בימים שלפני הבחירות לנשיאות ארה"ב, הזכירה הציפייה לתקיפת התגובה של איראן נגד ישראל את חטיפת הדיפלומטים האמריקאים בראשית ימיה של הרפובליקה האסלאמית. 444 ימים החזיקו האיראנים - בין 4 בנובמבר 1979 ל-20 בינואר 1981 - ב-52 דיפלומטים ואזרחים אמריקאים שנחטפו בפלישת "סטודנטים" חומייניסטים לשגרירות האמריקאית. תחילה הוחזקו החטופים בבניין שגרירות ארה"ב, ואחר כך בבתי כלא שונים.
על אף מאמציו של הנשיא ג'ימי קרטר ומשא ומתן אינטנסיבי, החטופים שוחררו רק ביום שבו הושבע רונלד רייגן כנשיא ארה"ב, במה שנראה בבירור כהתערבות בענייניה הפנימיים של ארה"ב. ידעו לספר אז על התערבות הרפובליקנים, שביקשו מאיראן להשהות את השחרור עד חילופי הנשיאים. אחרים טענו כי זו מחווה דווקא כלפי קרטר. מכל מקום, זו הייתה הפגנת עוצמה מדינית של איראן כלפי האמריקאים.
נראה שהקישור לבחירות בארה"ב עשוי להתפרש גם הפעם כהפגנת עוצמה פוליטית, בימים שאיראן זקוקה לה מאוד מול ישראל וארה"ב שאותן מזכירים דובריה בנשימה אחת. לא ניתן להימנע מפרשנויות – האם איראן מעדיפה את קמלה האריס, או אולי מחכה דווקא לטראמפ שפוצץ בשעתו את הסכם הגרעין אך מעדיף שלא לסבך את ארה"ב בסכסוכים רחוקים? כך למשל תישא אוקראינה במחיר ההערכה ההדדית בין טראמפ לפוטין.
ב-1980 שחררה ארה"ב נכסים איראניים מוקפאים בסך 8 מיליארד דולר, והבטיחה לא להתערב בענייניה הפנימיים של איראן. הפעם ניצבת טהרן מול חזית מלוכדת של ישראל וארה"ב, אך אין ספק שאצבעותיהם של מעצבי המדיניות בטהרן מדגדגות. זוהי הזדמנות להחזיר לאיראן יוקרה ומעמד שנפגעו בתקיפה הישראלית.
יו"ר המועצה ליחסי חוץ של איראן כמאל חראזי טען, ברוח התגובה הכללית בהנהגה האיראנית, כי התקיפה הישראלית לא השיגה את מטרותיה. לפיכך, התגובה הישראלית הייתה חלשה יחסית למתקפת הטילים האיראנית בספטמבר. עם זאת, איראן תגיב בוודאות על התקיפה הישראלית. "אנחנו מוכנים למלחמה, אך לא מעוניינים בהרחבתה, הכדור במגרש הישראלי וכל עוד הם מעוניינים בהמשך המלחמה ברור שנגיב", אמר.
כל חברי המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן אישרו את התגובה הצבאית נגד ישראל. ב-1980 הואשמו הרפובליקנים בכך שפעלו לשכנע את האיראנים שלא לשחרר את בני הערובה לפני חילופי השלטון בבית הלבן. עם תקיפת נגד או בלעדיה - החלום הרטוב של איראן הפעם הוא לתקוע טריז בין הממשל האמריקאי וישראל ולחפות בכך על נחיתותם הצבאית.