כשדוּוח על גלנט 2, היה נדמה שההדחה עשויה להיות הטריגר שישחזר את ליל יואב גלנט 1. זה לא קרה. הפיצוץ הגלקטי של ניצחון דונלד טראמפ, עייפות החומר האנושי, הייאוש, המלחמה שכרוכה בסיפורי גבורה ושכול ומערבבת את הסיבות למרי עם הצורך באחדות – לפחות כשרצים למיגונית.
התנאי הבסיסי להתפרצות הזעם הכבוש של הליברלים־דמוקרטים ברמה של השבתת המדינה הוא טריגר אסוני בסדר גודל תנ"כי, או לחץ אמריקאי להפסקת לחימה. ומה אנחנו יודעים? למרבה הבלבול מי שאומר שהוא מצדד בהפסקת לחימה הוא טראמפ, ומי שרוצה בהסדר בחסות המשך לחימה כולל איום על איראן הוא ג'ו ביידן. בדקה ה־90 לכהונתו הוא מנסה לבצע מהלך גיאו־אסטרטגי, ושיגר לכאן צבא שלם שיתרום להכרעה בשטח שתביא להסדר מדיני שימתיק סיום קדנציה מר כלענה.
יש כיום קונצנזוס עולמי שאומר שאף אחד לא יודע מה טראמפ יעשה, כולל טראמפ עצמו. עקרונית הוא LOOSE CANNON, ורק אצלנו, בימין המטורלל והשולט, מהמשיחיים עד המושחתים, הוחלט שטראמפ הוא האיש שלהם. כולל בנימין נתניהו, שמיהר לכשכש ולקשקש כמיטב המסורת של וסל נרצע.
העיתונאי האמריקאי תומאס פרידמן סבור ש"דונלד טראמפ לא סומך על נתניהו, וייתכן שלא ירצה להכניס את עצמו לבלגן הזה ולכן יאפשר לישראל לעשות כרצונה". "החשש שלי", אומר פרידמן (לגל"צ) "הוא שטראמפ יזנח את הסוגיה, וישראל תמשיך לכבוש את עזה והגדה המערבית". פרידמן חושב ש"טראמפ לא יקדם פתרון שתי מדינות יחד עם סעודיה". אולי.
מה שבטוח הוא שטראמפ הוא קודם כל סוחר (ספרו קרוי "אומנות ניהול עסקה"), והוא בטוח שבבחירות ניצחה המסחרה שלו. האמת היא שהוא אכן קנה חצי מדינה כשהוא מוכר את הדמוקרטיה, את האמת, ההגינות ונימוסי שולחן בסיסיים.
לא צריך פסיכיאטר שידובב אותו כדי להבין מי האיש. גם אם האבחנה היא ברמה של פסיכולוגיה בגרוש, היא עשויה להיות תקפה. מה גם שהבן אדם ניצב על הבאסטה בשוק ומכריז: זה אני, ומצידי תקפצו לי ואין לי בעיה לומר הכל, לעולל הכל ולצאת מלוכלך ומאושר כמו תינוק שמשתכשך בבוץ.
לעניות דעתי הבלתי מוסמכת, מדובר בטיפוס שתאוות הבצע שלו היא ברמה של התמכרות כמעט דתית. בקהילת העסקים הסנובית של ניו יורק הוא נחשב כנוכל קטן. עכשיו הוא יוכיח להם מי כאן הנוכל העשיר מכולם. להבנתי הדלה, המורשת ההיסטורית שלו לא מעסיקה אותו. דונלד, כמו ביג מקדונלד, רוצה לבלוע אותם בנגיסה אחת כאן ועכשיו.
וזה המקום שבו נכנסות סעודיה ומדינת ישראל לתמונה. מה שמדבר כשנתניהו מתייצב מול טראמפ באחד על אחד (האחד סוחר בשקרים והשני רוכל בבדיות) זה הכסף. נתניהו בא אליו לקחת ולא לתת, לעומת מוחמד בן סלמאן הסעודי, שכבר נתן מיליארדים למשפחת טראמפ, ואני משוכנע שטראמפ בונה עליו בעתיד.
נתניהו מגיע עם אייטמים גלויים כמו ירושלים מאוחדת וביטחון בעזה, וסמויים כמו סיפוח זוחל ופה ושם גם טרנספר קטן. ועדיין, בסוף כל דיל מזרח־תיכוני, כשנתניהו חוזר לארץ ממתין בלשכתו מתנחל שמצמיד לו אקדח לרקה, ובצלאל סמוטריץ' הכריז השבוע כי "שנת 2025 תהיה שנת החלת ריבונות ביהודה ושומרון".
שתי מדינות או מצדה
מול טראמפ של קדנציה אחרונה, אפילו נתניהו מבין שלבכיינותו הרגילה (אם אתה לא מאפשר לי איזו שכונה בירושלים, אז אין לי ממשלה) אין סיכוי מול המיליארדים של הסעודים. שלא לדבר על כך שהמגזר האסלאמי בארה"ב הלך עם טראמפ בבחירות בניגוד למגזר היהודי. וזה המקום להבהיר מה הסעודים רוצים: שתי מדינות לשני העמים ישראל ופלסטין. הם לא זזים מהצעתם הראשונה, והם לא לבד.
מי שאמור לדעת מלכתחילה שהסעודים לא יזוזו מהצעתם הוא המתעתע הגדול מכולם, ששיקר לכולם כאשר חתם על הסכמי אברהם ופיזר ענן הבטחות לעתיד מזהיר של המזרח התיכון והמשך מו"מ עם הסעודים. אחרי שמיצה את אפקט ה"שלום" של הסכמי אברהם עם מדינות ערב, הוא עקף את הבעיה הפלסטינית ומזמז את ההבטחה להמשך המו"מ מול סעודיה בתירוצים הקבועים. המצב מתוח, הפלסטינים הורגים בנו, יש לנו מודיעין שאומר שהם (פלסטינים בגדה, ברצועה, בלבנון) מתכננים מלחמה (זה היה כתוב אפילו ב"בילד"), אז בבקשה תשכחו עכשיו ממו"מ עם מי שרוצים להרוג בנו.
הגישוש המשמעותי הראשון של הסעודים לעבר מדינת ישראל היה לפני כ־35 שנה. איש עסקים בריטי, בעברו שר הפנים, ובעל קשרים עם אנשי ממשל סעודים, קיים קשר עם ראש השלוחה האירופית של המוסד שאליו העביר פנייה מסעודיה לראש ממשלת ישראל יצחק שמיר: יש מוכנות להגיע להסדר עם ישראל תמורת דגל סעודי באל־אקצא. ראש השלוחה העביר את הפנייה למטה המוסד בתל אביב, משם הועברה ההצעה ללשכת שמיר, שהחליט שהיחסים השבירים עם ירדן על השליטה באל־אקצא וירושלים חשובים מדגל סעודי – ודחה את ההצעה.
בהמשך אימצה הליגה הערבית את הצעת סעודיה לפתרון שתי המדינות, וההסכמה הזו מתגלגלת במוסדות ערביים שונים מאז ועד היום. ההבדל הוא שכיום, עקב טירופה של ממשלת נתניהו, בן סלמאן למד את לקחו. בימים אלה נבנית קואליציה של כ־90 מדינות ערביות, מוסלמיות ואירופיות וארגונים שונים, כדי לקדם את פתרון שתי המדינות "בדרך לשלום קבוע וכולל במזרח התיכון". השבוע בריאד אמר בן סלמאן: "אנו דוחים שוב את רצח העם שביצעה ישראל נגד העם הפלסטיני, ומגנים את המבצעים הצבאיים נגד אדמות לבנון", וקרא "להמשיך במאמצים המשותפים להקמת מדינה פלסטינית".
זכותו של נתניהו להאמין שבקרב על המדינה הפלסטינית ינצח את בן סלמאן. אולי. בינתיים הוא בונה על האוונגליסטים כמנוף מול טראמפ. זה היה נכון ויעיל בסיבוב הקודם. בסיבוב הנוכחי זה לא יעבוד. הממשלה והאוונגליסטים בארה"ב ניסו לדחוף את מייק פומפאו, אוונגליסט אדוק, לתפקיד מזכיר המדינה. טראמפ מינה מזכיר מדינה קיצוני ממנו – מרקו רוביו. בהמשך בנו המתנחלים על חזרתו של יקירם דיוויד פרידמן כשגריר ארה"ב בישראל. גם במקרה זה מינה טראמפ אדם קיצוני ממנו – מייק האקבי. בינתיים מונה מזכיר הגנה, פיט הגסת', שיש לו אג'נדה ברורה: מלחמה באיראן והתנגדות להסדר שתי מדינות.
בינתיים האיש שלהם הוא יחיאל לייטר, שמונה להיות שגריר ישראל בוושינגטון. לייטר הוא מתנחל ונדל"ניסט שטחים, תומך טרנספר וסיפוח ואב שכול לבן שנפל במלחמת העוטף. גם אם לייטר ידווח מדי יום על תועפות ה"מגעים" והסימפתיה שיעתירו עליו האוונגליסטים וממשל טראמפ, הוא לא יצליח להתמודד מול הכסף וההשפעה הסעודיים שמאחוריהם העולם כולו. מה שמשאיר לישראל שתי אפשרויות: או שתי מדינות או מצדה אחת.