"לאברכי הכולל – העלאת שכר. בשורה משמחת! כל האברכים בכולל יקבלו העלאה במשכורת, תוספת של 740 שקל לחודש החל מחודש ניסן הקרוב. וזה המקום להודות לרב אריה דרעי, שבחוכמתו הצליח גם להביא להעלאת משכורת לאברכים, גם להוציא צו פטור מארנונה לכל הישיבות והכוללים בארץ, גם ביטול חוק לימודי ליבה בתלמודי תורה, גם ביטול אכיפת חוק מכסת השירות לצבא השמד.
הצלחנו לכפות על הכופרים לשלם בעל כורחם פדיון לאברכים, כי כל העולם קיים למעננו" (מודעה שנתלתה בבית כנסת בפריפריה השנה, ערב פסח, בעיצומה של המלחמה).
"לוחמים מחטיבה 5 נשפטו לאחר שסירבו להיכנס למבנה בפאתי העיר עזה ללא ליווי של כלבן, רחפן או יחידת יהל"ם מחשש שהמקום ממולכד. הם טענו כי 'אין אפשרות' לבצע את המשימה ללא האמצעים. בעקבות פניית וואלה – העונשים שהוטלו עליהם, בוטלו" (אתר וואלה, השבוע).
"האוצר יקצץ בתגמולי משפחות הנופלים בחוק ההסדרים" (מהצעת התקציב).
אני לא יודעת אם חיילי המילואים שתבעו ציוד לסיוע לשם ביצוע המשימה המוטלת עליהם בעזה - חובשים כיפות. גם אם כן, בעיני מנסחי המודעה הם כופרים. לא מגיע להם כסף לרחפנים ולכלבנים, לא מגיע כסף למשפחות הנופלים, כי כולם כופרים. העולם הפוליטי שלנו והממשלה שלנו, הכל למען המשתמטים, כפי שציינו מנסחי המודעה. רק בנקודה אחת הם טעו. במקום להודות ליו"ר ש"ס אריה דרעי, עליהם להכיר תודה לשר האוצר בצלאל סמוטריץ'.
מיצג הדמעות
ביום שני השבוע ביים סמוטריץ' בפתיחת ישיבת סיעתו הצגה סוחטת קולות. השר הזיל דמעה בפני המצלמות, כשהוא מבכה את הנופלים חובשי הכיפות הסרוגות. "הציונות הדתית", התפייט, "משלמת מחיר מטורף, לא פרופורציונלי". הצגה שהיא מנוגדת לממלכתיות. הצגה שהיא צביעות בהתגלמותה.
שר במדינת ישראל לא אמור להפריד בין הנופלים. כל שר, קל וחומר שר שמתיימר לייצג את המגזר שממלכתיות מאז ומתמיד הייתה עבורו ציפור הנפש. נסו לדמיין את יוסף בורג, את זבולון המר, את אורי אורבך מתרברבים בכנסת: "נהרגו אצלנו פרופורציונלית יותר מאשר אצלכם, החילונים. הנה לכם, והנה לכם!".
שר שמייצג את המגזר הדתי־לאומי לא אמור לרמות את המדינה, כשהוא משתחרר משירות בצה"ל בתירוץ הלימודים בישיבה ("תורתו אומנותו") ורץ ללמוד משפטים. שר שמייצג את המגזר הדתי־לאומי לא אמור לקרוא לסרבנות כי בצה"ל יש חיילות ("מצילים את צה"ל – לא מתגייסים", כך סמוטריץ' במאמר בעיתון "בשבע" ב־2017). לא שמשנת 2017 בצלאל סמוטריץ' שינה את דעתו. הוא רק שדרג את מעמדו.
זוכרים את "המחנה הציוני" של יצחק הרצוג וציפי לבני? אז למפלגתו של סמוטריץ' אין בעלות על הציונות הדתית, בדיוק כמו שלא הייתה למפלגת ציפי לבני בעלות על הציונות. מרבית הציונים לאו דווקא נמנו עם תומכי מפלגתה. מרבית הכיפות הסרוגות לאו דווקא נמנים עם תומכי מפלגתו של סמוטריץ'. עובדה, מפלגתו מגרדת בקושי 4 מנדטים בסקרים, כאשר הפוטנציאל האלקטורלי של המגזר הוא כ־15 מנדטים.
רק מי שמתאמץ במיוחד לאטום את אוזניו ולעצום את עיניו, אינו מודע לעובדה שמפלגת סמוטריץ' מייצגת אך ורק את הפלג החרד"לי. שלא יספרו לכם על הסיעה הרב־גונית: בסיעת הציונות הדתית בכנסת אין ולו נציג אחד לרפואה של הציונות הדתית הקלאסית. הגיוון הוא בין חרד"ל רך (אופיר סופר ומיכל וולדיגר) לחרד"ל הארד־קור (צבי סוכות, עמיחי אליהו ובצלאל סמוטריץ' בכבודו ובעצמו).
למען הסר ספק, כותבת שורות אלה היא אמא לשני חיילים מהמגזר, אחד בשירות סדיר, האחר גויס שנית למילואים. אבל לא, לא אעלה על דעתי להידמות לסמוטריץ', לחפש בציציות ולהבדיל בין הנופלים, בין הפצועים, בין הנלחמים, מיהו מפד"לניק ומיהו חרד"לניק, מי מבית מדרשו של מתן כהנא, ומי מבית מדרשו של בצלאל סמוטריץ'.
בתור אזרחית המדינה אני כואבת את נפילתם או את פציעתם של חיילי צבא ההגנה לישראל מכל מגזר, יהודים ודרוזים כאחד. בתור אזרחית המדינה אני מכירה תודה וחשה מחויבות עמוקה כלפי כל החיילים בחזית, חיילי סדיר כחיילי מילואים.
הבעיה היא ששר האוצר ויו"ר סיעת הציונות הדתית אינו מחויב להם. כולל חובשי כיפות סרוגות. כולל הבוחרים שלו מהפלג החרד"לי, שגם אותם הוא הופך לאסקופה נדרסת, לחוטבי עצים ושואבי מים של האח החרדי הגדול.
קומבינה פוליטית
אתם מבינים בדיוק כמוני שחוק גיוס כספים (חוק המעונות) הוא חוק הגיוס בשינוי אדרת. אין זה סוד שהמדינה אינה אוכפת גם את צווי הגיוס המעטים שהממשלה מאפשרת לצבא לשגר לחרדים. איש אינו מצפה כי המשטרה הצבאית תגרור ממיטותיהם את המשתמטים שמתעלמים מצווי הגיוס. זהו מחזה שההנהגה החרדית מפללת אליו, והצבא לא ייפול בפח.
משמעות צווי הגיוס היא חברתית־כלכלית. אין חולק על כך שביטול הפטור למגזר החרדי זה לא זבנג וגמרנו. זה מהלך הדרגתי. אבל המהלך ההדרגתי של שילוב הגברים החרדים בשירות בצה"ל יכול להתממש אך ורק בדרך אחת: בגזירות כלכליות. אין שירות, אין קמח. אין מלגות לאברכים מקופת המדינה, אין תקציבים לישיבות החרדיות ולחינוך החרדי העצמאי האנטי־ציוני (ואל תגידו לי שלכנות את צה"ל "צבא שמד" זה מעשה ציוני ממלכתי). אין הנחה לארנונה, אין השלמת הכנסה, וכן - אין הנחה למעונות.
לאט־לאט, ואולי מהר מכפי שניתן לצפות, הגברים החרדים יבחרו בחיי אזרח נורמטיבי על פני חיי עוני. ייתנו למדינה – יקבלו. לא ייתנו – לא יקבלו. אם אין קמח, אין גם השתמטות. יצחק גולדקנופף דורש לחוקק את חוק ההשתמטות כדי למנוע מגלי בהרב מיארה לסגור להנהגת המגזר החרדי את הברז. כי אם המדינה תסגור לראשי האוטונומיה החרדית את הברז, חלק ניכר מתושבי האוטונומיה יבחרו להגר למדינת ישראל.
אז נכון, יש גבול לציניות. כשמדינת ישראל קוברת מדי יום ביומו את חייליה, גם בקרב אנשי הקואליציה יש מי שמתקשה להרים יד בעד חוק ההשתמטות. לעזרתו של גולדקנופף נחלץ סמוטריץ'. הקומבינה הפוליטית שמאפשרת להנהגה החרדית להמשיך לקבל את התקציבים היא אפילו לא כביש עוקף, היא חוק ההשתמטות שכותרתו שונתה.
על מנת להציל את הקואליציה, שר האוצר שמפלגתו נושאת לשווא את שמה של הציונות הדתית, מפקיר את הלוחמים, כולל את בוחריו, ומסכן את חייהם כשהוא מונע מהם ציוד מציל חיים. מפקיר את משפחות המילואימניקים, מקצץ סיוע למשפחות הנופלים ומעביר את הכסף למי שמגדירים את צה"ל כ"צבא השמד". הוא מזיל דמעות בפני המצלמות ודואג להבטיח שגם בשנים הבאות אזרחי המדינה יתחלקו לאלה שייתנו את הכל ולא יקבלו כלום - ולאלה שלא ייתנו כלום ויקבלו את הכל.