ואז הפקודה ניתנה על ידי הגברת שרה נתניהו בכבודה ובעצמה | בן כספית

1. עסוק, אבל במה?

כזאטוט המסרב להיפרד מהמוצץ המרוט שלו גם בגיל 4, הגיש השבוע ח"כ אלמוג כהן בקשה לבית המשפט לבטל את צו איסור הפרסום בעניין "פרשת המרגל" שאותה הוא מנפח בכל כוחו כבר שנה. השבוע, בסרט המצוין של בר שם־אור ב"זמן אמת" בכאן 11, התפוצץ הבלון הזה בקול גדול ונמרח על פרצופו של כהן, שהפך שלא בטובתו לאחד ממפמפמי "תיאוריית הבגידה" מאז 7 באוקטובר.

בדבר אחד ח"כ כהן צודק: הגיע הזמן להסיר חלקית את צו איסור הפרסום המטופש שהוטל על הפרשה. את החומרים שאותו מרגל שאב מצה"ל להשאיר חסויים, כמובן. את שמות העדים והמעורבים אפשר להתיר לפרסום. גם הם עצמם לא מתנגדים. כך או אחרת, בבקשתו לעיון נוסף הביא כהן טיעון לגיטימי: הנסיבות השתנו ובעצם המלחמה הסתיימה, הוא טוען. כך זה נכתב על ידי בית המשפט: "בבקשה לעיון חוזר שהוגשה כעת, טוען המבקש ח"כ כהן כי מה שהיה תקף במועד מתן ההחלטות הנ"ל אינו רלוונטי עוד, שכן המלחמה ברצועת עזה 'בחלקה המכריע והמהותי הסתיימה', וכי ארגון חמאס 'הוכרע והושמד'".

לא צריך להיות אסטרטג דגול כדי לדעת שכהן צודק. אז למה בנימין נתניהו חותר להסדרה ולסוף מלחמה דווקא בצפון, שם חיזבאללה נמצא עדיין במצב טוב בהרבה מחמאס, ומשתדל להאריך בכל כוחו את המלחמה בעזה? טוב, זה ברור. בעזה יש חטופים, ואם נתניהו ישחרר אותם, הוא יאבד את ממשלתו.

אז נעבור לחזית הצפונית: כאמור, אנחנו על סף הסדרה. כך מדווחים הפרשנים, כך זה גם נראה בשטח. צה"ל מיצה את המהלך הקרקעי, חסן נסראללה איננו, כל צמרת הארגון חוסלה, כל שדירת הפיקוד הבכיר והזוטר נהרגה או נפצעה, תשתיות המבצע לכיבוש הגליל הושמדו, חלק ניכר ממאגרי הטילים לכל הטווחים הושמדו. עבודה למופת של פיקוד הצפון בראשותו של האלוף אורי גורדין.

אז למה נתניהו טוען שהוא לא יכול להתפנות לעדותו בבית המשפט? אם בעזה כבר לא נותרו מטרות ובלבנון כולם חותרים לסיום, מה מונע מנתניהו לעלות על דוכן העדים בעוד כשלושה שבועות? הרי הוא טען שאין בעיה לנהל מדינה ומשפט בעת ובעונה אחת, לא? הוא סיפר שמה שהוא עושה בשעה, יאיר לפיד לא מסוגל לעשות כל החיים, לא? אז הנה, יש לו הזדמנות להוכיח.

זאת ועוד: איך יכול להיות שיש לנתניהו ראש ופנאי להגיש תביעת דיבה מופרכת, על גבול ההזיה, נגד שלושה עיתונאים (אני אחד מהם) כי דיווחו על בריאותו (מעולם לא דיווחתי על בריאותו), בעיצומה של המלחמה העצימה הזו שמונעת ממנו להעיד במשפטו הפלילי כבר חודשים ארוכים? הוא הגיש תביעה כזו. היא מצריכה טיפול. צריך למלא טפסים, גילוי מסמכים, הכנת עדים וראיות, הוא יידרש להעיד וייחקר בידי שלושה באי כוח שונים. את כל זה הוא יוזם בעצמו תוך כדי מלחמה, אבל להעיד במשפט פלילי שבו הוא הנאשם, הוא לא מסוגל.

הבעיה עם נתניהו היא שהוא משוכנע שכולנו מטומטמים. לחלופין, גם אם יש בינינו, פה ושם, אנשים שמחזיקים עדיין בכושר חשיבה עצמאי כלשהו, הוא משוכנע שמכונת הרעל שלו תדרוס אותם. אני לא בטוח שהוא טועה.

עו"ד עמית חדד ניסה השבוע להסביר להרכב השופטים במשפט נתניהו את גודל ההקרבה של ראש הממשלה, שעומד למשפט פלילי בזמן שהוא מנהל לבדו (!!!) מלחמת קיום. "נתניהו מעדיף את צורכי המדינה על פני האינטרס האישי שלו", הדגיש חדד חגיגית באוזני השופטים, בטרם דחו את הבקשה לעיכוב נוסף במתן עדותו של נתניהו. לא הייתי באולם, אבל עדי ראייה דיווחו לי שחדד לא הסמיק, לא החוויר, לא מצמץ ואפילו לא גמגם כשפלט את מצבור המילים הזה.

מטבע הדברים, עורכי דין משקרים לא מעט. הם מיומנים מאוד במלאכה הזו. יש להם לקוחות לייצג. חדד נחשב לרב־אומן בתחום הזה ובכל זאת, אני מסתכן לקבוע שאמירתו זו הייתה השקר הגס, הבוטה והחצוף ביותר שאמר מעודו. מועמד לפרס השקר הגדול ביותר שנאמר אי פעם בין כותלי בית משפט כלשהו, בכל הזמנים.

2. שינה את עורו

אם גורלה של מדינת ישראל היה מעניין את קצה הסיגר של נתניהו, הוא היה פורש מיד עם הגשת כתבי האישום נגדו. זו אינה הזיה, פנטזיה או המצאה שלי. זה בדיוק מה שהוא אמר לאהוד אולמרט, עוד בטרם הוגשו כתבי האישום נגדו: "ראש ממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות, אין לו מנדט מוסרי וציבורי לקבוע דברים כל כך גורליים למדינת ישראל. כי קיים חשש, אני חייב להגיד, אמיתי ולא בלתי מבוסס, שהוא יכריע הכרעות על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות הפוליטית שלו, ולא על בסיס האינטרס הלאומי". סוף ציטוט.

אם גורלה של מדינת ישראל היה נוגע לקצה נעלו של נתניהו, הוא היה מואיל להאזין לאינסוף האזהרות שקיבל מכל העולם ערב טבח 7 באוקטובר. הרי הוא לא גרר את המדינה להפיכה המשטרית המטורללת מטעמי אידיאולוגיה. זו אינה האידיאולוגיה שלו. זה הפוך מכל מה שהוא חושב ומכל מה שהוא הסביר והטיף לאורך שנות דור. גם כאן, ההנחה הזו אינה הזיה או פנטזיה שלי.

מספיק להאזין לכל הפעמים שבהן נתניהו עצמו, בקולו, הסביר שיגן בגופו על מערכת המשפט, שלא ייתן לאיש לגעת בעצמאות בית המשפט העליון, שהתנאי לקיומה של דמוקרטיה הוא עליונות החוק והמשפט ושאין מדינה דמוקרטית שבה התנאים הללו לא מתקיימים.

אז למה בכל זאת הוא הוביל את ההפיכה המשטרית? כדי להשיג שליטה על מערכת המשפט ולהימלט מאימת הדין. וגם כשהסבירו לו שהוא קורע את העם והמדינה וזה פוגע בהרתעה וזה יכול להביא להתלקחות רב־זירתית, הוא צפצף והוכיח את מה שנאמר כאן, מפיו, בפסקה הקודמת.

בנימין נתניהו הוא ניגוד עניינים מתגלגל. הוא ההתגלמות המזוקקת ביותר של ניגוד עניינים. מעולם לא היו העניינים כל כך מנוגדים כמו במקרה הזה, שבו נאשם בפלילים שמנסה להחריב מערכת משפט ומכר את מדינתו לשתי קבוצות הלחץ האלימות ביותר, נאחז בשלטון ומנהל מלחמה. כל מי שמכיר את נתניהו יודע שהוא יעשה הכל, כולל הכל, כדי להימנע מעלייה לדוכן העדים ב־2 בדצמבר. האינטרס האישי־משפטי־פוליטי שלו ברור: שהמלחמה תימשך כמה שיותר, אם אפשר אז עד אין קץ. ובדיוק לשם אנחנו הולכים.

אם גורלה של מדינת היהודים היה מטריד את הקצה הרחוק של תודעתו, נתניהו היה הולך בכל הכוח על גיוס מאסיבי של חרדים החל ב־8 באוקטובר. הוא מכיר את המצב, הוא מבין את המצוקה, הוא יודע שזה כבר לא עניין של "שוויון בנטל" או של עיקרון. זה עניין קיומי. ובכל זאת, הוא עושה הכל, כולל הכל, כדי לעקוף את הצורך הזה, כדי לקמבן קומבינה כלשהי, כדי להכשיר איכשהו את השרץ. מצד שני, הוא תמיד אהב שרצים.

אם עתידה של ישראל היה ממוקם איפשהו בסדר העדיפויות שלו, נתניהו לא היה ממנה לשר האוצר את בצלאל סמוטריץ' וגם אם כן, הוא לא היה מוכן לנפח את הכספים הקואליציוניים, להקים את הממשלה הגדולה ביותר שקמה אי פעם, להמציא אינסוף משרדים ותקציבים ולהעביר מיליארדים לסקטורים שאינם יצרניים או ציוניים, אלא להפך.

מאיפה אני יודע את כל זה? כי האזנתי לו בקשב רב בגלגול הקודם, כשהיה שר האוצר והציל את כלכלת ישראל מהסכנה הזו בדיוק. משל "השמן והרזה", האמירה החדה שלו נגד "תרבות של קצבאות" ואפילו ההיסחפות שלו כשהסביר שהוא לא מוכן לעודד מגזרים שעושים ילדים רק כדי שיעשו עוד ילדים. זה הוא אמר, לא אני. ותאמינו לי, הוא לא שינה את עמדותיו. זה עניין של מספרים, של כלכלה, של סטטיסטיקה. הוא טוב בכלכלה, אבל הוא עוד יותר טוב במלחמת הישרדות אישית, שהפכה לג'יהאד פרטי שהוא מנהל נגד המדינה שבראשה הוא עומד.

אז את האידיאולוגיה שלו הוא לא שינה, אבל את עורו, כן. מאז ומעולם היה ברור שכדי להקים בישראל קואליציה יציבה, צריך למכור את המדינה לחרדים או לציונות הדתית. בלי אחד מהמגזרים האלה, אין קואליציה יציבה. אז נתניהו מכר את המדינה לשניהם. כי הוא בניגוד עניינים.

אם גורלם וביטחונם של אזרחי מדינת ישראל היו מעניינים את קצה הזרת של נתניהו, הוא לא היה ממנה קליפה חלולה בשם איתמר בן גביר לשר לביטחון לאומי. שוב, זה לא אני אומר. זה הוא אמר. בשידור. ליונית לוי. בקמפיין האחרון הוא עוד סירב להצטלם איתו באותו פריים באירוע בכפר חב"ד. ואחר כך הפקיד בידיו את המשטרה, את מג"ב, את המשמר הלאומי ואת החיים של כולנו.

3. איפה הבושה?

מי שצפה השבוע בתחקיר "המקור" על בן גביר מבין את גודל הקטסטרופה. לבן גביר אין אידיאולוגיה. יש לו, בעגת השכונה, "פלאברה". הוא כאילו אידיאולוג. ממש כמו במערכון ההוא של הגשש, עם הישראבלוף. הוא לא פועל או עושה דברים מתוך אמונה אידיאולוגית, אלא רק למען ה"נראות". הוא רוצה להיראות אידיאולוג. על הדרך, הוא משחית את המשטרה, בולם כל מאמץ לעסקת חטופים ומטריל את כל השכונה.

המציאות שהשתקפה מתוך מעגל הטרלול הפנימי של בן גביר מדהימה: הוא מסובב את נתניהו על האצבע הקטנה, עושה כאוות נפשו, מתפרע כילד מנוזל המתפלש על רצפת הקניון ומבייש את הוריו בצווחות. הוא מסוגל לעלות להר הבית ולהסתכן בהדלקת הזירה כולה, רק כדי לעצבן את ביבי.

בזמן שהטור הזה נכתב, הוא נתן עוד ריאיון שבו איים ש"מתקרב הרגע שבו אגיד לנתניהו שזה 'או היא, או אני', הגיע הזמן לפטר את גלי בהרב מיארה". הדרך היחידה להרגיע או להשתלט עליו היא להתקשר ל"רעייתו" איילה ולחלות את פניה, שמא תואיל ללכוד את התכשיט ולהרגיעו. מזכיר לכם משהו?

אה, ויש לו גם בן. שובאל עוד רחוק מרחק רב מהאיידול הגדול אשר במיאמי, אבל עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. בקיצור, אני לא חושב שבן גביר כשיר להיות היורש של נתניהו. משפחת בן גביר, לעומת זאת, בהחלט מאיימת להידחס לנעליה של משפחת נתניהו. הדבר היחיד שחסר עדיין זה מיליארדר כלשהו שיממן את משק הבית. כל השאר יסתדר מעצמו.

אם כבר דיברנו על "הבן", אז השבוע נפל דבר. יאיר נתניהו, שעד עכשיו היה בטוח "רק ב־90%" שב־7 באוקטובר הייתה כאן בגידה, צייץ והסביר ש"עכשיו אני בטוח ב־200% שהייתה בגידה". מכיוון שהימים טרופים וכבר התרגלנו ללא מעט טירופים, צריך להתעכב על אמירתו זו של הבטלן הגולה. הבן של ראש הממשלה, מי שהשפעתו על אביו ידועה כמכרעת, מי שחשוף לסודות המדינה (ככה זה במשפחה) ומפעיל בכישרון רב את מכונת הרעל האימתנית ביותר בעולם המערבי, מפיץ שטבח 7 באוקטובר נגרם משום שהיו בוגדים בתוכנו.

מי יכולים להיות הבוגדים הללו? אנשי זרועות הביטחון. אין אפשרות אחרת. צמרת צה"ל, שב"כ, אמ"ן. זה לא שנתניהו ג'וניור המציא עכשיו את התיאוריה הזו. היא משייטת במרחבי הרשת כבר שנה. היא הושקה ויצאה לדרכה מיד לאחר התפוגגות ההלם הראשוני של הטבח, במקביל ליציאתו של נתניהו עצמו מההלם והדיכאון שנפלו עליו באותה שבת.

מה שמזוויע באמירתו של הבן, הוא העובדה שהוא מאשים את זרועות הביטחון הישראלי בבגידה בזמן שאותן זרועות ממש מאבטחות את מעלליו ואורח חייו במיאמי, בעלות של מיליונים רבים. רק לאחרונה הועלה מספר מאבטחי השב"כ שנשרכים אחרי הפוחז הנ"ל באשר ילך במיאמי משניים לשלושה. המשפחה לא מסתפקת באבטחה יוקרתית פחות מהיחידה לאבטחת אישים של השב"כ. לא, לא יחידת "מגן" שמאבטחת את שרי הממשלה, גם לא מאבטחים מקומיים שאפשר לשכור במיאמי, בעלות שולית. הם רוצים רק את טובי בנינו, שבאים וחוזרים בטיסות בכל פעם שמתחלפת משמרת, מתגוררים בדירות שכורות במתחם היקר שבו מתגורר הבטלן עצמו.

ואני שואל את עצמי שאלה פשוטה: אחרי שהוא מפריש את הארס על "בגידה" ברשתות, לובש משהו ויוצא לבריכה או למכון הכושר, האם הוא מסתכל בעיניהם של מאבטחיו? האם הוא מרגיש בושה כלשהי? האם הוא מבין שהאנשים האלה, ששומרים על חייו, שייכים לאותו ארגון שאותו הוא מאשים בבגידה, שהעונש עליה הוא מוות?

זאת ועוד: ממש באותו יום בו צייץ הנ"ל על "הבגידה", התקיימה אי שם בארץ ישיבה רבת־משתתפים, חסרת תקדים, סביב הדרישות האינסופיות להגברה דרמטית של סידורי האבטחה סביב משפחת נתניהו. בזמנו, פרסמתי את רשימת הדרישות הטרייה של המשפחה, כפי שעודכנה אחרי פגיעת הכטב"ם בקיסריה. חוץ מתחנת חלל משפחתית שתגן עליהם מחוץ לאטמוספירה, יש שם הכל. מערכות הגנה אווירית, שיבוש תדרים ו־GPS תמידי, עיבוי השיירות והמאבטחים, חיישנים, שריונים ושאר אמצעים שההערכה המקילה ביותר מעריכה אותם בעשרות מיליונים.

סביב אבטחת ראש הממשלה עוסקים בדרך כלל קצין הביטחון של משרד ראש הממשלה ושירות הביטחון הכללי. בישיבה הזו, שאני מדווח עליה, נכחו גם נציגים של צה"ל, המוסד, המל"ל וארגונים רבים נוספים. עכשיו, כשדונלד טראמפ חזר לבית הלבן, אפשר לבקש לצרף אליהם גם את השירות החשאי האמריקאי, ה־FBI וה־CIA. ואחרי כל זה, מעז יאיר נתניהו להפיץ את דיבת אותם ארגונים ממש בקרב עשרות ומאות אלפי עוקביו ברשתות. אפסה הבושה בישראל.

4. טעות לעולם חוזרת

יום שלישי האחרון היה יום דמים ברצועת עזה. חמישה לוחמים נהרגו, ארבעה מהם מחטיבת כפיר: סמ"ר אור כץ, בן 20 ממעלה אדומים, סמ"ר נווה יאיר אסולין, בן 21 מכרמית, סמ"ר גרי ללהרואיקימה זולת, בן 21 מעפולה, סמ"ר אופיר אליהו, בן 20 מחולון. באותו יום נהרג גם רס"ן (במיל') איתמר לוין פרידמן, בן 34 מלוט"ר אילת.

יום רביעי היה מר לא פחות, הפעם בצפון: שישה גולנצ'יקים נהרגו: סרן איתי מרקוביץ, בן 22 מכוכב יאיר, סמ"ר שריה אלבוים, בן 21 ממחולה, סמ"ר דרור חן, בן 20 מגן חיים, סמ"ר ניר גופר, בן 20 מדימונה, סמל שלו יצחק סגרון, בן 21 משדרות וסמל יואב דניאל, בן 19 מנהריה.

מה לדעתכם עשו נבחרי העם שלנו בלילה שבין יום שלישי ליום רביעי? הלילה שחיבר את חמשת נופלי עזה לששת נופלי לבנון? הם הרגו את עצמם באוהלה של תורה, כלומר ישבו באישון ליל בכנסת והעבירו את "חוק הרבנים המרוכך", הלא הוא חוק ג'ובים נוסף ממדרשו של אחד ממחוללי השחיתות הגדולים ביותר של הפוליטיקה הישראלית, אריה דרעי.

חוק שמאפשר לשר הדתות שליטה מלאה במינויים של רבנים, אנשי דת, פקידי מועצות דתיות וכו', בכל העיריות והמועצות המקומיות, בלי צורך באישור המועצה עצמה. הכל על דעת עצמו. החוק לא מגדיר רמות שכר של הממונים הללו, או דרישות אחרות כלשהן לקבלת המינוי. זה בעצם כרטיס אשראי ענק, "קארט בלאנש", על חשבוננו. זה מה שהם עשו בין יום שלישי ליום רביעי, בעוד ישראל קוברת עוד 11 מטובי בניה. למחרת נפל עוד לוחם גולני, סגן עברי דיקשטיין, בן 21, מעלי.

בחסות המלחמה הלא נגמרת (שנגמרה, בעצם, אבל אף אחד לא מגלה לנו), מתכוונת הקואליציה המטורפת שקמה כאן לחדש את ההפיכה המשטרית. הם לא למדו כלום. ב"דה מרקר" פורסמה השבוע רשימה ובה 38 הצעות חוק חדשות בעלות פוטנציאל שינוי משטרי. האמתלה הפופולרית ביותר: צורכי ביטחון, צו השעה, אילוצי המלחמה. שטויות מתובלות מהסוג הזה.

הם מנסים: לשנות (שוב) את הרכב הוועדה למינוי שופטים. להשתלט (שוב) על לשכת עורכי הדין. להלאים את מדידת הרייטינג, כדי שאפשר יהיה לקבוע שערוץ התרעלה וההסתה הפרטי שלהם הוא הפופולרי בישראל. להכפיף את מח"ש לשר המשפטים. להשתלט על מינוי נציב התלונות על השופטים. לבחור נציב שירות מדינה על פי טעמם וצורכיהם. להתיר למשטרה להשתמש ברוגלות, אבל לא בעבירות שחיתות (כי זה רגיש), וכן הלאה.

עם האוכל בא התיאבון. עוד לא דיברנו על הסובסידיה למעונות, על חוק ההשתמטות, על רשימה אינסופית של הצעות, חלקן מטורללות, שמטרתן אחת ויחידה: להאיץ את ההפיכה שנבלמה בפעם הקודמת, כאילו הפעם הקודמת לא הובילה אותנו לאסון הגדול בתולדותינו. בקואליציה הזו אין איזונים, אין בלמים, אין עכבות ואין חרטות. הכל כשר להמשך ההיאחזות בשלטון. עם האוכל בא התיאבון. פיטוריו של יואב גלנט עברו בשלום יחסי והגבירו את ההיבריס. יש לי תחושה שגם הפעם זה ייגמר בבכי.

5. תהיה חקירה אמיתית?

ראש הסגל בלשכת ראש הממשלה, צחי ברוורמן, נחקר אתמול במשטרה. השב"כ סיים את חקירתו של אלי פלדשטיין, שהועסק כדובר מיוחד בלשכה (בקומבינה), וגם הוא הועבר למשטרה. בניגוד לכמה מעמיתיי, אני לא משוכנע שהחקירה הזו תוביל לנתניהו, אף שאני משוכנע שכל מה שקורה בלשכה, כל נשימה, כל לחישה, כל הברה, כל פתקה, כל פסיק וכל אות עוברים דרך נתניהו.

אני לא יודע אם אפשר יהיה להוכיח את זה, אבל החל ב־8 באוקטובר החל בלשכת ראש הממשלה מבצע נרחב לאיסוף חומרים, שיפוץ חומרים, ניסיון להעלמת חומרים שקשורים בדיונים ביטחוניים, פרוטוקולים, ישיבות ביטחוניות וכו', סביב מחדל 7 באוקטובר. נאספו גם תיקים על יריבים פוליטיים, ועל שותפים פוליטיים.

מטרת המבצע הייתה ברורה ופקודת היום ניתנה על ידי הגברת נתניהו בכבודה ובעצמה: למלט את ביבי מהאחריות לטבח ולהטיל אותה על אחרים. אם זה לא יסתייע, אז לפחות לגרום לזה שלא רק ביבי יואשם בקונספציה של "הכלת חמאס" ומימונו ויצורפו אליו כמה שיותר שותפים. קוראי הטור הזה מכירים את הסיפור טוב דרך אותה פגישה אצל נתניהו ב־8 באוקטובר. פגישה שבה ניתנה ההנחיה המכוננת.

ברוורמן נחקר אתמול שעות ארוכות בחשד כי שינה את הפרוטוקול על שיחת הטלפון הראשונה שקיבל נתניהו ב־7 באוקטובר מהשעה 06:40 בבוקר לשעה 06:29 בבוקר. הוא ביקש מאחת הקצרניות שתעשה את זה, אך היא סירבה. בצדק. פרוטוקולים ויומני שיחות מבצעיים הם קודש קודשים. אף אחד לא יכול לגעת בהם. אסור לבקש אותם, אסור לשפץ אותם, אסור לתקן אותם. לאור סירוב הקצרנית, ברוורמן חשוד ששינה את שעת השיחה בעצמו, וברשלנות לא מבוטלת. מה ניסה להשיג בהקדמת השיחה לנתניהו ב־11 דקות? לא ברור. אולי למנוע מצב בו הציבור יידע שראש הממשלה ידע על ההתקפה 11 דקות אחרי שהחלה, בעוד חצי מדינה כבר בממ"ד.

כך או אחרת, המציאות הנגלית מהמתרחש בלשכת ראש הממשלה לא אמורה להפתיע איש מקוראי הטור הזה. איסוף חומרים, גריסת חומרים, מניעת הקלטות של דיונים ביטחוניים חשובים, הזזת אחת ממנהלות הלשכה במשרת אמון לתפקיד של קצרנית, והפעלת קצין הביטחון של משרד ראש הממשלה כקונסיליירי שמאיים לכאורה על היועצת המשפטית של המשרד ורושם הערה בתיק האישי של מאבטח שתושאל על־ידי המשטרה ולא דיווח לו. מה מכל הדברים האלה יבשיל לאישומים פליליים, אני לא יודע.

לכל זה מצטרפות השערות וידיעות רבות נוספות על שיחות טלפון שהתקיימו לכאורה במהלך הלילה ההוא. האם אותו קמ"ן בלשכת ראש הממשלה אכן קיבל התרעות במהלך הלילה? התשובה: כן. אבל הוא קיבל אותן בוואטסאפ של הסלולרי הצבאי האדום, והן לא הכילו דרישות או המלצות פעולה, אלא רק ציינו שבבוקר תתקיים הערכת מצב על ידי קמ"ן פיקוד דרום.

האם מישהו ניסה להעיר את נתניהו במהלך הלילה? אני מאמין שלא. האם מישהו חיפש וניסה לעדכן את צחי ברוורמן? יש הסבורים שכן, לי אין ראיות לזה. לברוורמן אין, כנראה, טלפון אדום בבית. על פי כמה גורמים, אכן ניסו להשיג אותו במהלך הלילה כדי שיעדכן את ראש הממשלה, אבל בשיחות ווטסאפ. הוא לא ענה, או שענה ולא עדכן את ראש הממשלה, מסיבה כזו או אחרת. כאמור, אין למידע הזה כרגע ראיות תומכות.
הטענה שלי אחרת: כל זה לא רלוונטי. כל זה קשור למחדל המבצעי והמודיעיני העצום של ה־7 באוקטובר, מחדל המוטל כל־כולו על כתפיהם של צה"ל, השב"כ ואמ"ן (למוסד יש כאן אחריות, אבל שולית).

המחדל של נתניהו לא סותר את המחדל הצבאי־מודיעיני, והמחדל שלו כפול: פעם אחת הוא אחראי על המדיניות, כלומר הקונספציה. נתניהו הבטיח להפיל את שלטון חמאס, אבל העדיף להנציח אותו, לחזק אותו, לגדל אותו ולממן אותו. את זה אין צורך להוכיח, זה ידוע, מוקלט, מוצלב, ממוסמך ומונח מולנו כבר זמן רב. היו זמנים שבהם נתניהו וחסידיו אף התפארו במדיניות הזו.

האחריות השנייה של נתניהו היא האחריות העליונה, הכוללת, על הביטחון. הוא עצמו הגדיר את זה מצוין בעדותו בפני ועדת וינוגרד. אז, היה לו קל. ראש הממשלה היה אולמרט. עכשיו, זה הפך להיות קשה.

ולכן, הדיון לגבי מי התקשר למי באיזה שעה הוא מעניין, הוא גם אולי חשוב, אבל הוא לא באמת משנה. לחמאס יש אבא אחד בצד שלנו, בנימין נתניהו שמו. האיש ששחרר את יחיא סנוואר, האיש שהביא את קטאר, האיש שגרר את ישראל לכישלון מפואר. את זה, אף אחד לא יוכל לשנות. ולכן הוא מסרב להקים ועדת חקירה ממלכתית, אף שרק לפני שנתיים דרש להקים ועדת חקירה ממלכתית. ככה זה, הנסיבות השתנו.

לגבי ברוורמן, חשד הסחיטה שבוצעה לכאורה בקצין מודיעין שעבד בלשכה התפוגג. השאלה היא אם ברוורמן ואחרים אספו חומר על הקצין הזה וניצלו את מעמדם בלשכה בדרך לא חוקית לצורך זה. יש בסיפור הזה פרטים עסיסיים רבים, אבל יש גם צו איסור פרסום.

שאלה נוספת, טורדנית יותר, היא: האם המשטרה אכן תחקור את הפרשיות הללו ללא מורא וללא משוא פנים? אין לי תשובה לשאלה הזו. ראש אגף חקירות ומודיעין, ניצב יגאל בן שלום, פרש לאחרונה. החליף אותו ניצב בועז בלט. אני לא מכיר את האיש, אבל אני (ואתם) מכירים את המכבש שעבר על המשטרה, את ההשתלטות העוינת, את "רוח המפקד", את מה שקורה למי שלא מנגן ושר בשורת המקהלה.

לשם הדגמה: כל מי שהיה מעורב בחקירת תיקי האלפים במשטרה, נפלט החוצה. הקידום עוכב, הדלת נפתחה, הרמז נרמז. ביניהם חוקרים מנוסים מהסוג שלא גדל לעיתים קרובות, כמו כורש ברנור. אז למה לאלה שהחליפו אותם להסתבך?

זאת ועוד: בשנים האחרונות עברה להב 433 תהליך מואץ של רידוד, ואין שם כרגע היכולות, הכוחות, היצירתיות והנחישות שהיו בה בעבר. האם בנסיבות העניין, כשאת השר ומפכ"לו מעניינים דברים אחרים לגמרי, יש סיכוי שתתקיים כאן חקירה אמיתית?

ימים יגידו. דבר אחד בטוח: הראיות, אם ישנן כאלה, יצופו ויצוצו. עם חקירה, או בלעדיה. אני מאמין שיש עדיין במשטרה לא מעט שוטרים, חוקרים וקצינים שמבינים את התהליך, אבל משתדלים לשמור על עמוד שדרה מקצועי, על ערכים ועל עצמאות. נראה אותם.