אילו ראשי סיעת יהדות התורה היו נאמנים ומסורים לקידום הערכים שהם אמורים לייצג, הם היו עסוקים בנושא אחד ויחיד: גורלם של החטופים הנמקים למעלה משנה במנהרות בעזה.
הרי אחת המצוות החשובות והמרכזיות ביהדות היא פדיון שבויים, והציווי להצלת נפשות עומד בראש סדר העדיפויות של היהדות. נו, אז מה? כמעט לא שומעים מהם, מראשי יהדות התורה, הצהרה או ביטוי בעניין גורלם של החטופים. זאת לא שתיקה רועמת- זאת שתיקה מחפירה.
התלמוד, גדולי תורה, פוסקים, כולם מציינים במודגש את גדולתה וקדושתה של מצוות פדיון השבויים. הרמב”ם פוסק במפור: " המצווה הגדולה ביותר היא פדיון שבויים". ועם כל זאת, תקציב למימון מעונות יום קריטי פי כמה וכמה לנציגי יהדות התורה בכנסת ובממשלה ממצבם הפיזי והנפשי של עשרות יהודים החטופים ומוחזקים בידי טרוריסטים רצחניים.
זה לא חדש. אין עוד בזירה הפוליטית־פרלמנטרית בישראל סיעה שעולבת ופוגעת בערכי היהדות, כיהדות התורה. מישהו זוכר נאום בכנסת של ח”כ גפני או פורוש על חשיבות שמירת השבת? מישהו זוכר נאום של ח”כ אייכלר או פינדרוס על טהרת המשפחה? איך הצהיר השר גולדקנופף? “מה רע פה?”. נראה כי ערכי היהדות פשוט אינם נמצאים בראש מעייניהם של ראשי הסיעה הזו.
לא מכבר יצאו לאור שני כרכים על חייו, פעילותו והישגיו של המנהיג הבלתי נשכח של אגודת ישראל, רבי יצחק מאיר לוין זכר צדיק לברכה. זוהי ביוגרפיה מעולה ומושקעת בשם “מנהיג בסער התקופה”, שכתבה נכדתו, רות ליכטנשטיין.
צריך לקרוא את שני הכרכים כדי ללמוד את העבר המפואר של מפלגת אגודת ישראל, אחת משתי המפלגות המרכיבות את סיעת יהדות התורה כיום. במיוחד בולט בביוגרפיה המאבק על צביון מדינת ישראל שניהל יצחק מאיר לוין במשך עשרות שנים. על רקע הספרים האלה ניכרת העליבות של נוכחות אנשי יהדות התורה בכנסת ובממשלה, ובכלל, של קיומם בזירה הפוליטית בישראל.
גם בלי קיומם, ובלי המעורבות שלהם, כל ממשלה בישראל הייתה מקציבה תקציבים לחינוך חרדי. שרים וחברי כנסת שאינם דתיים היו מסכימים בלי בעיות להקציב כספים לבתי ספר חרדיים ולישיבות. בעבר, מאיר יערי, מנהיג השומר הצעיר, הפגין באופן בולט דרך ארץ וכבוד כלפי הרב יצחק מאיר לוין, ואיש המפלגה הקומוניסטית, משה סנה, היה מיודד עם בנימין מינץ, מנהיג פועלי אגודת ישראל.
ה”הישג” שהשיגו השרים וחברי הכנסת של יהדות התורה הוא הפיכת היעד של השגת התקציבים לעיקרה ולמרכזיותה של היהדות. לכן, נראה כי גורל החטופים לא כל כך מטריד אותם.