מי שמעולם לא היה במדיסון סקוור גארדן בניו יורק בהופעה, כדאי שיעשה מאמץ. המקום היה מלא ביום ראשון האחרון. אולם אפילו להופעה של האומן המפורסם ביותר לא עמדו בתור מחצות, בצינת הסתיו של ניו יורק, כפי שהמתינו לאיש שגדל בניו יורק ונשפט בה, לאדם שבנה נדל"ן בניו יורק ולא זוכה לתמיכה רבה במדינה, לכוכב התקשורת שיש על שמו בניינים בעיר ולא מעט סיפורים.
לאיש הזה קוראים דונלד ג'יי טראמפ, והוא המתמודד הראשון כנשיא לשעבר, אל מול סגנית נשיא מכהנת, בבחירות אולי הדרמטיות ביותר שהיו אי־פעם בהיסטוריה של אמריקה, ואולי אפילו של העולם כולו. אפשר וצריך לנתח מספרים ונתונים, ואפשר פשוט לראות מה הלך שם במדיסון סקוור גארדן ביום ראשון אחר הצהריים בתחילתו של הסתיו.
כלכלה, הגירה וביטחון עולמי היו שלושת הנושאים המרכזיים. הם נכונים לא רק לאמריקה, אומת האפשרויות הבלתי מוגבלות, ארץ האנשים החופשיים וביתם של האנשים האמיצים - כך בהמנון שלה ובתפיסת העולם שלה, יאמר לך כל ישראלי שהיגר לשם בשנות ה־80. זה עבד, זה עובד וימשיך לעבוד.
אומה שבנויה על מהגרים נלחמת בהם עכשיו. כלכלה מפוארת, אומת הרכב והרכיבים, מנסה לשרוד מול הענק הסיני המשתלט על רשת האינטרנט ועל החברה. החלליות של נאס"א מתחרות במשגרים פרטיים, והכל באריזת מתנה בדמות בחירות 2024, שישפיעו עלינו לא פחות מכפי שישפיעו על כל אזרח בקנזס או באלבמה.
אם יש מנהיגות לעולם החופשי, הוא בוודאי שלא בוחר אותה, היא נתונה. היא איננה מצויה בבייג'ינג או במוסקבה, גם באיחוד האירופי היא כבר כמעט לא קיימת. מהאימפריות שהיו פעם נשארה לבדה אמריקה אחת ויחידה, כל השאר עסוקות בברקזיט או באיזו מלחמה ממושכת.
אמא רוסיה נפטרה, והסיני עובד יפה ובשקט, אבל לא נתפס כמוביל, הוא עסוק בלתפוס מתנגדים ולהעלים אותם לנצח. כי בסופו של דבר, אייר פורס 1 יש רק אחד, וכולם רוצים ללמוד בסטנפורד, הרבה יותר מאשר במוסקבה. כי ארה"ב היא באמת המקום לחופש, זה שכרגע עומד על קצה המטוטלת האמריקאית בבחירות משמעותיות מאוד.
החופש לחיות במדינה עם גבולות בטוחים, שגדול יותר מהחופש של כל מי שרוצה לחדור אותם. החופש של נשים להחליט על גופן בנושא הפלות אל מול החופש שניתן לכל מדינה לקבוע את המדיניות בנושא. חופש כלכלי לעבוד ולייצר, לצרוך ולשלם מיסים - אל מול מדינת רווחה ותמיכה. החופש עומד על כף המאזניים.
כמו שציין אחד המועמדים למפלגה הרפובליקנית התומך בטראמפ, החופש לגרש המוני מהגרים בלתי חוקיים כמוהו כחופש לגרש מגבעת הקפיטול את שכבת הפקידות המפריעה למשילוּת. נשמע לכם מוכר? שלא תגידו שלא ידעתם. הבחירות בארה"ב יהיו דרמטיות לעולם, ומה שקורה שם מתחולל במקומות נוספים בעולם, זה חלק מתהליך חברתי עמוק, המשנה את דרכה של קבוצה, את עתידו של עם.
קבלו את האלק הוגן!
היחס לאחר איננו רק היחס למהגרים, הוא גם היחס לבני ברית ואויבים. "עניי עירך קודמים", נכתב במקורות. כיום אומרים את זה העשירים, ויש הבדל גדול בין השניים. ישנו היחס לחלש המחפש מזור ותקווה, וישנו היחס לעני, הסופג את הנזק האגבי. זה מגיע גם לשם, אולי אפילו משם הכל מתחיל, כי מהגרים בלתי חוקיים מנצלים גבול פרוץ למען עתיד טוב יותר. טפל בגבול ובסס מדיניות הגירה, אל תבכה אחר כך אם לא.
אין סיבה לסמן אויב מר אם אין לך כוונה לתקוף אותו, אחרי שביטלת הסכמי גרעין עם אותו האויב בדיוק. נדמה שאנו עומדים בפני רוקח בבית המרקחת. שם אנו מבקשים תמהיל נכון ומתאים בין ליברליזציה ללאומיות, בין העצמאות לפתיחות לאחר, בין מה ששלי למה שלא. והכל בצבעים של בחירות, במשפטים של בחירות, בעצרות ובמפת המדינות הצבועות בכחול ואדום.
כשרוברט קנדי ג'וניור, אחיינו של הנשיא קנדי המנוח, נשאל באותו הערב במדיסון סקוור גארדן מדוע עזב את המפלגה הדמוקרטית, הוא השיב כי היא עזבה אותו ומזמן איננה המפלגה שהוא הכיר, זו שהייתה ברורה לכולם. זה לא נשמע לכם מוכר? המפלגות משתנות, כולן ובאופן משמעותי, הן הופכות לכלי קיבול, למחסן של שחקנים ועסקנים, ומאבדות את ערכן בפני הציבור, גם הציבור שלהן עצמן.
אולי הבחירות הללו באמריקה, שהמתמודדים בהן יהיו כנראה צמודים עד הסוף, יביאו שינוי גם בזה ויחזירו את המפלגות לשמש כבית אידיאולוגי־ערכי לכל אחד ואחת – הפעם לאנשים איכותיים, בית גידול למנהיגות ראויה, שקשה לראות על בימות כמו בניו יורק ובטקסים הממלכתיים במקומות אחרים.
"הביטחון האזורי", או כמו שנהוג לומר בשפת בחירות "השלום העולמי", גם הוא מכבסת מילים המבטאת את דאגת האם מוויסקונסין ששולחת את בנה לעיראק, או המשפחה מדאלאס שבתה באפגניסטן. השוטר העולמי צריך מטה חזק, מנוף חזק וטוב, שדואג למשפחות השולחות את מיטב הבנים והבנות לשירות משמעותי ורחוק מהבית, כשיש יותר חיילים אמריקאים לאורך הגבולות בעולם מאשר בגבולות שלהם עצמם.
מה אני נותן ומה אני מקבל, נשמע לכם מוכר? מי משלם את המיסים, ומי נהנה מהם. המצב שבו בכספי משלם המיסים האמריקאי מתחמשות בעלות ברית חשובות, ללא שיתוף פעולה אסטרטגי ומעורבות בהשגת המטרות, לא יימשך לנצח, אלא יסתיים בסופו של דבר, וזה יהיה כואב, וזה מוכר.
מדיסון סקוור גארדן ייזכר כמשל הבחירות האמריקאי. עיר דמוקרטית במדינה דמוקרטית, המארחת מועמד רפובליקני שנולד וגדל בה. מופע רוק צבעוני של אנשים שחיממו את הנשיא לשעבר, שבא לתקן את אמריקה והעולם בראייתו. שיח מוקצן שלוקח את אומת החופש והאומץ לסיבוב קשוח בפארק, למקומות שטרם הייתה בהם, ושכולנו בעולם נכיר כבר מהשנה הבאה עלינו לטובה.
הדאגה לכאורה של מועמדים עשירים לאדם הפשוט - לעולם אינה יכולה להיות אותנטית. האווירה כן. החשמל באוויר, שלעיתים אנחנו כציבור צריכים, היה שם כנראה באותו יום ראשון אחר הצהריים בניו יורק הקרירה. בטח כאשר לקראת סוף העצרת עלה המתאבק לשעבר האגדי האלק הוגן, צבעוני וקולני במיוחד. כשהוא מרכיב משקפי שמש צהובים וכשבנדנה אדומה לראשו, אמר הוגן את המשפט הכי נבון ופשוט, אולי בלי להתכוון: "צאו להצביע!".
הכותב הוא יו"ר איגוד הטייסים הישראלי