המופע המוזמן בישיבת הממשלה האחרונה שבר את שיאי הגרוטסקה הקודמים של הממשלה: אחד־אחד פנו השרים לראש הממשלה בפנייה נרגשת במיוחד והפצירו בו, ממש התחננו בפניו, שיואיל בטובו לפטר את היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה. נתניהו עשה עצמו מופתע. מה לו ולזה? זה לא הוא, זה הם. הוא בסך הכל חי בתוך עמו, כלומר שריו, כלומר סריסיו. יכול להיות שהוא ייאלץ להיכנע ל"דין התנועה".
אבל גם הגרוטסקה הזו מתגמדת מול מה שקורה כשעיתונאי כלשהו שואל שר או ח"כ כלשהו למה בעצם צריך לפטר את היועצת. השרים והח"כים, שמתנפלים עליה ביממות האחרונות כעדת כלבי תקיפה מורעבים, מפגינים יצירתיות מופלאה. כל מה שצריך זה להקשיב למקבץ ההבלים שהם פולטים כשנשאלת השאלה. כאן, הבלון מתפוצץ, והבלוף נגלה לעין. הם מנסים להפגין יצירתיות, מקוריות או סתם צייתנות. התוצאה: מביכה.
להלן מספר דוגמאות: השר עמיחי אליהו התייצב אתמול או שלשום בערוץ 12 מול המראיינת עדי זריפי. הוא נשאל למה הוא קורא לפיטוריה של היועצת המשפטית לממשלה, וענה את המשפט המדהים הבא: "היא שמה את פלדשטיין במרתפי השב"כ". כן, לא פחות. זריפי התעקשה. איך היא "שמה אותו במרתפי השב"כ", שאלה, מה היתה השתלשלות העניינים שבמסגרתה יועצת משפטית ממשלה לקחה אדם ושמה אותו במרתפי שב"כ?
עמיחי אליהו דבק בגרסתו. הוא לא נותן לעובדות לקלקל לו את הטיעון. העובדה שחקירת השב"כ החלה בעקבות פנייה מפורשת של הרמטכ"ל לשב"כ, האמון על חקירות ביטחוניות, לאחר שהתברר שיש דלף סוד פעיל שגורם נזק כבד לביטחון המדינה ומסכן חיי אדם - נשגבת מבינתו. מבחינתו, זו היועצת. הביאו לי את ראשה!
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
אתמול עלה לשידור אצלנו ברדיו 103 ח"כ חנוך מילביצקי. גם הוא נמנה עם רודפיה של היועצת. גם הוא נשאל למה, לטעמו, צריך לפטר אותה. מילביצקי טען שהמדיניות שלה בכל הקשור להסתה של פעילי המחאה נגד הממשלה, "תגרום לשפיכות דמים". במהלך השיחה סיכמנו שלא מדובר בסכנה לראש הממשלה נתניהו כי לדברי מילביצקי "הוא נשמר בקפדנות".
"אז איפה תהיה שפיכות הדמים?", שאלתי אותו. הוא רמז משהו על האיומים שסופגים חברי הכנסת, ובכללם הוא עצמו. התעקשתי: זה אומר שבגלל שאתם מרגישים מאוימים צריך לפטר את היועצת? בשלב הזה נתן לי מילביצקי דוגמה: מקרה של ילדה עם צרכים מיוחדים שנקלעה להפגנה וספגה קללות מפעילי מחאה. "כדי שמקרים כאלה לא יישנו!", הוא הרעים בקולו וטען שהמחאה נגד הממשלה היא מחאה אלימה, פעילי המחאה אלימים, האלימות הזו מסוכנת לציבור, ואף אחד לא אוכף את החוק, בעיקר לא היועצת! ולכן צריך לפטר אותה תיכף ומיד. הפצצה מתקתקת. פעילי המחאה עלולים לשסע לגזרים עוברים ושבים, אם הפעילות הזו לא תיבלם.
בשלב הזה אמרתי למילביצקי את האמת: הוא משקר. המחאה הזו, שבה השתתפו מיליוני אזרחים עוד בטרם 7 באוקטובר, היא המחאה הכי פחות אלימה בתולדות המדינה. יש סטטיסטיקה, היא לא משקרת. מניתי בפניו את המקרים שבהם פעילי המחאה עצמם ספגו אלימות קשה. קצין משטרה שהטיל רימוני הלם להנאתו לתוך קהל שלא סיכן איש בתוך שטח מגודר (רפ"ק סוויסה); פעילי ימין שתקפו את גדי קדם, שאיבד שישה בני משפחה בעוטף ב־7 באוקטובר, ובעטו באכזריות בראשו עד זוב דם כשהם מתפארים ומצלמים את עצמם. אין ספור מקרים של אלימות נגד מפגינים בכל מיני צורות ואופנים בידי כנופיות מאורגנות, או סתם בריונים אלימים.
לסיום דיברתי על יניב צור, אביו השכול של סרן אמיר צור, קצין סיירת מטכ"ל שנפל ב־7 באוקטובר בקרב גבורה בכפר עזה. בשבת האחרונה ניסה יניב להגיע להפגנת הזדהות עם משפחות החטופים בירושלים. נתקל במחסום משטרתי. שאל איך אפשר להגיע להפגנה. ביקשו ממנו תעודת זהות. לא הייתה עליו תעודת זהות, הראה להם צילום של התעודה מהנייד. עצרו אותו. לקחו אותו לתחנת המשטרה. הוא עבר לילה נוראי ואפילו לא סיפר לשוטרים שאיבד את בנו ב־7 באוקטובר. את זה עשו בנו ובתו, בטלפון. וגם זה לא עזר.
ועוד לא דיברנו על הצעירה חולת האפליפסיה שנעצרה, נאזקה ובילתה בנווה תרצה בחשד (נטול ראיות) שיידתה כמה גרגרי חול לעבר איתמר בן גביר בחוף הים. או שלוש הנשים, אחת מהן אחרי 30 שנות שירות במוסד, שנכנסו לבית כנסת פתוח והניחו שם כרוזים ועליהם הכתובת החתרנית "שלח את עמי". הן נעצרו בבתיהן בשבת.
אחרי כל זה, מילביצקי מעז להגיד שאין אכיפה ומעז לכנות את פעילי המחאה "אלימים", "מסוכנים" ו"כאלה שעלולים להמיט עלינו שפיכות דמים". למה? כי הוא יכול וכי אין היום מחיר לשקר. להפך, יש תגמול.
אבל כל זה הוא רק הפרומו. השיא אירע בוועדת חוקה בכנסת ביום שני. היועצת המשפטית התייצבה שם, מלווה בצוות עוזרים גדול, קלסרים, נתונים ומסמכים, לדיון שהיה אמור להתמקד בעלייה הגדולה בפשיעה בחברה הערבית. אלא שהדיון הפך למצעד השפלה נוסף שבמהלכו הח"כים קוראים לה להתפטר מתפקידה, ומאשימים אותה - כן, אותה - בעלייה התלולה בנתוני הפשיעה בחברה הערבית.
אין בשפה העברית מספיק מילים לתיאור החוצפה, עזות המצח והשרלטנות המגולמות בטענה הזו. היועצת מונתה על ידי הממשלה הקודמת. הממשלה הקודמת הצליחה, לאחר זמן רב, להוריד משמעותית את נתוני הפשיעה, שגואים עכשיו. מה שהשתנה לפני שנתיים - זו הממשלה. לא היועצת. ולכן לא צריך להיות גאון כדי להבין שהאשמה במה שקורה עכשיו היא של הממשלה ולא של היועצת. ממשלה שמינתה כלי ריק כאיתמר בן גביר לשר האחראי והוא, מצידו, ביטל מיד את כל הצעדים שנקטה הממשלה הקודמת, כולל פרויקט "מסלול בטוח" שבראשו עמד ניצב יואב סגלוביץ׳ והניב פירות משמעותיים.
עכשיו הם מאשימים את היועצת. במה? במה לא. ב"הבאתו של אלי פלדשטיין למרתפי השב"כ", ב"שפיכות דמים שתתרגש עלינו בגלל מחדליה", ב"עלייה בפשיעה". ממשלה שחתומה על שפיכות הדמים האיומה ביותר בתולדותינו, ממשלה שחתומה על כישלון בכל תחומי הניהול המופקדים בידה, ממשלה שמדרדרת אותנו לכל התהומות האפשריים, ממשלה חסרת מצפון, כיוון ובושה.
