הנתון המדכא ביותר מפיטורי יואב גלנט ביום שלישי התברר כמציאות שלפיה אין אלטרנטיבה שלטונית. אבי האומה הוא אדם רדוף, לדעתי, שעסוק רק בעצמו ובמעמדו בכל סצינה. אבל כאשר צופים ומקשיבים ליהיר לפיד, בני גנץ ויאיר גולן, מפנימים שאין אופק בהנהגה. השלושה מקשקשים כל כך הרבה שטויות, שפשוט בא לבכות. גולן ממליץ לאנשים לשבות מכל מלאכה עד שיהיו בחירות. ממה הם יחיו בדיוק? הא, זה לא חשוב, נסתדר בקומזיץ באיילון. הרי גם בשואה השורדים חיו מתפוחי אדמה, ולהם לא הייתה מדורה, כן?

גנץ הכי פתט שיש. הבנאדם היה חבר בממשלה עד לפני כחמישה חודשים, ראה ושמע הכל, ביחד עם גדי איזנקוט. מדוע השניים אינם מתייצבים בפני הציבור – זורקים את הטקסטים שכותבים עבורם מאכערים – ופשוט מספרים את הסיפור שלהם על התנהלות הקרקס של אבי האומה. בלי פרומפטר, בלי ניירת, פשוט עדות של מעורבים בניהול המלחמה. אבל שני הרמטכ"לים לשעבר שבויים בידי המאכערים שלהם, שדואגים שיהיו ליצנים בכל התבטאות תקשורתית. פאתוס, פתטיות, חוסר מיקוד, טמטום כהלכתו עם מסרים עמומים שהם אשפה וורבאלית, שאינה קשורה לאירוע.

יהיר לפיד נכנס להתקף, קורה. גם אני חווה התקפי עצבים פה ושם ומאבד את זה. אבל אני לא יו"ר האופוזיציה־דרעק – שאינה קיימת בפועל, יהיר דווקא כן. למעט ביקורים תכופים מדי באולפנים, הבנאדם כלום ושום דבר – מותיר את כל אלה שאינם חובשי כיפה, אמוניים ומשיחיים, חניוקים שטפילים מלא־מלא על הציבור – ללא נציגות הולמת באגם. זה באמת מייאש לדעת שאין אופק ולאבי האומה ולהקתו אין שום יריב, הוא משחק במגרש לבד, עושה מה שבא לו בראש, ומחריב כאן מדינה, אבל מחריב לגמרי. אחריו יידרש כאן תהליך שיקום שיימשך שנים.

מספרים לנו כל המאכערים, הגנרלים בדימוס באולפנים, דיירי אגם הדרעק, שישראל נלחמת בשבע חזיתות. זה לא מדויק, היא נלחמת בשמונה חזיתות, השמינית היא הכי מסוכנת להישרדות, כי מדובר באויב שקם עלינו לכלותנו. החניוקים, טפילים בעברית, מתרבים כמו ארבה, גדלים להיות בטלנים בחסות של לומדי תורה. הם מונהגים בידי חצרות עתירות ממון, מאות מיליוני שקלים, עם השפעה מוחלטת על כל מה שזז כאן.
הם מסרבים לשרת בצה"ל, רוב הגברים בחברה החרדית לא יצרניים, הרשויות המקומיות ביישובים שלהם, פושטות רגל כבר שניים־שלושה עשורים, הם מנהלים מלחמה על הדרישה להישאר פרימיטיבים, ללא לימודי ליבה שיכשירו אותם ככוח עבודה. כל בדיקה פשוטה במערכות החינוך של החניוקים, מגלה שחיתות בהיקפים עצומים, אבל השלטון מעלים עין בכוונה תחילה.

בקיצור, המלחמה האמיתית כאן עוד לא החלה. תהיה כאן מלחמת אזרחים, אחרי שמלחמת 7 באוקטובר תסתיים, בלחץ של אמריק'ע ובנות בריתה. אנחנו במלחמה עכשיו, ואין לירה סורית דפוקה במערכת הביטחון לדאגה לרווחת הלוחמים במילואים, אבל יש געלט קוידש לפזר על זאב אלקין, בהקמת משרד ממשלתי מיותר. כן, אלקין הוא שר המנהלות. אפילו ב"משחקי הכס" לא מצאתי מקבילה כל כך דוחה.

# # #

השבוע פגשתי בלוחמי מילואים מאוגדת 99, שמשתתפת בלחימה בלבנון. לפני פתיחת הקרבות שם, הם היו בעזה. ב־7 וב־8 באוקטובר היה אחוז ההתייצבות של המילואימניקים כ־150%. כולם, כולל אלה שכבר היה להם פטור, הגיעו. מה לא היה? כמו תמיד, לא היה ציוד. לאוגדה המשוריינת יש גם פלוגות חי"ר, אז לא היו להם קסדות. מה שכן היה להם הוא קסדות ממלחמת יום כיפור, למאושרים הייתה סחורה מצוק איתן לפני עשר שנים. הרוס"רים שלהם היו ישנים, ללא כוונות חדישות. באוגדה הוקמה פלוגת "קומנדו" – מילואימניקים בני 50 פלוס – שכל ייעודה הוא להשיג ציוד. מדובר באנשים מקושרים ליהדות העולמית, חלקם מנהלים פרויקטים עצומים והם מקוששים תרומות. כך קנו 200 וסטים חדישים, כדי שללוחמי החי"ר תהיה הגנה נדרשת. הם רוכשים כוונות טלסקופיות באמצעות עמותה שהוקמה, ודואגים שהציוד יוכר ויאושר כצבאי, ויישאר במערכת, לא יגיע לבתי המילואימניקים, בסיום הלחימה.

הטנקים של האוגדה הזו הם מרכבה 3. אומנם הם מצוידים במעילי רוח, אבל הייתה להם בעיה עם הסככות של הכלים, שהן אמצעי הגנה מפני רחפנים מתפוצצים. אז באמצעות קשרים אישיים עם אלביט ורפאל, ייצרו דבקים מיוחדים, שימנעו מהסככות לעוף מהכלים.

כן, כך מתנהלת לחימה בישראל ב־2024, כאילו אנחנו עם גדוד נהגי פרדות. ללא יוזמה אישית של הלוחמים עצמם, האוגדה הייתה בתת־תקן. הלוחמים חוששים מהתגובה של שלטונות הצבא לפעילותם. הנהגת צה"ל נאבקת בהם על כל פרסום פוגעני במערכת. את חלקם אני מכיר מעבודתם באזרחות, וכאשר אני מקשיב להם, באמת קשה שלא להתייאש. אחד מהקצינים הבכירים, שהתלונן, ננזף באורח חמור, כי זה לא זמן להתלונן עכשיו.

ברור שזה לא זמן, כי זה הזמן לתת לזאב אלקין מתנה, כדי שיתמוך בכל מהלך פסיכי של אבי האומה. עם 20 מיליוני השקלים, שאלקין יהפוך אותם לאשפה בשנתיים הקרובות, אפשר וצריך היה לדאוג לציוד הולם ללוחמים האלה. כי הם כבר מקבלים ברקסים מהיהדות בעולם: "הלו, 13 חודשים נמשכת המלחמה. מה קורה אצלכם? למה אתם עדיין בחוסרים?". זה מה שעונים להם היידעלך באמריקע, כאשר הם מבקשים גמ"ח שצריך להציל חיים.

# # #

אני יודע שהחניוקים לא יתגייסו לצה"ל, אבל אין לי באמת ידע, אז נגיד שאני מנחש, כי המושג "סבור" מתאים רק לכל הגנרלים והמאכערים באולפנים. הם "סבורים". אבל יש גנרלים בדימוס שכן מבינים את האירוע. אחד מהם הוא תא"ל במיל' ראם עמינח, ראש אגף התקציבים במשרד הביטחון, והיועץ הכספי לרמטכ"ל, עד לפני כתשע שנים.

אז פניתי אליו בשאלה: "כמה כסף תעלה הקמת חטיבה חרדית?", שעליה מקשקשים בצה"ל כבר שבועות רבים. הודעתי לו בפתיחת השיחה שאני כסיל מלא־מלא, אז שיהיה סבלני אליי. הוא צחק וענה: "על איזה חטיבה אתה מדבר? יש מח"ט, עוד שבעה קציני מטה, אבל איפה הלוחמים? אין לוחמים, אז אין חטיבה וגם לא תהיה. ההצלחה הגדולה של אכ"א בשנים האחרונות היא החזרת חרדים שנשרו מהלימודים – חזרה לישיבות. הם עזבו את עבודתם, אחרי צו גיוס, וחזרו לישיבות, עד יעבור זעם. הרי לא שלחו באמת צווים, ואכפו את הגיוס, זה בכאילו. שלחו 3,000 צווים, הגיעו 200 מלש"ב, גויסו 50, פחות מעשרה הם לוחמים, אין כאן אפילו סד"כ של כיתה".

אמרתי לו שזו בדיחה עצובה, אז קשה לי לצחוק. "בוא אספר לך סיפור מצחיק. חלק ניכר מהלוחמים החרדים שכבר גויסו, רואים כדורגל בשבת, איני משוכנע שהם אוכלים כשר, ואני אומר לך את זה כחרדי־לאומי לשעבר, שלמד בישיבות. תבין איך עובדת השיטה. יש בחברה החרדית לפחות 30 אלף נערים בגילי 16 וחצי עד 18. מדוע לא שלחו להם צו ראשון? איך יודעים באכ"א מי בכלל מלש"ב? איזו שיטת עבודה זו?".

ראם, מה זה הסיפור הזה של ראשי העדה החרדית, שהם לא מוכנים להתגייס בכפייה?
"אני שומע את זה עשרות שנים. גם אני, תא"ל בצה"ל, לא הייתי מתגייס אם לא היו מחייבים אותי. ואת השירות שלי התחלתי כקצין בשריון. מה זו כפייה? יש חוק שירות ביטחון, הוא מחייב את כולם להתגייס. אבל החרדים ואכ"א מייצרים נרטיב חסר משמעות, שלפיו יתגייסו 4,800 חרדים בתוכנית רב־שנתית. זה פשוט כלום, ואני אומר את זה בכל פורום שאני משתתף בו. אכ"א פונה לביטוח לאומי, כדי לדעת מי לומד ומי עובד, ואז שולח צווים. בתוך יממה העובד חוזר להיות לומד. הסיכום של אכ"א עם ההנהגה החרדית, שלפיו יגויסו חרדים אחרי הלימודים, תוקע את המערכת – וזו מטרתם. מגיע חרדי, נשוי ואב לילד, משובץ בתפקיד פקידותי, או כתומך לחימה בעורף, כמובן. שכרו החודשי כחייל בשירות סדיר הוא 7,653 שקל".

ראם, לא הבנתי את השכר הזה.
"1,300 שקל שכר חייל, תוספת של 500 שקל כתומך לחימה והשאר תמיכה בו כנשוי ואב לילד. אני אומר לך באחריות: צה"ל לא צריך פקידים, יש הרבה יותר מדי. צה"ל צריך וזקוק ללוחמים. אנחנו במלחמת קיום, מי שאומר אחרת טועה ומטעה. אנחנו נאבד את הריבונות היהודית במדינה, יש לי את כל הנתונים להוכיח את זה".

מי אשם בחידלון הזה, הרמטכ"ל?
"ממש לא. הרמטכ"ל אינו מפקד הצבא, הוא רק ראש המטה הכללי. מפקד הצבא הוא הקבינט. יש לי עשרות ישיבות עם הקבינט. יושבים שם שרים שלא שירתו בצה"ל – אבל הם מפקדי הצבא דה־פקטו – הרמטכ"ל רק מיישם את ההנחיות של הקבינט".

מתי זה התחיל? זה באמת הקטע של החזון איש ובן־גוריון, הגורם העיקרי להשתמטות האפידמית הזו?
"ממש לא, זה לא נכון. בשנת 1977 נפגשו האדמו"ר מגור והרב ש"ך עם מנחם בגין, שהיה ראש הממשלה. הייתה להם בקשה אחת: לדחות את גיל הגיוס של החרדים בשמונה שנים, מגיל 18 לגיל 26. בגין תרגם את הבקשה שלהם לפטור משירות ביטחון. שם התחיל הכל".

"החוב של מדינת ישראל הוא 1.3 טריליון שקל, לבנקים שמהם לווינו כסף. החזר הריבית השנתי היה השנה כ־40 מיליארד שקל. בשנה הבאה נחזיר 50 מיליארד שקל. אלה סכומים עצומים, שהתנהלות החברה החרדית היא אחד מהגורמים העיקריים לאסון המתגבש הזה. סוכנויות הדירוג קובעות את זה במפורש, כל רואה חשבון יודע לקרוא את הדוחות שלהן".

ראם, בוא נדבר רגע על תקציב הביטחון לשנים הבאות, שנע סביב 120 מיליארד שקל. זה מספיק לזמן מלחמה?
"לא. לפני הכל הצעת התקציב היא 100 מיליארד, זה יסתכם בסוף בהוצאה של כ־120 מיליארד. אבל הצרכים של צה"ל הם 150־160 מיליארד שקל לפחות. הרי ברור לכולם שאם היו לנו יותר טנקים, חימושים, לוחמים, מיירטים, מטוסים, התוצאות של המלחמה הנוכחית – ואני כולל כמובן את איראן – היו הרבה יותר טובות. אני נותן לך דוגמה: זוכר את האסון בשג'עייה בצוק איתן, שבו נהרגו שמונה לוחמים מגולני? זה קרה בגלל הצטיידות לקויה. היום מותר לפרסם שלצה"ל היו אז כ־100 נמ"רים וכ־10 אלפים נגמ"שים. אבל הנגמ"ש שהיה אז זה קופסת קרטון. דופן אלומיניום בעובי של 2 מ"מ, זה באמת קרטון. המצב השתנה בהצטיידות, אבל הוא עדיין לא אופטימלי. צריך לזכור תמיד שכסף שווה הגנה. מצד שני, גם לצבא האמריקאי חסר הרבה מאוד כסף. זה המצב כרגע".

כן, נכנסתי לשיחה תוהה שצורך מידע, סיימתי אותה מתוסכל. את הכסף שלנו, הציבור, מחלקים דיירי אגם הדרעק איך שבא להם, התוצאות בהתאם.

# # #

# איני פעיל ציבור, אני פעיל של עצמי. חוק המעונות הוא סוגיה אישית בשבילי. אבא של הנכד שלי שירת במילואים עשרה חודשים. עוד מעט הוא מתגייס שוב. הנכד בן שנתיים ורבע, שוהה בפעוטון. לאמא שלו, שהיא הבת שלי, מגיע זיכוי של כ־40% מהתשלום לפעוטון – אבל היא לא מקבלת את הכייסף – כי החניוקים באגם הדרעק לא מאשרים לחילונים שמגינים עליהם, לקבל את הסבסוד. "אם אנחנו לא מקבלים, אף אחד לא מקבל", מצהירים החניוקים, ואבי האומה שותק. שני בניו לא משרתים במילואים, אז מה אכפת לו? אף פעם לא אכפת לו כלום למעט רווחתו האישית, רווחת בני משפחתו, כולל רווחת הילד"ז הגולה מאונס במיאמי, כמובן, על חשבון הציבור. זה המצב ואין אחר עד למלחמה שתהיה בהמשך, מלחמת האזרחים על הכסף שלהם.

# ביום ראשון שעבר צפיתי בשני תחקירים בערוצים 12 ו־13. בקשת 12 שודר תחקיר על עידית סילמן וכמובן בעלה שמוליק, הכוח המניע מאחרי השרה לענייני כלום ושום דבר. איפה מבקר המדינ'ע? איפה יחב"ל? איפה אבי האומה המאוס? אין אף אחד, כי לעם הזה לא תהיה ממשלה, אבל יהיה לו פשע מאורגן. אגב, מה קורה עם החקירה של מירי "המחוננת" רגב והיהלומים שלה במשרד התחבורה? כבר מסמסו? זה הולך לקראת חוסר עניין לציבור?

# מה קורה במשפטו של דוד ביטן? הבנאדם ישלים עוד שתי קדנציות, עד פסק הדין? הרי ראינו אותו סופר כסף, יש עדי מדינ'ע, כמה זמן צריך בשביל להשלים את ההליך המשפטי? אני קצת מוטרד, כי אני חושש שהוא ידרוש ממשפחות החטופים: "תקצרי", בכל פעם שהמשפחות מגיעות לאגם הדרעק. כל דיירי אגם הדרעק וחברי גועליציית האפסים בזים למשפחות החטופים. זו עובדה, זו מציאות, הם מחכים שאף אחד לא יהיה בחיים, ואז אפילו לביטן לא יהיה למי לומר: "תקצרי". ברוררר שכמו כל אוכלוסיית הגועל של נבחרי הציבור, גם ביטן ילבש חליפה כהה לטקסים. איך הם אוהבים טקסים, שבהם הם נואמים בפאתוס על אחדות, רק ביחד ננצח, א־ח־י־ם אנחנו. אבל האהבה הגדולה שלהם היא לומר: "תקצרי".

# אה, כמעט שכחתי. בתוכנית "המקור" שודרו שני חלקים ממעקב אחרי הדס קליין, העדה שראתה הכל. עבודה עיתונאית טובה, באמת. עוד ועוד ראיות לשלטון מושחת ורקוב, שמובילים כאן אבי ואם האומה. בעעעעעע... והנה ממש אתמול התוודענו לאפשרות שלפיה "המקור" מתכוונת לפרסם עוד תחקיר על פיתהמר בן גביר, שכולל הקלטות שיחות עם חברי מפלגתו של מפקד כוח ואגנר, במה שהייתה כאן פעם משטרת ישראל. פיתהמר נלחם נגד שידור התחקיר, בבית המשפט. אני מייחל שיפסיד. ואם ביהמ"ש ייעתר למייסד כוח ואגנר, אז שהתחקיר יופץ באמצעים דיגיטליים. ועוד לא ראינו את הסרט על ביבי, שרץ בעולם, כן? תראו כמה סיבות יש לנו כדי לטוס לחו"ל, וללמוד מה קורה אצלנו בכתריאליבק'ה.

# ביום רביעי שוגר מטח טילים לאזור גוש דן. הייתי בדרך לקבלת חיסונים נגד דלקת ריאות ושפעת, אז נכנסתי לחניון הסמוך. התיישבתי ועישנתי סיגריה, תוך כדי צפייה באזרחים שרצים לחניון. הלו, מה קרה? יש לנו דקה וחצי בתל אביב, זו לא מטולה או שאר היישובים צמודי גדר, מה אתם בלחץ? אחרי עשר דקות של המתנה חזרתי לרכב וטלפנתי לרוברט.

"מה קורה, בנאדם? אתה שמייח שהאליל שלך טראמפ חוזר לבית הלבן?".

"אני? אני מתעב אותו, אבל אין לי מה לעשות. אחי, נתפסתי באזעקות על דרך נמיר. החיים שלי מאוסים וגרועים. יש לי את הצרות שלי, שאני בקושי פותר. שטראמפ, ביבי, גלנט וקרעי ילכו לאלף עזאזל".

"די, רוברט. שלמה קרעי לא יכול ללכת לעזאזל, הטייסים שהוא שלח לשם, מחכים לו. למה אין לך לב?".
"חחחחח... חחחחח..."

"תקשיב, אנחנו עדיין דבקים בשיטה שאם בא עלינו טיל, אז שיגמור אותנו, כן? לא להישאר בכיסא גלגלים עם פיליפינו שיוביל אותנו עם זונדה ושמיכת משבצות".

"ברוררררר, קוף. מה נראה לך? ככה אתה רוצה לגמור כאן? די, עשינו מספיק. הילדים מסודרים, יש להם גם דרכונים זרים, שיתמודדו לבד, לי אין כוח. עכשיו אני יש לי בנים, נראה לך שהם יטפלו בי? אתה יודע מה, אני לא רוצה לבדוק את זה, בסדר? אתה גיבור גדול. יש לך שתי בנות גדולות, את כיפוש ואת הסוהרת, לפחות הן יפקחו על הפיליפינו, וגם יאכילו אותך בכפית, וינגבו לך את הפה עם מגבת קטנה. אני אומר לך, קוף, בוא ניסע לשווייץ, ונגמור את זה יפה עם לימונדה וקרח. ממה אתה פוחד, ממה?".

זהו, קיבלתי את מנת הדיכאון שהייתי זקוק לה. הגעתי הביתה, נכנסתי למיטה לשלוש שעות, קמתי חדש.

# # #

נ.ב.
זהו זה, קינדערלך של שאבעס קוידש. יש לי הרבה חברים, אף אחד מהם לא נורמלי. "הרומני", שעובד עם שועי המשק, שולח לי כל יום ציטוטים של כל מיני כלומניקים, שהיום זה נגמר. מטח טילים מדויקים, לא הרבה, גג 400, יגיע אלינו בערב. העדכון האחרון שאני זוכר היה ביום שלישי בערב, כתב אותו ד"ר פרזין נדינמי, חוקר בכיר באמריקע, מומחוי גדול לענייני איראן וביטחון. הוא חזה שנושמד כליל באותו ערב. אבל לא קרה כלום. אתמול הוא הודיע לי שהוא רוצה ללכת לים.

"תגיד, רומיינר, לא מסוכן בים? לאן נברח אם יבוא טילטילון?".

אז הוא ענה לי תשובה מנומקת. "בדקתי עם מקורותיי. אין שום בעיה, אפילו תהיה סטי"ל בים, שתשמור עלינו. אל תדאג, זה עליי".
פתאום נזכרתי. "שמע, רוברט שירת בסטי"לים, אני לא סומך עליו, הוא נורא מדוכא ומדכא".
"קוף, הוא היה מפקד הסטי"ל, אני יכול לבדוק את זה".

אין לך מה לבדוק, הוא היה במי"ק, וחילטר כאחראי על החדרניות. מה פתאום מפקד? נראה לך שחבר שלי יכול להיות מפקד?".
"אז הכל בסדר, קוף. אני מברר מי הלוחמים בסטי"ל, זה עליי. תגיע בעשר, הים בטוח, אני נשבע לך".

 [email protected]