אדם של כפכפים: כך נכנע רון קופמן ולבש חליפה מחויטת לאירוע | הטור השבועי

אז אני בדרך למיאמי, שלא מחכה לי, אבל אני מחכה לה. אני בכלל לא רציתי את הנסיעה הזאת, שמטרתה היא חתונה. אני מכיר חתונות באמריק'ע, זה בלאק־טיי, עם עניבות פרפר ואבנטים, והנשים בשמלות ערב ועקבי סטילטו ארוכים, שיכולים להרגיע דוב גריזלי רעב.

הייתי פעם אחת באירוע כזה, הספיק לי. אחרי האירוע טיפלו לי בכפות הרגליים, חודשיים, בגלל הנעליים שלחצו לי. אני נולדתי לכפכפאיית וללכת יחף, לא למגפיים. אני התחתנתי במכנסיים קצרים וחולצת טריקו לבנה, וכפכפאיית, מה לי ולבלאק־טיי?

את כל זה הסברתי לכיפוש וליוסי סתומיאן, וכמובן לשימון "הגמד". כולם אמרו לי שאני צודק, וזה ממש לא בשבילי. רק יגאל "הגרוזיני" אמר לי: "תיכנע, אל תשחק לי שאתה גבר. אתה גבר נשוי, שזה בעצם קוקסינל. אם כיפוש רוצה לטוס, אין לך 'סיי', כי אתה כלום וכלום. אז אני רואה אותך על הטיסה".

אמרתי לו שאני מהדור הישן, של פעם, שלא - זה לא, ונגמר. אז מהצחוק נשפכה עליו הכוס של מיץ התפוזים. כיפוש המשיכה לפעול מתחת לרדאר, והנה אנחנו טסים.

אמרתי לה: "אני לא לובש חליפה, שכחי מזה, הבנת?".
"ברור מאמי, ברור לי. רק נעליים סגורות, שהן לא סניקרס, חולצת בד ומכנסי בד, ז'קט, ואני מסכימה שתהיה עם טריקו שחורה, אבל לא מהסמרטוטים שאתה לובש בדרך כלל. בסדר? אני אארגן לך את האישורים אצל מנהלי האירוע, זה עליי".
"כיפוש, אני מקסימום ג'ינס, סניקרס לבנות וטריקו, זהו".

היא הסכימה. אבל ביום שלישי, היא שלחה אותי לסתומיאן, כדי למדוד ז'קט "רק לכניסה, כדי שלא תהיה חריג". הגעתי אליו, כי היא לחצה אותי, ברור שהוא קטן ממני בארבע מידות. היא דרשה צילומים, הוא שלח לה. חשבתי שנגמר הסיוט, אבל אני בלדה לנאיבי.

השבוע, כמה שעות לפני הטיסה, יוסי סתומיאן וכיפוש הודיעו לי שהם מצאו חנות ז'קטים עם המידה שלי, 5 אקסטרא־לארג'. לא האמנתי להם, וסירבתי להגיע לחנות. "מאמי, תנסה, מה אכפת לך? יוסי ינהג אותך לשם, 20 דקות גג, אתה בחוץ. בשבילי, תנסה".

הגענו לבית אסיה הסמוך לאיכילוב. הבעלים כבר היה מוכן עם הז'קט. "זה פשתן, שמיובא מאיטליה", הוא הסביר לי כשהלביש אותי ביצירה. "אתה מתכוון למתפרה בעיר שכם שבאיטליה, כן", עניתי לו. הוא שיחק את תפקיד הנפגע. "מה קרה לך, אצלי רק יבוא". וסתומיאן גיבה אותו: "למה אתה ככה? הוא יבואן, אני אביא אותך לשכם, סמוך עליי".

אז בחרו לי גם ארבע חולצות בצבע כחול ושחור, וניסו להפיל אותי גם במגפיים. מדדתי, ונדרשו שני אנשים גדולים וחזקים כדי לחלוץ לי את המגפיים, שגמרו לי את העקב השמאלי. נדרשו גם מקל ומתלה מברזל כדי לחלץ לי את הרגל.

סתומיאן דיווח לחפ"ק על האירוע הכמעט טרגי. "אל תלחץ עליו", פקדה כיפוש, "שלא יעלה לו הדם לראש. תשאיר לי. אני אקנה לו במיאמי, אל תדאג". הוא עדכן אותי: "כיפוש תקנה לך נעליים עם שרוכים, כמו שאתה אוהב". עניתי לו שאני ממש לא אוהב, מאז הצבא. רק סניקרס אני אוהב.

ואז הגאון הסביר לי את החיים. "תקשיב, המארחת שלנו היא מרוקאית. כיפוש מרוקאית, חגית של שימון מרוקאית. אתה באמת רוצה לריב עם שלוש מרוקאיות, אתה חושב שאתה יכול? כי אני אומר לך, תוותר, תפסיד בכבוד. אין מה לעשות, אלה החיים".

חזרתי הביתה, מסרתי לכיפוש את השקית של הקניות ואמרתי לה: "אין מצב שאני נכנס לחנות, לקניון, אפילו לשוק הפשפשים בנסיעה הזאת. הבנת?".

היא חייכה ואמרה שהיא מבינה. "ברור מאמי, ברור לי. אני יודעת שאתה אלרגי לזה, תשאיר לי, הכל יהיה בסדר". אז היא תשוטט בעיר, ואני אלך לצפות בכדורסל, בהוקי קרח, בפוטבול מכללות. אין מצב שאכנס לחנויות, זה נגד הדת שלי.

# # #

אני מאוד אוהב אמירות של דיירי אגם הדרעק: "אנחנו פועלים בשביל הציבור". איזה ציבור בדיוק?

אם בוחנים את רשימת דיירי אגם הדרעק של הליכוד, למשל, אז 95% מהם לא היו מצליחים לעבור את אחוז החסימה אם היו ראשי מפלגות. יש מישהו שמאמין שדודי אמסלם, מירי "המחוננת" רגב, מאי גולן, טלי גוטליב המעורערת (לדעתי), גלית דיסטל אטבריאן, חנוך מילביצקי ועוד קבוקים שמרשרשים בשקית, היו מקבלים תמיכה בקלפי מ־150־140 מצביעים? ואם אתם מאמינים שכן, אתם בטוחים שאתם שפויים?

כל הערימה הזאת נהנית מהפופולריות של אבי האומה. בלעדיו, איני משוכנע שחלקם היו מתאימים להיות עוזרים פרלמנטרים, כי אין להם סט כישורים מפתיע מדי, כן?

במצב הנוכחי, הם עבדיו של אבי האומה, ובצדק, כי בלעדיו הם היו חייבים למצוא לעצמם חיים אחרים. לא כולם שם הם גדעון סער שמגיע למשרד החוץ עם תמיכה גורפת ואלקטורט של 0.9% מ"הציבור". כדי להתפנק באגם הדרעק צריך 3.25% מהקולות ה"כשרים" בקלפיות – והוא כעלוקה בוגדנית מכר את "הציבור" וסידר עבודה לעוד שתי עלוקות בוגדניות כמו זאב אלקין ושרן השכל. סער בכלל הגיע לאגם הדרעק בתמיכת השמאל־מחבלו־פלסטינו־עוכר־ישראל־ונתניהו. אבל עכשיו הוא שונא את השמאל, כי מזכירים לו את הבגידה המגעילה גם בבתי הספר.

אגם הדרעק שלנו הוא הפרלמנט הנחות ביותר בדמוקרטיה העולמית. ואיני כולל בדמוקרטיה את פולין והונגריה. הציבור בישראל אוהב ללקות בדמנציה כאשר מדברים על שואה ועל תפקידן של פולין והונגריה בשואה. לא משנים עם וגזע ב־80 שנה, גם לא ב־250 שנה. רק תנו לפולנים ולהונגרים צ'אנס להשמיד מיליוני יידעלך, בשביל צורר אקראי, והם קופצים על ההזדמנות. העם היהודי אולי המציא את הבוגדנות, העוילם־גוילם שכלל את השיטה.

הדיון השבוע בוועדת החוקה, חוק ומשפט המחיש לנו את הנחיתות כמאפיין באגם הדרעק. המציאות שלפיה הדיירים שם לובשים חליפות לא סותרת מציאות שלפיה מדובר בהתארגנות של פשע ורשע. חנוך מילביצקי, דייר זניח, שייתכן שזו הקדנציה האחרונה שלו בחסות החלונות שצייר שאגאל, מכנה עוד פוליטיקאי מסוכן כמו עו"ד בכר, יו"ר לשכת עורכי הדין: "חצוף, עסקן סוג זי"ן".

ובמה מתבטאת תרומתו של מילביצקי לאנושות? הוא היה בצוות של פרופ' עדה יונת והריבוזום? ממש לא, הוא היה פינגווין כמו עו"ד בכר, אבל הוא שונא את הלשכה כי עשו לו את המוות בדיונים משמעתיים. אז עכשיו הוא עבדאיי באגם הדרעק, ויכול לסגור חשבונות, נורא פשוט.

כמו רוב העולם ואשתו בכתריאלבקה, אני אלרגי ללשכת עורכי הדין. רק במדינ'ע של סתומים כמו שלנו, עורכי דין ממנים את השופטים – שינהלו את המשפטים שהם מופיעים כמייצגי לקוחות. אנחנו רק זקוקים ללשכת רואי חשבון שתהיה שותפה במינוי מנהל רשות המיסים, מע"מ, ביטוח לאומי – ואנחנו אימפריה. אם אפשר גם שלשכת שמאי הנדל"ן תמנה את יו"ר רמ"י, שהוא שר השיכון, ואז אנחנו עוברים את רף השלמות.

אין לי שום בעיה עם הון העתק שיש בלשכת עורכי הדין, שגם מחלקת צ'ופרים לבוררויות וגישורים למכובדיק, כמובן, בהיקפים של עשרות מיליונים. הם רוצים לשלם אגרת חבר באלף שקל ומעלה, ממש יופי, אבל על "גנאיות" וחוואה צריך לשלם, אי אפשר בחינם. חבל שהפלבאים בלשכה, שהם הרוב המוחלט והדומם, צריכים לשלם את המס בלי ליהנות מטובות הנאה.

ואנחנו הציבור חייבים לממן את האגרה של עובדי המדינ'ע, שוטרים, קציני צה"ל, שב"כ ומוסד. נו, בסדר, הלשכה אומנם מארגנת להם ג'ובים בבתי דין צבאיים, למשל, אבל למה הציבור מממן את זה מהמיסים שלו, במקום לממן עוד כסף לסל תרופות למשל? אבל בוועדת החוקה, שדואגת ל"ציבור", לא עוסקים במהות – לנתק בחקיקה את הקשר בין הלשכה לוועדה לבחירת שופטים – רק מתעסקים בגעלט־קוידש, חאפ־דה־געלט (לחטוף את הכייסף).

# # #

אבל קורים עוד דברים יפים במציאות שלנו, שציינה השבוע 800 חללי צה"ל במלחמה שלא רואים את סופה, לא כולל את שאר מערכת הביטחון, משטרה ושב"כ. זה כמובן לא מעניין אף אחד באגם הדרעק, כי שם עסוקים אך ורק בהון/שלטון, אבל זו המציאות שלנו - או נכון יותר, של המשפחות השכולות. אבל גם המשפחות האלה, כמו החטופים והעקורים, לא מעניינות את אלה שקוראים לעצמם נציגי ציבור – ערימה של טיפוסים, שנועדה אך ורק לשרת את ראשי המפלגות שלהם, שנתנו להם זכות קיום.

אז הנה שלל פעולות ואמירות למען ה"ציבור", של אלה שהם נבחרי "ציבור":

# לימור סון הר־מלך, מוועדת החוץ והביטחון, בריאיון לקול ברמה: "חד־משמעית השב"כ מתנהל בצורה פוליטית. כל השב"כ היה מופנה באופן מגמתי מול המתיישבים. יש מלחמת עולם שלא להטיל צווים מנהליים על ראשי משפחות הפשע, אבל על המתיישבים האצבע קלה על ההדק".

האמת שלא ידעתי ששב"כ אחראי על צווי מעצר מנהליים לעבריינים, כי רק שר הביטחון רשאי לחתום על צווים כאלה. אם לימור רוצה ששר הביטחון יאשר צווים כאלה, היא צריכה לפנות לשר החדש והמוכשר, ישראל כ"ץ. את הלא הרי כבר יש לה, אולי אצל ישראל יהיה כן? מה קשור שב"כ לארגוני פשע, אם הם לא פוגעים בביטחון המדינה? יש חוק בעניין, או שכבר אין חוק? כמה שטויות אפשר לדבר מתוקף החסינות הבלתי נחוצה לדיירי אגם הדרעק?

מערכת הביטחון כולה חסרת הגנה מול אגם הדרעק, שעושה הכל כדי להשמיד אותה. אולי באמת הגיע הזמן לנסות את שיטתה של סון הר־מלך ולמנות ראש שב"כ חדש. אבי מעוז למשל, או איזה באבא־בובה אחר שמתעב גייז, ערבים, שמאלנים, נשים. יהיה כאן נחמד לאללה.

# אני מאוד אוהב לקרוא על מאזני הרווח של הבנקים, שבעמלות והלוואות מחסלים את הציבור, לאט, אם כי ביסודיות. בגלל זה אני מקפיד לא לקחת מהם לירה סורית דפוקה, גם במתנה. אבל מחברת תעופה לאומית אני לא יכול להתעלם, כי אין לי ברירה, זה מה שיש כעת.

אז אל־על סיכמה את הרבעון השלישי בדיווח לציבור הטיפש, כמוני. הכנסות של מיליארד דולר, רווח נקי של 187 מיליון דולר, בעקבות ניצול מצב ועושק של הישראלים, שמשלמים הון כדי לשבת במכלאה מעופפת, עם רמת שירות דוחה, לדעתי, מושבים צפופים שמתאימים לגמדים או ילדים, אוכל דוחה שאני מקפיד לוותר עליו, מחשש לריפלוקס.

אבל הלו, 187 מיליון דולר רווח!!! נזכור את זה אחרי החרם של חברות התעופה הזרות. אין כמו נ־ק־מ־ה. זה מזון לנפש, וחשוב לאכול אותו לאט, להתענג מכל ביס, כאילו זו ארוחת מישלן של מושיק רוט. ניתן זמן לזמן, החיכיון ייתן לנקמה ארומה משלו.

# אבינדב בגין הוא נכדו של מנחם בגין זצוק"ל, מנהיג שאפשר וצריך היה לבקר אותו, אבל הוא היה אדם צנוע, נוח ונגיש לבריות. לא כמו ההנהגה שיש לנו היום, שהריקבון שלה מסריח את האוויר. וכך כותב אבינדב: "יריב לוין הוא ברוך מרזל בחליפה. העובדה שבנצי גופשטיין, איתמר בן גביר, מיכאל בן ארי, מרזל ושאר החבורה המופרעת הם התומכים החזקים ביותר של הרפורמה המשפטית, שאינה אלא הפיכה כהניסטית־פשיסטית, אנטי־בגיניסטית, היא הנותנת. הליכוד הותך התכה מלאה בעוצמה יהודית, שיתוף פעולה מוחלט". כל מילה בול בפוני, כל המוסיף גורע.

# אלוף (במיל') אלעזר שטרן, בעבר ראש אכ"א והיום עוד דייר בלתי נחוץ באגם הדרעק המרקיב, מגיב לנאומו של אבי האומה במליאת אגם הדרעק: "ראש הממשלה בנימין נתניהו הקריא עכשיו במליאה את כל מה שאמר לנו מוקדם יותר בדיון שהוגדר כחסוי בוועדת החוץ והביטחון. כשמחיתי על בזבוז הזמן ועל המשך הפגיעה האנושה בוועדת החוץ והביטחון ובתפקידה, יו"ר הכנסת אמיר אוחנה הוציא אותי מהמליאה, במקום להתמודד עם פגיעתו של ראש הממשלה בכנסת, שאוחנה עומד בראשה. מדוע לכנס דיון חסוי בוועדה, אם שעתיים אחר כך המידע נמסר בנאום פומבי? מדובר בזלזול ובשימוש ציני מסוכן בביטחון המדינה לצרכים פוליטיים".

האלוף שטרן עוד לא הבין את תפקידו בסצינה. הוא יושב בוועדת החוץ והביטחון, עם ימבה קבוקים, חסרי מושג מינימלי בביטחון ובמדיניות, פשוט כלומה ומאומה, ברמת האפס המוחלט, אז על מה הוא מייבב? בשביל מה הוא במליאה בכלל? בשביל 40 חתימות של כלומניקים, שמגיעים למליאה רק כדי להוות קהל לבוס של שטרן, יהיר לפיד, שאומר כלום ועושה כלום, אבל באמת כלום?

או אולי הוא ועמיתיו אוהבים לצפות בראש הממשלה של גועליציה תיאוקרטית? בשביל מה שטרן ושאר חברי התגעולת, שקרויה אופוזיציה, מצביעים בכלל? כל הצבעה חייבת להסתיים באפס התנגדות. שהתוצאה תהיה תבוסה של 0-68 כדי שיבינו בעולם את השיטה. מה מחפשת שם האופוזיציה? צאו לרחובות קיבינימט, תצרחו על הזנחת החטופים, תראו לציבור שאתם עושים משהו, ערימה של כלומניקים שלא טובה לכלום. גם הם מייצגים "ציבור".

# אבי האומה: "בקרוב נביא עשרות חטופים בחזרה"... הלו, גבר־גבר אל־צבאות אדוניי, עוד מעט קט אין מה להביא בחיים, אתה בטח מודע לזה. גם למשפחות של הדר גולדין ואורון שאול הי"ד, אתה מספר סיפורים של "בקרוב, עוד מעט, לכשיתאפשרו התנאים". עשר שנים עוד לא הבשילו התנאים, אז מה זה בדיוק "בקרוב...".

# אמיר אוחנה, היו"ר של אגם הדרעק, זרק מיציע המליאה את נציגי משפחות החטופים, מפני שהפריעו משם לנאום של אבי האומה. אח של חטוף התמוטט שם, ובגועליציה בטח התאכזבו שלא התפגר. כי האח פעיל במחאה נגד גועליציית האפסים. גם אוחנה אלרגי כנראה לחטופים כשהם על סדר היום של הפוליטיקה דרעק - זה מפריע לו בניהול הישיבה ובהגנה על אבי האומה.

דווקא באמסטרדם הוא פעל מהר בפוטו־אופ עם ראשי הממשל ההולנדי. הוא שיחק שם פוזה של גיבור, ואני מאוד מקווה שאבי יששכרוף, שכותב את "פאודה", גם התרשם - וייתן לו תפקיד אורח בעונה החמישית. זה נורא חשוב ל־א־ח־ד־ו־ת.

# סמוצ'קנע גרנד־מייזר, המתחזה לביטחוניסט וכלכלן בכיר, גוער ביועמ"שית: "תתפטרי. תורידי את הגלימה, ולכי לנהל את המאבקים שלך ברחוב קפלן בצורה דמוקרטית". אולי בציונות הדתית של סמוצ'קנע רגילים לדבר כך לנשים, והן גם מוכנות שידברו אליהן כך, כי התוירה שלהם, עם האלוהים שלהם, קבעה שמותר. אבל יש גבול לכל תעלול. את מה שהוא מתיר לעצמו כנראה בבית, הוא לא יכול להביא גם לגועליציה של האפסים.

מה לעשות שהבנאדם כישלון בכל מה שהוא נוגע בממשלה? על מי הוא ייפול, על אורית מ"הנזל וגרטל" סטרוק, או מירי "המחוננת" רגב והיהלומים? לא, מהן הוא פוחד, הן תעקורנה לו את הלשון. על היועמ"שית הוא עבדאיי, כי היא אישה, כי היא עובדת מדינה שלא יכולה לענות לו. הגועליציה תמיד גבר־גבר על מי שלא יכול לענות. הוא בדיוק כמו שמחה רוטמן, עוד טיפוס שמשוכנע שהוא גדל בתוך התפקיד, אבל הוא רק רופס, דוחה ומחליא.

# פיתהמר בן גביר, עוד עבדאיי שהוא מהות הפארש, פתח גם על היועמ"שית עם סיפור ערש לנתיניו בסיעה. "לפני כמה חודשים הגיע אחד מהמשנים של היועמ"שית לביקור בלהב 433. אני מודע לסיפור מגורם בפרקליטות שאמר לי: 'השר, מצפוני מציק לי'. בפגישה אותו משנה ביקש לפתוח נגדי בחקירה פלילית, בגין חלוקת הנשקים".

וואו, ממש אגדה שפיתהמר רוצה שנאמין לה. אולי בנצי גופשטיין וחנמאל דורפמן יעצו לו לספר את המעשייה, בלי שמות, זמנים ומי נכח בה. את הנוהל ראינו בשתי תוכניות של "המקור". רביב דרוקר חשף את פיתהמר כמו שהוא: טרוריסט קטן, שנהנה מהצל של רבו, שהיה טרוריסט גדול, עבריין מורשע שבז לחוק, ילד מגודל ובלתי אפוי, שמחפש אמפתיה מיועציו, חסר כישורים הולמים למערכת שאבי האומה העמיד אותו בראשה, והיות שהוא וחנמאל חסרי מושג, היא קורסת בכל יום ויום מול עקומת הפשע ששברה שיאים בתקופתו. אבל בסיפורי מעשיות הוא תמיד היה תותח ללא רתע, גם בשקרים. אגב, תגובת היועמ"שית הייתה: "להד"ם". לא חשבתי אחרת.

# גועליציית האפסים אישרה את הדחת היועמ"שים של שבעה משרדי ממשלה. הם לא צריכים ייעוץ משפטי, יש להם אלוהים, כל אחד משלו, והוא זה שקובע. הציבור מעניין אותם כמו נפיחה, אולי הרבה פחות. אבל מה זה תנאי הפרישה של אותם פרקליטים? 24 תשלומי שכר בתמורה לסיום העסקתם. מאיפה הם מביאים את הגעלט־קוידש הזה? מהבית? מהתרומות של יידעלך בעוילם־גוילם, או מכספי משלמי המיסים? אני מקווה שהתנועה לאיכות השלטון כבר הכינה את העתירה. כן, הכסף הכי זול בארץ הוא מ"הציבור", שהם כל כך דואגים לו.

# שלמה קרעי, סוג של קבוק מיניסטריאלי, הודיע ל"ציבור" הודעה מאוד מעניינת בחשבון הטוויטר שלו: "היועמ"שית צריכה ללכת הביתה. הקם להורגך, גם ברפיסות ובהסכמה שבשתיקה, השכם לפטרו". כן, קרעי זה עוד טיפוס מחליא, שמשתמש בחסינות הפרלמנטרית כדי להסית ולאיים על כל מי שבא לו. אני רק מקווה שהוא לא פנה כבר לבאבא־בובה שלו, מאיר מאזוז, כדי שיפרסם דין רודף על היועמ"שית והמשנים שלה.

בשביל קרעי ושאר הקבוקים בגועליציה, השמאל־מחבלו־פלסטינו־עוכר־ישראל – הוא אויב ה"ציבור". הימין הפסיכי קדוש והימנואידים שהורידו כאן את יצחק רבין ואמיל גרינצווייג הם בכלל לא ימין איכותי וקדוש. גם הבאבא־בובות שהסיתו את ה"ציבור" לרצח עשו זאת בגלל צו אלוקי. של איזה אלוקים? מי יודע, יש להם כל כך הרבה.

# # #

זהו זה, קינדרלעך של שאבעס קוידש, הרע עוד לפנינו. אם נתייחס לדרש של משה סעדה, דייר באגם הדרעק שאבי האומה מחבב, "בתקופה של היועמ"שית הפשע גואה", נבין שעוד לא ראינו כלום. היועמ"שית והשמאל אחראים ל־7 באוקטובר, הימין לא אחראי לכלום. גם לסעדה, שהוא חובש כיפה ויהודי אמוני, מותר לשקר, להונות את הציבור, כי יש לו הגנה מאלוהים שלו. כך הוא ועמיתיו מאמינים.

אני זקן ותשוש נפש, אין לי לאן ללכת. כמו שכתב המחזאי חנוך לוין ז"ל: "לא נועדנו ליהנות, נועדנו לגמור, וללכת". אבל אני מקווה שהצעירים יבינו שתם הטקס כאן, אני מכוון לצעירים שלא מחפשים תוירה ואלוהים, אלא פשוט רוצים לחיות את ה־90־80 שנה שלהם בשקט.

לעולם לא יהיה כאן טוב יותר, אבל יהיה כאן הרבה יותר רע.