בשבוע שעבר נכחתי במופע "מי שלא נולד - מפסיד", שעלה בקאמרי לרגל יום הולדתו ה־80 של חנוך לוין. לוין, שנפטר לפני 25 שנים, היה מגדולי המחזאים בארצנו. הוא ידע היטב מכולם להראות את היופי והכיעור, השמחה והאומללות, העליבות והאופוריה סביבנו ובתוכנו. במופע המוצלח הזה לוקח אותנו צוות שחקנים מוכשר למסע בין מערכונים, מונולוגים ושירים פרי עטו ודוחף לנו בפרצוף את המציאות שבה אנו חיים ושאותה אנחנו מנסים לפעמים לא לראות. לוין לא נותן לנו להתעלם אפילו מרגש קטן.
החיים הם אפיזודה זמנית. בתחילתם יפים, פחות או יותר, לקראת סופם עלובים, פחות או יותר. לוין הפליא לבטא זאת. הוא לא טורח לחזור על מה שאנחנו אומרים, גם לא מעלה את הדיאלוג הפנימי שבתוכנו - הוא מכניס את היד עמוק יותר פנימה, תולש ושולף מהקרביים את מה שאנחנו מכחישים ומטיח בנו הכל, עם הסחי והרפש. המילים שלו, שראו אור לפני עשרות שנים, אקטואליות להחריד, מעבירות חלחלה באמיתות שהן מביאות. גם עכשיו, כמו אז, המלחמה הבאה כבר מעבר לפינה. מופע מעולה, כואב, עצוב, מצחיק ומטריד. ראי מול הנפש.
ממרום שנותיי אני יכול להעיד שגם כדי להזדקן צריך מזל. פנים רבות לזקנה. לפעמים היא נקודת מבט, או ליתר דיוק מצב תודעתי. יש שרואים את עצמם כזקנים ברגע שהם יוצאים לפנסיה, ומתחילים להתנהג בהתאם. ממעטים לצאת מהבית, מתכנסים. אחרים, ברגע שהתפנה להם זמן מעבודתם הקבועה, ממהרים למלא אותו בכל החלומות שהיו להם. תחביבים, התנדבויות, מתחזקים קשרים עם חברים, מטיילים. מתחילים לחיות.
אין ספק שחשוב לשמור על תפקוד חברתי, קוגניטיבי ורצוי גם תעסוקתי, כל זאת תוך ידיעה שעם הגיל אנחנו אוספים מחלות וחייבים להביא בחשבון את המגבלות שהגיל והגוף מנחיתים עלינו עם השנים. זוכרים את הסלוגן “העולם שייך לצעירים"? לא באתי להתווכח איתו, אבל צאו וראו מי מנהל את העולם. מנהיגי המעצמות, רבותיי, הם קשישים. ולדימיר פוטין ברוסיה, שי ג'ינפינג בסין ובנימין נתניהו אצלנו עברו את גיל 70. ג'ו ביידן ונשיא ארצות הברית הנבחר דונלד טראמפ מגרדים את ה־80, מי מלמעלה ומי מלמטה.
השאלה היא עד כמה השיפוט המנטלי והקוגניטיבי של האנשים האלה - שתפקידם קובע גורלות של אנשים ומדינות - תקין. מהניסיון המקצועי שלי במרפאה אני תוהה: האם לא ראוי שאדם שעבר את גיל 70 יעבור לא רק בדיקות רפואיות אלא גם מבדקים קוגנטיביים כדי לקבוע מסוגלות לתפקיד? הרי הירידה בזיכרון ובתפקוד היא תלוית גיל. כולנו כפופים לה ולפעמים לא מודעים או מתכחשים לנוכחותה. הגורל של כל אחד מאיתנו תלוי בכך.