זו אינה "פרשת ההדלפה". זו "פרשת גניבת החומר הסודי". זו הייתה פרשת ההדלפה, אם מישהו מאנשי נתניהו, או נתניהו עצמו היה נחשד בהעברת מידע סודי ביותר לעיתונות. אבל לא זה הסיפור ולא זו הפרשה. הדלפות היו תמיד, ישנן גם עכשיו ויהיו תמיד. ככה זה בדמוקרטיה. "אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר" ו"זכות הציבור לדעת" הם עקרונות שגוברים בדרך כלל על הצורך לשמור סודות. כדי להגן על הסודות החשובים באמת, שיכולים לסכן חיי אדם או את ביטחון המדינה, יש צנזורה צבאית.
המידע הסודי ביותר שעומד בבסיס הפרשה שלנו לא הגיע ללשכת נתניהו בדרך המלך, בקלסר המודיעיני עב־הכרס שמביא איתו המזכיר לענייני מודיעין לראש הממשלה. החומר הסודי הזה נגנב מאמ"ן והגיע בדרך לא דרך לידיו של אחד מאנשי נתניהו, ממנו לתקשורת, ממנה לצנזורה, שפסלה אותו לפרסום. אבל מישהו רצה שזה יפורסם בכל זאת, אז התחנה הבאה הייתה תקשורת זרה. שם זה אכן פורסם.
לכן, אסור ליפול לפח היקוש הזה שמכונת הרעל מפמפמת ממוצאי שבת. אין כאן "פרשת הדלפה", יש כאן "פרשת גניבה". פרשה שבמסגרתה, על פי החשד, הוקם ציר של גניבת חומרים מתוך מאגר חומרי הגלם העצום שמצטבר במודיעין, כדי להשפיע על התודעה הציבורית בישראל.
מישהו, מהצמרת של הצמרת של הממסד הביטחוני בארץ, אמר בסוף השבוע: "לאלה שגנבו והוציאו את החומר הזה צריך לחתוך את הידיים והרגליים". כשנשאל למה, אמר: "מה שחשוב כאן זה לא החומר עצמו, אלא הנזק והסיכון העצום למקורות שבזכותם הבאנו אותו. יש חומרים שאם הם יוצאים החוצה, הם מאפשרים לאויב לדעת איך או מאיפה ישראל השיגה אותם".
על פי ההערכה, המעשה הזה סיכן מאוד את מאמץ חילוץ או שחרור החטופים ושרף מקורות מודיעיניים יקרי ערך. בנוסף, הוא סייע לספין של לשכת ראש הממשלה שלפיו אין סיכוי לעסקה, סנוואר הוא הגורם היחיד שמטרפד עסקה, וכמובן: ציר פילדלפי הוא סלע קיומנו.
אם החשדות בפרשה הזו יתממשו, נצטרך לחיות עם העובדה שבלשכת נתניהו עסקו בדיג של חומרים סודיים הישר מהמאגר של אמ"ן, כדי לפרסמם מאחורי גבה של המערכת ושל הצנזורה. הסבר קצר על איך זה עובד: ראש הממשלה יכול לראות איזה חומר סודי שהוא רוצה.
הוא בעל הבית. הבעיה היא שמדי יום מצטברים במערכת כמויות עתק של חומרים סודיים, כאלה שגם מחשבי־על בקושי מסוגלים לנתח. יש במערכת מאגר עצום של מודיעין, שנקרא "בריכת המודיעין" או "אגם המודיעין", שרק מערכות בינה מלאכותית מסוגלות לנהל.
ראש הממשלה מקבל חומר מעובד ומסונן, לאחר שנוקו ממנו רעשי רקע וחומרים חשובים פחות. הוא מקבל "סיכום מנהלים". אולי פרומיל ממה שנאסף, אבל את הפרומיל החשוב ואת הכותרות. בלי הטיוטות. האם היה בלשכת נתניהו צינור ישיר למאגרי המודיעין העצומים ששלף ממנו כל מיני רסיסי מודיעין או מסמכי מודיעין משניים, שאיתם אפשר היה לשרת את האג'נדה והספין של הלשכה כמו בנושא עסקת החטופים או פילדלפי? את זה בודקת עכשיו החקירה.
נתניהו כבר הסתבך בהדלפות חמורות בהרבה. אלו היו אכן "פרשות ההדלפה". הוא הציג בכנסת מסמך סודי ביותר - "מסמך שטאובר", שגובש במערכת המודיעין, כשהיה ראש האופוזיציה. בזמנו עתר לבג"ץ ח"כ רן כהן, באמצעות עו"ד דפנה הולץ, בדרישה שנתניהו ייחקר. בג"ץ דחה את העתירה. מי שהוביל את הפסיקה היה אחד, הנשיא אהרן ברק. ההוא שגם ניסה לסייע בעסקת הטיעון של נתניהו ובטריבונל בהאג, אבל ממשיך להיות הדמון של מכונת הרעל. נתניהו לא נחקר. אולי טוב שכך.
לאחר תום כהונתו הראשונה כראש הממשלה, בשנת 2000, הוא נתפס עם מסמכי גרעין ישראליים סודיים ביותר בתיק ג'יימס בונד במלון בניו־יורק. על פי החשד, הוא נטל איתו את המסמכים לאחר שסיים את תפקידו. את הפרשה פרסם העיתונאי מוטי גילת ב"ידיעות אחרונות". גם הפעם הוא לא נחקר. הוא הדליף, באמצעות אנשיו, את המצגת הסודית של צה"ל על מחיר כיבוש עזה בעיצומו של מבצע צוק איתן. לא נחקר.
כל אלו, כאמור, הדלפות. לא גניבות. כשפוליטיקאי מדליף חומר, זה סיפור אחד. כשאנשיו של פוליטיקאי מצליחים להקים לעצמם ערוץ גניבת חומרים ישירות מהצבא ומדליפים אותם כדי לשרת את האג'נדה של הפוליטיקאי, זה סיפור אחר. חמור בהרבה.
כשהפרטים יפורסמו, אפשר יהיה להבין את הסיבה, את המסובב, את האג'נדה ואת הספין. בינתיים, מה שנותר זה בעיקר תחושת קבס מול המהלך הביביסטי הטיפוסי כל כך של השלכת החשוד אל מתחת לגלגלי מכונת הרעל: הוא לא הועסק בלשכת ראש הממשלה, פרסמה בסוף השבוע לשכת ראש הממשלה, הוא לא היה בדיונים, לא קיבל חומרים סודיים, מי הוא בכלל.
שקר, כמובן. שקר בלי רגליים. הרי גם בלשכה יודעים שיש בישראל עשרות עיתונאים שעבדו מול היועץ הזה, "שלא היה שם". הוא היה גם היה. הוא גם נכשל בפוליגרף ולא היה לו סיווג ביטחוני, אז מצאו דרך עוקפת להעסיק אותו. שיטת הפרוקסיז פועלת לא רק באיראן. הוא ידע, הוא בחש, הוא ערבב, הוא נלווה לנתניהו והשתתף בדיוניו והיה לו תפקיד מוגדר.
עכשיו מתברר שהתפקיד הזה היה מה שנקרא בז'רגון המקצועי "מבצע השפעה". אלא שבניגוד למבצעי ההשפעה האיראניים בישראל זה היה מבצע השפעה ישראלי על הקהל בישראל. על פי החשד, כמובן.
ישנה גם הקלות הבלתי נסבלת שבמסגרתה מגיעים אנשים ללא סיווג ביטחוני לחומרים סודיים ביותר בלשכת נתניהו. הפעם, מדובר בחשוד עצמו. לא רק שאין לו סיווג ביטחוני, הוא נכשל בבדיקת הפוליגרף. אסור היה להעסיק אותו בלשכה. אז הוא הועסק בלשכה סמוכה. לאורך כל השנה האחרונה, מאז 7 באוקטובר, ניסו אנשי נתניהו "למשוך" אותו ללשכת רה"מ, אבל הוא לא קיבל "טיהור" ביטחוני. למרות זאת, הוא היה שם, הוא עבד שם, הוא נחשף לסודות מדינה - והוא, על פי החשד, הדליף אותם הלאה, אחרי מניפולציה.
זו אינה הפעם הראשונה. פעמים רבות בעבר העסיקו הנתניהוז אנשים שלא עברו את הסינון הביטחוני. הנוהל הוא כזה: כל מי שעובד במחיצת ראש הממשלה ובני משפחתו חייב לקבל סיווג ביטחוני ברמה 2 מקהיליית המודיעין. הוא גם חייב בבדיקת פוליגרף תקופתית. ובכן, הנתניהוז לא באמת מכירים בעניין הזה.
אחד ממעצבי השיער של הגברת נתניהו נכשל במבחן הזה, אבל המשיך להיות מועסק על ידי המשפחה על אף האזהרה החמורה מהשב"כ. אחר כך זה קרה עם שף מיוחד שהמשפחה העסיקה, שהיה חביב במיוחד על הגברת נתניהו. גם הפעם, הייתה דרישה להרחיקו. הדרישה נדחתה.
במקרים כאלה, אמר לי גורם בכיר שעסק בסוגיה, החלטת השב"כ להרחיק אדם מקרבתו של ראש הממשלה היא החלטה סופית שאין עליה ערעור. האחראי לביצועה הוא קב"ט משרד ראש הממשלה. ובכן, הקב"ט לא ביצע אותה. אם אתם שואלים את עצמכם מדוע קב"ט משרד רה"מ נחשב מקורב למשפחה שמגינה עליו בגופה, קיבלתם את התשובה.
וישנו גם הפרסום ההוא בעמודים הללו, על אב מעון ראש הממשלה אפי אזולאי, שנתפס על ידי השב"כ כשהוא עובר עבירות פליליות במסגרת עבודתו במעון הממלכתי. הוא גם הודה ושחזר. ראש השב"כ נדב ארגמן פנה לראש הממשלה עם המידע הזה. הצפי היה שאותו אזולאי יורחק מסביבת המשפחה לצמיתות. ובכן, הוא לא הורחק. החליט מי שהחליטה שהוא נשאר, וכך היה.
אם נדלג בחזרה לפרשה שלנו, הרי שהחשוד המרכזי, גם אם לא הועסק ישירות בלשכת רה"מ אלא בלשכה אחרת כלשהי במשרד רה"מ, העובדה שהיה בדיונים עם נתניהו ועבד איתו (זו עובדה ברורה, מוצקה ומוכחת) מצריכה שיהיה לו סיווג ביטחוני מקהיליית מודיעין, דרגה 2. סיווג כזה לא היה לו. להפך. והוא עדיין היה שם.
כמיטב המסורת, קו ההגנה של מכונת הרעל הוא "כולם כאלה". למה אתם לא חוקרים את כל ההדלפות שהיו מאז שפרצה המלחמה? מה עם הדלפת המסמכים הסודיים ביותר ל"עובדה"? למה חוקרים רק כשמדובר בנתניהו? הטענה הזו מגוחכת.
כן, ב"עובדה" נחשף מסמך פנימי של חמאס שבו סינוואר מצוטט כמסביר מדוע נכון לתקוף את ישראל עכשיו, במבנה הנוכחי של הקואליציה. הדלפה ראויה שמשרתת את זכותו של הציבור לדעת. המסמך הזה לא נגנב מצה"ל. הוא הודלף על ידי פוליטיקאי (רוב הסיכויים) או גורם במערכת הביטחון (סיכוי קלוש מאוד), והדלפתו משרתת את תפקידה של התקשורת לעדכן את הציבור.
במקרים שנחקרים עכשיו, אלו מסמכים שנגנבו מצה"ל. הם מסמכי שוליים, שהוצגו כאילו נאמרו על ידי סנוואר, תוך עיוות משמעותם. ולא, אלו לא דברים שסנוואר אמר, וזו הסיבה שהמסמכים הללו לא הגיעו לדרג המדיני. אבל מישהו מתוך המערכת ידע לזהות אותם, לגנוב אותם ולהעביר אותם, שלא כדין, לגורמים בסביבת נתניהו, שעשו על החומר מניפולציה ופרסמו אותו כדי להשפיע על הציבור הישראלי במסגרת מה שמכונה "מבצע תודעה".
הבעיה היא, שמבצעי תודעה מבוצעים בדרך כלל על ידי גורמים חיצוניים או אויבים. במקרה הזה, המבצע נעשה לכאורה על ידי גורמים שלטוניים, כדי לשכנע את הציבור שציר פילדלפי חשוב יותר מהחטופים, כי סינוואר מתכונן לברוח דרכו עם בני ערובה.
מה שלא היה ולא נברא. שוב ושוב אנחנו נחשפים לשיטת הפעולה של נתניהו, שאינה בוחלת באמצעים, על חשבון האמת, על חשבון המינהל התקין, על חשבון האומללים שנמקים במנהרות חמאס. אני לא יודע לאן הפרשה הזו תטפס ולמי היא תגיע בצמרת. בינתיים, מה שאני יודע זה שהיא מעוררת בחילה.