ברצוני לברך את ישראל כ"ץ על התמנותו לשר הביטחון. אחד הנושאים העיקריים שיעסיקו אותו יהיה גיוס חרדים, ואפשר לקוות שהוא לא יחזור על הטעויות שעשו קודמיו בתפקיד.
ימים ספורים לאחר שנכנס לתפקידו, אישר כ"ץ את החלטת שר הביטחון הקודם יואב גלנט להוציא 7,000 צווי התייצבות לצעירים חרדים. אבל אם השר כ"ץ משלה את עצמו שהפעם נזכה לראות אלפי חרדים פוקדים את לשכת הגיוס, אז טעות בידו.
הרי מ־3,000 החרדים שגלנט הורה לשלוח להם צו ראשון בחודש יולי לצלילי תרועות "מהפכת גיוס החרדים" בתקשורת – התייצבו רק 273 איש, ומקרב אלו התגייסו רק 48. שיעור גיוס של 1.6%. ממש "הצלחה" מסחררת.
שר הביטחון גלנט והרמטכ"ל הרצי הלוי נושאים באחריות לכישלון הגל הראשון של "מהפכת גיוס החרדים", אבל כל עניין הגיוס מהמגזר החרדי הוא כישלון של ממשלות ישראל לדורותיהן. לפיכך, אם כ"ץ רוצה להותיר חותם בתפקידו, הוא צריך להימנע מהטעויות של ממשלות העבר ולקדם פתרון כולל לסוגיה זו.
מאז השנים הראשונות למדינה, הממשלה פוטרת משירות צבאי לא רק חרדים אלא גם ערבים, דרוזים, ארמנים, בהאים, צ'רקסים וקבוצות אוכלוסייה אחרות. יתרה מכך, את הערבים ואת רוב קבוצות הפטור האחרות הממשלה נמנעת מלגייס, אף שמעולם לא ניתן להם פטור בחקיקה.
למעשה, הצבא אפילו לא שולח צווי גיוס לערבים, כלומר הוא נותן להם פטור בפועל בהעלמת עין ולא פטור פורמלי ומוסדר. אבל המציאות הזו הפכה ללא חוקית לאחר פסק הדין של בג"ץ בעניין הגיוס, וכיום אין לשר הביטחון סמכות חוקית להמשיך לא לשלוח צווי התייצבות לכל מי שמגיע לגיל 18.
שקר "השוויון בנטל"
בבג"ץ הגיוס קבעו השופטים במפורש כי יש להפעיל את סמכות הגיוס מתוך התייחסות שוויונית לכל יוצא צבא כהגדרתו בחוק, וכי "הפרת עקרון השוויון" בהקשר זה תעלה כדי אכיפה סלקטיבית".
עוד פסקו השופטים כי שיקול הדעת שניתן לרשות המבצעת בסוגיית הגיוס בחוק שירות ביטחון אינו מכוון לשאלה אילו קבוצות באוכלוסייה לגייס, וכי "משלא מעוגן פטור במסגרת חקיקה, על המדינה לפעול לאכיפת החוק".
בהקשר זה ראוי לציין את הצביעות הממארת בשמאל־מרכז, שהפך את גיוס החרדים לדגל של המחנה, אך לא קורא במקביל לגייס ערבים. כשאני מדבר עם חבריי בשמאל על סוגיה זו ומצביע בפניהם על הגישה המפלה שמסתתרת מאחורי מסך עשן של קריאה לשוויון, את התשובות שאני מקבל הייתי מצפה לשמוע מתומכי בן גביר ולא ממצביעים ותיקים של העבודה ומרצ.
בכל אופן, מי שמשיב לשאלה "מדוע צריך לגייס חרדים אבל לפטור ערבים מגיוס?" בתשובה "כי החרדים הם יהודים", בעצם מודה בפה מלא שטיעוני "השוויון בנטל" ו"עקרון השוויון" בשקר יסודם.
האמת הלא נוחה היא שמנהיגי השמאל־מרכז עוסקים בסוגיית גיוס חרדים בעיקר מטעמים פוליטיים. הרי כשמחנה השמאל־מרכז היה בשלטון הוא מעולם לא ניסה לגייס חרדים בגיוס חובה.
נהפוך הוא. התפיסה הפוליטית המקובלת במחנה השמאל־מרכז בעבר הייתה שצריך את תמיכת המפלגות החרדיות כדי להשיג מטרות מדיניות, ושלצורך כך יש להמשיך במתן פטור מגיוס לצעירי החברה החרדית.
אפילו בממשלת השמאל־מרכז־ימין של בנט־לפיד, שלא נשענה על המפלגות החרדיות, לא היה שום ניסיון לגייס חרדים, וחוק הגיוס שהציעה הממשלה הנוכחית הוא למעשה שכפול של החוק שהוצע בתקופת ממשלת השינוי. ומי שהתירוץ שלו לכך הוא ש"אז לא הייתה מלחמה" בעצם טוען שהחוק תוכנן מתוך מחשבה שישראל לא תהיה מעורבת יותר במלחמות אף פעם.
מנהיגי השמאל־מרכז מתמקדים עכשיו בגיוס חרדים, כי הם סבורים שכך יוכלו להפיל את הקואליציה. הם טועים. אומנם, החרדים זועמים על הקואליציה על שלא העבירה חוק גיוס כמו שהובטח להם, אבל אין להם שום כוונה לתת את השלטון במתנה ליאיר לפיד, נפתלי בנט, יאיר גולן ואביגדור ליברמן.
עם זאת, יש לציין כי הפוליטיקאים החרדים, שלרוב מצטיינים בקריאה נכונה של המפה הפוליטית, גם הם החליטו לצאת הפעם לקרב אבוד – בכל הקשור לתקצוב בני ישיבות.
אחרי שבג"ץ ביטל את הקצבאות הניתנות לבני ישיבות שאינם מתגייסים, החליטו במפלגות החרדיות לכפות על הקואליציה לחוקק חוק שיאפשר תשלום קצבאות לאברכים בדרך עקיפה. אולם מפסק הדין בעניין הגיוס ברור כי כל חוק שייתן קצבאות לתלמידי ישיבות שאינם מתגייסים, ואפילו כל חוק שינסה לתגמל אותם בעקיפין, ייפסל בבג"ץ.
מצפון או הטבה
על כל פנים, אם שר הביטחון החדש רוצה להשיג שינוי אמיתי, עליו לקדם תוכנית שמצד אחד תפעל להחיל את חוק שירות ביטחון באופן שוויוני על כ־ו־ל־ם, שמצד שני תכיר במורכבויות שיש בשירות של קבוצות מיעוטים בצבא ותסדיר מסלולי פטור בחקיקה, ושמצד שלישי תגדיל את התגמול לכל המשרתים.
ראשית, על שר הביטחון להורות לרמטכ"ל ולראש אכ"א לחדול ממדיניות הפטורים הלא חוקית לחרדים, לערבים ולשאר קבוצות הפטור, ולשלוח צווי התייצבות לכל אזרחי ישראל ותושביה עם הגיעם לגיל המתאים – כפי שנקבע בחוק שירות ביטחון.
שנית, ברור לכל שהמדינה לא תצליח לכפות על כל החרדים ועל כל הערבים להתגייס. אחד ממנכ"לי משרד הביטחון כבר אמר בעבר כי "כל אחד יכול להתחמק. מי שלא רוצה לשרת לא משרת – מה שלא יהיה". לפיכך, יש להסדיר מסלולי פטור בחקיקה כדי להפוך את מסלול ההשתמטות בהעלמת עין לפטור חוקי משירות, וזאת בהתאם לפסיקת בג"ץ.
למרבה המזל, יש כבר מסלול פטור מוכר ומקובל שרה"מ דוד בן־גוריון הכניס לחוק שירות ביטחון ב־1949, שלפיו ניתן פטור לנשים המצהירות על טעמים דתיים שמונעים מהן מלשרת בצבא.
את הסעיף הזה יש להרחיב כך שיחול גם על גברים ושיכלול בנוסף גם טעמים של לאום ומצפון. וכך, כל החרדים וכל הערבים יקבלו צו ראשון, ויצטרכו להתייצב בלשכת הגיוס ולהצהיר על הטעם שמונע מהם לשרת בצבא.
את הסנקציות יטילו אפוא לא על מקבלי הפטור, אלא על סרבני התייצבות. סביר להניח שדווקא הסדרת הפטור בחקיקה תביא לכך שהרבה יותר חרדים וערבים יבחרו להתנדב לשירות צבאי.
הסדרת הפטור בחקיקה גם תאפשר לכל אלו שמתחזים לפגועי נפש על מנת להשתמט משירות צבאי, לקבל פטור כדין וללא מעשי רמייה. בעשור האחרון זינק הפטור הניתן על רקע נפשי מ־4.5% בשנת 2014 ל־12% בשנת 2020. אחרי שצה"ל הקשיח את הקריטריונים למתן פטור נפשי בשנת 2021, המספרים ירדו קצת, וכיום "רק" 10% מהגברים במחזור גיוס מקבלים פטור נפשי.
מדובר ביותר מ־5,000 צעירים שמקבלים פטור משירות, וזאת אף שרובם בריאים בנפשם ובגופם (כל המספרים דלעיל הם בניכוי צעירים ערבים ושאר גברים לא יהודים שהצבא לא שולח להם צווי גיוס).
כבר לפני רבע מאה הגדיר אחד מראשי אכ"א את הפטור הנפשי בתור "'תורתו- אומנותו של החילוני". עם זאת, אחרי הרחבת סעיף הפטור החקוק, יוכלו כל החפצים להשתמט להצהיר כי אינם יכולים לשרת בצבא מטעמי מצפון, והתופעה הפסולה של התחזות לפגועי נפש תגיע לקיצה. על כל פנים, כל מי שיקבל פטור משירות לא יקבל שום הטבה כלכלית ישירה או עקיפה עבור אי־שירותו, אם בקצבאות לבני ישיבות ואם בהטבות אחרות.
שלישית, יש להגדיל באופן משמעותי את התגמול שניתן למשרתים. כל חיילי החובה צריכים לקבל משכורת מינימום בשנתיים הראשונות לשירותם הסדיר. בשנה השלישית יש להגדיל את המשכורת לחיילי סדיר לגובה השכר הממוצע במשק.
את המקור התקציבי לכך אפשר למצוא בכספים שייחסכו מהפסקת תשלומי קצבאות לתלמידי ישיבות שאינם משרתים. הגדלת המשכורות לחיילי הסדיר היא לא רק חובה מוסרית של החברה הישראלית לאלו השומרים על ביטחונה, אלא גם יצירת תמריץ שיעודד חרדים וערבים להתנדב לצבא במספרים גדולים יותר מעכשיו, וזאת ללא שום כפייה.
אם נושא השוויון בנטל באמת היה עומד לנוכח עיניהם של מנהיגי האופוזיציה, אז זו התוכנית שהם היו צריכים לקדם. אבל האופוזיציה לא באמת מעוניינת במציאת פתרון לבעיה, אלא רק מנסה לערער את הקואליציה.
למרבה הצער, גם בזה היא לא מצליחה. יש לקוות ששר הביטחון החדש יפגין אומץ לב ונחישות ויפעל למצוא פתרון נאות לסוגיה הזו שמפלגת את החברה הישראלית זה שנות דור.