"אמא, את יכולה ללטף אותי בבטן, ככה?" הדגימה לי אורי לפני מספר ימים, בשעת ערב כשהיא כמעט נרדמת. "כמובן יפה שלי", הנהנתי ברצון. נזכרת בימים שאמא שלי הייתה מלטפת אותי, "בובהל'ה שלי", הייתה אומרת, מכניסה אותי לשלווה תחת כנפיה. למעשה אמא שלי עד היום קוראת לי ככה לעתים, מרככת אותי בחמאתיות.
ובחזרה לאורי. ליטפתי אותה והיא החלה לגעת בבטני, חייכתי אליה, חושבת על מה עברנו יחד בכמעט שלוש שנות קיומה. "אמא, יש לך בטן יפה", אמרה בפסקנות. וככה שנים של טיפולים פסיכולוגיים, דימוי עצמי שמגרד את הרצפה מלמטה, כמו פומפייה שחוקה שצריכה להיזרק לפח ממזמן, וביקורת עצמית נוקבת על מראה בטני אחרי לידה שלישית, הניסיונות הכושלים לחטבה, למרות האימונים האינטנסיביים, והגיחוכים מול המראה וצביטת הצדדים בשריקת בוז יומיומית - נעלמו כלא היו. בתי בת השלוש חושבת שיש לי בטן יפה, וזה מה שחשוב. משפט אחד תמים, אגבי, שנאמר במתק שפתיים, כאילו קורא מחשבותיי, חיזק אותי כמו שלא חוזקתי מעולם.
יש דברים שנאמרים לנו והם משני חיים, ומשפט זה היה בדיוק כזה.
ולכבוד יום הולדתה השלישי שחל בקרוב מאוד, אברך אותה כעת, כדי שיהיה לה למזכרת ביום מן הימים, על לוח ליבה:
אורי שלי אהובה. עוד מספר ימים את חוגגת שלוש שנות קיום בעולם המטורף הזה. כשתקראי את הטור הזה, לא יודעת מה יהיו מקומותיהם של פייסבוק, אינסטגרם וטיקטוק בעולם. אולי עד אז ימציאו משהו בבינה מלאכותית שמאגד את שלושתם וקורא מחשבות מרחוק. אבל לפחות את הרגשות ישאירו לנו להרגיש. אבל עד אז תני לי לספר לך מה את עבורי, עבורנו.
כשאבא ואני גילינו שיש לי בת ברחם צרחתי מאושר. כה רציתי ילדה שתדבר איתי עד השעות הקטנות, תחפור איתי על כל נושא שבעולם, תנתח איתי סיטואציות הזויות ותצחק ותרקוד איתי על הדברים הכי מגוחכים. כמובן שחלק בלתי נפרד מההוויה הוא גם תחביבים משותפים ושופינג, ואימונים יחדיו, וקריאת ספרים, אבל מעל לכל שמחתי שתהיה עוד דמות מהמין החזק איתי בבית.
יחד עם זאת רעדתי מפחד. חשבתי לעצמי שלא צריך עוד לירון בעולם (איזו תעופה עצמית הא?) .
הבנתי שלא צריך עוד אחת בדמותי שתהיה עם חרדות ופחדים ושריטות, ואז הבנתי שבעצם יש גם את אבא שיאזן את הטרללת ברוב הזמן.
כשנולדת, הפכת אותנו להורים לשניים ולמשפחה בת ארבע נפשות. נזכרתי בהכל מהתחלה. וכשמך כן את, האור שלנו, ובתוכך נושאת גם את האופן שבו סבתא אהובה הייתה קוראת לאבא: "ליאורי", וכך בלי שהתכוונת, גם את מנציחה אותה. כמה היא הייתה שמחה להכירך. כמה מאושרת היא וודאי כשהיא מסתכלת עלייך מלמעלה. כמה היא חסרה לכולנו.
אהובה שלנו, את עשית בשנה האחרונה מהפך בחיינו, הפכת לאחות גדולה ליהלי, והראית לכולנו שגם חששות מתפוררים. עם העוצמה שבך והשקט הפנימי, החלטת שרק את קובעת מתי את נגמלת מבקבוק, מוצץ וחיתול. לא משנה כמה רצינו.
בזכות הדרכת הורים של לילך האלופה וליווי של גליה הגננת התותחית עשית פשוט מהפך. לאט לאט הראית לכל העולם ואחותו מאיפה משתין הדג, לימדת את כולם סבלנות מהי, והסברת לכל מי שחושב שאת סנובית שהוא צריך לבדוק עם עצמו כמה דברים באישיות. את לא סנובית, פשוט בוחרת לדבר עם הטובים והמתאמצים ביותר.
את מדהימה בחוכמתך ובשנינותך. את מצחיקה אותנו בתשומת הלב לדברים הכי קטנים, את חברותית ואכפתית לסובבייך ואחייך.
אני נמסה מזה שאת אומרת לי: "אמא אני אוהבת אותך" ומסבירה לי שהאזעקה לא חברה שלנו.
המשיכי להיות כזאת טובה לעולם וקסם מנצנץ מהלך. אנחנו מבטיחים שנעשה הכל בשבילך.
וזכרי שאמא מחבקת אותך לעד, מכל מקום ביקום.
מזל טוב אהובה יפה שלי.