הסחריר המעודכן שמטרתו להרחיק את נתניהו מפרשת גניבת החומר הסודי מצה"ל והדלפתו לתקשורת הזרה תוך עקיפת הצנזורה הצבאית, הוא כזה: "הם הסתירו חומר סודי חשוב מראש הממשלה! כמו בשבעה באוקטובר, כשלא העירו אותו בלילה!! הם מנעו מראש הממשלה לדעת וללמוד את המודיעין והוא נאלץ להשיג את החומר בעצמו! מה הייתם אומרים אם הנגדת ו', זו שהתריעה ממתקפת חמאס, הייתה מעבירה את ההתרעה ישר לראש הממשלה? הייתם משבחים אותה, נכון? אז למה אתם עוצרים את אלי פלדשטיין?".

מדובר בעלבון לאינטילגנציה. נחזור לזה בהמשך, אבל עובדה פשוטה אחת מתנוססת מעל הספין העלוב הזה ומגחיכה אותו. העובדה שהחומר הסודי הגיע לידיו של פלדשטיין בחודש יוני, אבל לא נעשה בו דבר. רק אחרי ה-31 באוגוסט, כששישה החטופים נרצחו ע"י חמאס וגל מחאה ציבורי התרומם בארץ, הוחלט להדליף אותו. הסיבה, כפי שקבע אתמול בית המשפט, היא "לגרום לציבור להתנגד להפגנות למען החטופים".

כלומר, אם החומר שהיה במסמך שהודלף ל"בילד" היה כל כך חיוני ומטלטל, מדוע לא הובא לראש הממשלה? אם אכן מדובר בחומר בעל חשיבות, מדוע מנעו אותו מנתניהו? הרי על פי גירסת נתניהו ומקורביו, ראש הממשלה בכלל לא ראה את החומר הזה. המסמך לא הובא אליו. מה לו ולכל זה? הפעם הראשונה שהוא נחשף לחומר היה אחרי שהוא פורסם. אז איך זה מסתדר עם ההקבלה להתרעה של ו' ממלחמה?

התשובה: זה לא מסתדר. זה לא דומה. זה לא קשור. היה כאן ציר שנמתח מלשכת ראש הממשלה למעמקי קודש הקודשים המודיעיני של צה"ל, ומשם לתקשורת הזרה. המידע שהיה באותו מסמך עוות, הוסט והפך לכלי תעמולתי נגד משפחות החטופים. על הדרך, פרסום החומר הגולמי גרם נזק גדול לבטחון המדינה, סיכן חיי לוחמים, פגע במאמץ להשבת החטופים ו"שרף" מקורות מודיעיניים יקרי ערך. אבל לנתניהו, כמובן, אין שום קשר. הוא לא ידע, הוא לא ראה, לא משכו בדש מעילו. הוא פוסטר של ראש ממשלה. דחליל חד מימדי שיש לו רק דפוס פעולה אחד: לא ידעתי.

לפעמים מתרחשת תקלה בלתי צפויה במכונת הרעל. איזה בורג סורר נקלע לגלגל השיניים הלא נכון ותוקע הכל. פתאום נשמעים קולות צרימה, חריקה, גריסה, שיעול חנוק ורגע של דממה. מתחילה התרוצצות שופרות בהולה ומיוזעת, בסופו של דבר הבורג המעוך נשלף החוצה ומישהו לוחץ שוב על כפתור ה"און" והמכונה מחדשת את הפצת הרעל, השקרים ותיאוריות הקונספירציה נגד כל מה שעוד נותר להרוס בארץ הזאת.

כך קרה גם אתמול, ברגע מזוקק אחד, כשהתברר שדווקא השופט יוסף אלרון הפך את החלטת המחוזי והחליט להאריך את מעצרם של אלי פלדשטיין, לשעבר איש לשכת נתניהו, וחשוד נוסף, בעוד ארבעה ימים. אלרון? אלרון שלנו? כן, אלרון. אלרון שלכם ושלנו. הוא החל את הדיון עם כוונה ברורה לשחרר את פלדשטיין לביתו וסיים אותו עם "הארכת גשר", הארכה בארבעה ימים שתאפשר להגיש את כתב האישום ולבקש מעצר עד תום ההליכים. השופט אלרון כתב ש"יש בתיק הזה נסיבות חריגות מאוד". הוא צודק מאוד.

התיק הזה חריג גם במושגיה של מכונת הרעל, גם במושגיה של לשכת הרעל שמקיפה את נתניהו. יש כאן מאמץ להשפיע על דעת הקהל, להעביר את תשומת הלב מרצח שישה חטופים שהלם בציבור הישראלי ולהעביר את האחריות על המתרחש לסינוואר. יש כאן מנגנון שסחר ברכוש גנוב, רכוש גנוב שעל פי גורמי בטחון גרם נזק כבד לבטחון, סיכן חיי לוחמים, סיכן חיי חטופים וחשף מקורות מודיעיניים.

צריך להבין: מערכת המודיעין הישראלית אוספת מדי יום עשרות אלפי פיסות מודיעין, מכל הסוגים והמינים. חלק באותות אלקטרוניים, חלק באמצעות לוחמת סייבר, חלק באמצעות סוכנים, חלק באמצעים שונים ומשונים אחרים. החומר הזה הוא חומר גלם והוא לא מועבר לקברניטים, בהם ראש הממשלה. מועבר למאגר שנקרא "אגם המודיעין" או "הבריכה", שם הוא עובר עיבוד, ניתוח, עריכה, תרגום ופרשנות. זה קורה בחטיבת המחקר של אמ"ן, במחקר של המוסד, במחקר של השב"כ ובסוף מתאחד למאגר אחד. מה שראש הממשלה מקבל זה מסמכי מודיעין מעובדים, ערוכים, על פי סדר חשיבות, על פי נושאים. החומר הזה, סודי ביותר, אינו כולל מסמכים גולמיים, כדי לא לסכן שיטות, מקורות, או חיי לוחמים. מה שהדליף הדובר המיוחד שראש הממשלה שכר למלחמה, זה חומר גלם כזה. הנזק שנגרם, עצום. את זה הבין השופט אלרון אתמול.

במקרה שלפנינו, החטא מתחיל בסילוף המסמך עצמו. בניגוד לדרך בה הוצג לציבור ול"בילד", זה לא מסמך "אסטרטגיית סינוואר". אם זה היה מסמך "אסטרטגיית סנוואר", זה היה מגיע לנתניהו. זה נייר שניסח "דרג ביניים" בחמאס וסומן ע"י המודיעין כבעל חשיבות שולית ולא משקף את המצב האמיתי. יחד עם זאת, הדרך בה הושג החומר הייתה חייבת להשאר חסויה. חיי אדם, ביטחון המדינה, חיי חטופים ועוד דברים רבים שאי אפשר לפרט שם. החומר הזה זוהה ככזה שיכול לסייע למכונת התעמולה של נתניהו, שמטרתה העיקרית היתה דריסת המחאה של משפחות החטופים. וזוהי אם כל חטאת. מכאן הכל צמח.

הם גנבו את זה מתוך קודש הקודשים של אמ"ן, העבירו לדובר ראש הממשלה למלחמה, שהדליף את זה לעיתונות הישראלית. אלא שאז נכנסה לתמונה הצנזורה הצבאית, שפסלה את הפרסום, ובצדק. עצם הפסילה, מוכיח את הטענה העיקרית כי מדובר בפרסום שמסכן חיי אדם ואת ביטחון המדינה. פלדשטיין, לכאורה, לא נרתע. הוא עקף את הצנזורה באמצעות הקשר האסטרטגי שיש ללשכת נתניהו עם עיתון ה"בילד" הגרמני. את הקשר הזה ברא ומתחזק נתניהו עצמו, בקשר אישי רב שנים עם הבוס הגדול, מתיאוס דופנר. יועץ בכיר מאוד של נתניהו פיתח את זה הלאה. היועץ הזה נמצא עכשיו בחו"ל ומסרב לחזור ארצה לחקירה. אני מנחש שהטלפון הנייד שלו כבר צלל במי אחד הנהרות בסביבה.

כשפלדשטיין העביר את החומר לאותו יועץ נוסף, שהעביר אותו לבילד, הוכתה הצמרת הצבאית בתדהמה. הרמטכ"ל ביקש מראש השב"כ לחקור. אף אחד לא פילל באותו שלב שזה יגיע ללשכת ראש הממשלה, מרחק נגיעה מנתניהו עצמו. ההשתלשלות הזו מקלקלת את התזה הבאושה של "הפיכה" שנערכת עכשיו נגד נתניהו. זה לא הפיכה, זו בדיחה.

אז מה נותר להם לעשות? לטנף את אלוף אבי גיל, ששיגר מכתב תלונה ליועצת המשפטית לממשלה בעניין סרוח אחר שהתרחש באותם ימים בלשכה: המאמץ המיוזע לאסוף חומרים, ללקט פרוטוקולים, לחפור בנבכי התרשומות ואם אפשר לשנות פה ושם דברים שיועילו לנתניהו. אז את אבי גיל הם מטנפים. על הסירחון, הם מגנים.

נזכרתי שאבי גיל לא היה ראשון. גם לא שני. גם לא חמישי. בכל דור ודור קמים אנשים שהחוק עדיין משחק אצלם תפקיד בהתנהלות, ומתריעים על אירועים בסביבת נתניהו. האבי גיל הקודמים היו המזכיר הצבאי דאז אלוף יוחנן לוקר, מזכיר הממשלה דאז צבי האוזר וראש אגף ההסברה דאז יועז הנדל. הגיעה אליהם תלונה של עובדת בלשכה שהוטרדה ע"י האדם הכי קרוב לנתניהו שנהג לצלם את אבריה המוצנעים מתחת לחצאיתה.

שלושת בכירי הלשכה טיפלו בזה כמו שצריך ואף הגנו על נתניהו ולא עדכנו אותו, כדי שידיו לא יתלכלכו בפרשה המביכה הזו והוא לא יצטרך למסור גירסה. אלא שאז התברר שאותו בכיר שצילם את אותה ר' מהלשכה, הוא חביבה הגדול של הגברת נתניהו. נחשו מה קרה? הנדל גורש כמעט מיד, האוזר נאלץ לעזוב את תפקידו והודר מהליכוד, לוקר נענש בכך שלא היה מועמד לתפקיד מפקד חיל האוויר. זו לשכת הרעל, זה לחם חוקה, אלה כללי ההתנהגות המקובלים בה. מאז ומעולם.