מלחמה קשה וארוכה, וסופה מי ישורנו. בינתיים היא צורכת משאבים רבים בכוח אדם ובציוד, וכל זה פירושו כסף. הרבה כסף. כסף שצריך להגיע מאיזשהו מקום.

בתחילת המלחמה העריכו שיום לחימה יעלה בין 150 ל־250 מיליון שקלים. לפי המכון למחקרי ביטחון לאומי, הערכת העלות היומית כיום היא כמיליארד שקלים. צאו וחשבו כמה ימים כבר אורכת הלחימה ומה יהיה גודל הבור שנפער בתקציב המדינה. את כל הכסף הזה ניאלץ כמובן לשלם.

אני מזדרז ומרגיע את החוששים. משרדי ממשלה לא יבוטלו, לא משנה עד כמה הם מיותרים ומעיקים על תקציב המדינה. אף שקל לא יקוצץ ממה שהובטח להם. החרדים לא יצטרפו למעגל העבודה, ובוודאי שנמשיך גם נמשיך לממן את הישיבות. נקטר ונממן.

בינתיים המחירים עולים ללא הפסקה. רשתות השיווק הפסיקו לסמן מחירים על המוצרים. או שיש מחיר אחד על המדף ואחד על המוצר ולפעמים הברקוד נותן מחיר משלו ואין מי שאוכף את החוק. המחירים עולים, ושר הכלכלה אינו פוצה פה. בינואר 2025 צפוי המע"מ לעלות באחוז נוסף, ויעמוד על 18%. יותר ויותר אנשים מהמעמד הבינוני יהפכו לעניים.

מתחילת המלחמה נסגרו עסקים רבים, ובעליהם הפכו מחוסרי עבודה. אזרחים שחזרו משירות מילואים ארוך איבדו את עבודתם ואת הלקוחות שלהם. כואב לחשוב מה עוד יהיה פה בעוד כמה חודשים. שנת 2025 לא נושאת איתה בשורות טובות. 

חנוכה בפתח והסופגניות כבר מפציעות על המדפים. אבל המחיר? מחירי הסופגניות עלו בעשרות אחוזים. איפה אותה סופגנייה פשוטה, מטוגנת ומלאה בריבה אדומה שעלתה שקל? כיום תמצאו סופגניות שמחירן נע בין 5 ל־20 שקלים לסופגנייה. וכל המרבה במילויים ובעיטורים, כולל ציפוי זהב, הרי זה משובח וכמובן המחיר מזנק בהתאם.

בואו נערבב השנה קמח, שמרים, סוכר ומים, ניצור בצק מעט נוזלי, ונשליך פיסות ממנו לשמן. על התוצאות נבזוק אבקת סוכר או טפטופי דבש ונמתיק לעצמנו במעט את החיים. כמו שאמא שלי הייתה עושה בילדותי: חם, טעים, מטוגן, מתוק וחגיגי, במחיר שלא צורב בכיס ובקיבה.