חלק מהציבור הוזה על התיישבות בעזה, חולם על בית עם גינה אף שראש הממשלה חזר ואמר שזה לא יקרה. אלא שאותם מתיישבים פוטנציאליים נחושים להשיג את יעדם בעזרת כוחותיהם השולטים בממשלתנו. 

השר בצלאל סמוטריץ' השתתף ב"כנס הניצחון" שהתקיים בינואר בבנייני האומה בירושלים ואמר “בלי התיישבות אין ביטחון". בכנס השתתפו שרים נוספים, חברי כנסת ופעילי ימין בולטים, כל זאת אף שזו אינה המדיניות הרשמית של הממשלה.  

את חג סוכות חגגו מאות פעילי ימין בסמוך לגדר הגבול עם עזה, בשטח צבאי סגור, ובשבוע שעבר מספר פעילים ניסו לחצות את גדר ההפרדה במטרה “להתיישב בעזה", לדבריהם. בשנה האחרונה ישנן מספר עמותות שמייצרות תוכניות אופרטיביות להתיישבות ברצועה. ואני שואל: מה יש לכם לחפש שם? 

אם כל כך בוער לכם להקים יישובים יהודיים, אולי תדאגו קודם ליישובים הוותיקים שנהרסו, נשרפו ונחרבו בדרום הארץ ובצפונה? למה לא ליישב קודם את הנגב או הגליל ולעבות את האוכלוסייה היהודית? ובכלל, מי ישמור עליכם בעזה? מי יגן עליכם? האם יהיו אלה החיילים החסרים ללחימה ולהגנה? ומי יממן זאת, אנחנו או החרדים?


כמו רבים גם אני הייתי בחופשה בחול המועד. המצב במדינה הקשה עליי להתפנות נפשית לכתיבה או קריאה ותקע אותי מול המסכים. בדרך כלל אני מנסה להתנתק, בוודאי לא להיות תקוע מול פרשנים שעוברים מאולפן לאולפן וממחזרים את דבריהם, אך בשבוע האחרון מצאתי את עצמי בוהה בתוכניות בישול ובפרסומות. אין ערוץ החף מהם. אלו וגם אלו העלו בי תהיות.

נתחיל בתוכניות הבישול, רובן נקראות תחרויות. הרי נאמר “על טעם ועל ריח אין להתווכח", ופה יושב פאנל שופטים, שאת כולם אני מעריך מאוד, מתווכחים ביניהם בלהט. זה חושב שהמנה שהוגשה להם נהדרת עם תיבול מדויק, והשני חורץ שזו קטסטרופה לא מאוזנת. הם מדקדקים בנקודות ובחצאי נקודות, ובזה נקבע גורלם של המתחרים בתחרות הכי לא אובייקטיבית שקיימת. 

אודה על האמת: קשה לי לראות מתחרה מעולה שהבריק במשך כל התוכנית ו"בצער רב" מודח ממנה רק בגלל פספוס של מנה אחת מתוך הרבות שבישל. אבל זו מהות התחרות.

המודחים, ללא יוצא מן הכלל, אומרים במילות הפרידה כמה חבל להם ללכת ושיש להם עוד הרבה מה להראות. ואני מאמין להם. הייתי מותיר את כל המתחרים בתחרות מתחילתה ועד סופה, ובסיומה מודיע מה מספר הנקודות שקיבל כל מתחרה עבור כל המנות. כך לפחות ניתנת לכולם אותה ההזדמנות.

ובאשר לפרסומות: אולי יסביר לי מישהו איך עדיין מוכרים לנו אמבטיות, אריחי קרמיקה ומטבחים באמצעות נשים חשופות למחצה בתנוחות סקסיות?