבא״, אמרה הילדה, הסתובבה, עצמה את העיניים ונרדמה.