שבוע אספתי את הפעוטה מהגן, והיא הגיעה עם מלא חול בנעליים מארגז החול בחצר וגם עם בשורה. היה לנו חוג חיות היום, אמרה הילדה, והביאו לנו חומט. חומט? תהיתי. כן, חומט, חזרה ואמרה, החזקתי אותו.
לא יודע עד כמה זה רעיון מוצלח, לתת לילדים בגיל 4 להחזיק חומט, אבל שיהיה. אין ספק שעדיף תוכי או אוגר או אפילו איגואנה, אבל בסדר. לא כל דבר בחינוך של היום אני מצליח להבין. הגדול עד לא מזמן היה בכיתה שהמחנכת, ביום ההורים לפני תחילת השנה, הסבירה שאיננה כיתה אלא ״ספינה״ שהילדים שטים בה, ואם מישהו מרגיש לא טוב או משהו כזה הוא מבקש שיזרקו לו ״גלגל הצלה״. גם הכיתה עצמה סודרה בצורה של אונייה. נשבע לכם. לא יודע כמה זה עוזר ללימוד לוח הכפל והאל"ף־בי"ת, אבל שיהיה. לא מומלץ כמובן לסובלים ממחלת ים ללמוד בכיתה־ספינה.
כמעט כל אחר צהריים יש לה חוג אחר, ואני לוקח אותה לחוג זה או אחר במתנ״ס השכונתי. רוב החוגים שלה הם כאלה שצריך בשבילם בגד גוף ורוד. זה תמיד סיפור להלביש לה את בגד הגוף הזה, אבל בסוף אני מצליח.
בחוגים היא לומדת כל מיני סגנונות ריקוד ותרגילי התעמלות קרקע שונים, ואני מחכה לה מחוץ לסטודיו שבו נערך החוג. אין לי יותר מדי מה לעשות בזמן שאני מחכה לה, ואני מנסה לנהל שיחות חולין - דבר שאני לא מצטיין בו - עם ההורים האחרים המחכים כמוני לעולל שלהם שיסיים את החוג. נדמה לי שעדיין, בגיל 41, לא פיתחתי חושים חדים מספיק ואת המיומנות הנדרשת בשביל לשמור על סמול־טוק נקי וקליל. תמיד איכשהו אני מסתבך ומגיע לנושאים גדולים וכבדים במה שאמורה להיות שיחה אוורירית וזורמת על שום דבר קריטי.
אני רואה סביבי הורים אחרים שמצליחים לעשות את זה ולנהל שיחות זורמות במשקל נוצה על כלום חשוב - מחירי בגדי גוף לילדות בגיל 4, נוהלי מקלחות ושינה לילד (הורים נוטים לברר באופן כרוני מהי דינמיקת הלפני שינה של ההורה שאיתו הם מדברים. האם זה מקלחת, אוכל ולישון או שמא זה אוכל, אחר כך מקלחת ואז לישון? כמה סיפורים ההורה האחר מקריא לילד לפני השינה? מהם הרכיבים המרכיבים את ארוחת הערב לפני השינה של הילד?) ומחירי הכניסה לפארקי שעשועים בחגים.
איכשהו, בפעם האחרונה שהמתנתי מחוץ לחוג של הילדה כל כך הסתבכתי בנבכי שיחת החולין, עד שהגעתי למצב שאמרתי ש״חיי הם סיפור התאוששות וקימה מחדש, אבל אני לא מצליח להיפטר מההרגשה שהמוות והחידלון אורבים בכל פינה, ולכן אני משקיע את הכספים שאני מרוויח בעיסוקיי השונים בצורה הטובה ביותר שאני מכיר: ביטוחי חיים. אני לוקח ברצינות את נושא המוות״.
ההורים הסתכלו עליי בתימהון. הורה אחד שאל אם אני מרגיש בסדר ורוצה לנוח? הורה אחר שאל אותי אם אני רוצה כוס מים? שתקתי כי הבנתי שהפרזתי. ואף שמאוד רציתי להרחיב על הנושא נמנעתי מכך. רציתי להגיד שבמותי אצווה על קרוביי לנהל מערכת יחסים צפופה עם חברות הביטוח. מערכת יחסים שתכלול הרבה טפסים אך גם כמה צ׳קים יפים. כמה ימים אחרי השבעה (לא אכפת לי שזה יהיה גם במהלך השבעה עצמה) ייגשו המוטבים למשרדי חברות הביטוח לאסוף את הכספים. אולי מישהו יגיד שהייתי אדם נחמד (רוב הזמן) וסך הכל היו לי תמיד, או לפחות רוב הזמן, כוונות טובות. אולי יגידו גם שהייתי אבא לא רע. לקחתי את הילדים לחוגים בזמן ואפילו לא עשיתי עניין מזה שנתנו להם להחזיק חומט. אבל זה לא מה שחשוב באמת.
מה שבאמת חשוב זה להבין שהצ׳ק השמן מחברת הביטוח הוא סוג של ניצחון של אדם שבחייו ראה שחורות, התלונן רבות על כל מיני מכאובים בכל מיני מקומות בגוף, קרס מדי יום תחת סידורים אינסופיים של הפרוצדורות הכרוכות בקיום האנושי בעת החדשה, ונקודת האור בחייו הייתה ביטוח החיים. רציתי להגיד את כל זה ולהוסיף ש: כלום לא באמת חשוב בחיים האלה, הכל נשכח בסופו של דבר, תצלומים מתאדים או נעלמים כשאתה מחליף טלפון, גם זיכרונות מתמוססים עם הזמן ונכחדים, אבל דבר אחד לעולם ישרוד בעולמנו - ביטוחים. גם אחרי שואה גרעינית יישארו בעולמנו המקקים וחברות הביטוח. הנצח שייך למקקים ולחברות הביטוח.
אבל לא אמרתי את כל זה. הבנתי שעליי להתמקד במה שאני - הורה שממתין לילדה שלו מחוץ לחוג ומנסה לשרוד בכבוד עוד אחר צהריים עם הילד. לא להתחיל לדבר על המוות ועל ביטוחי חיים ועל תפיסות עולם מקבריות.
״אבא, אתה לא תאמין״, אמרה לי הילדה כשיצאה מהחוג. ״יש עוד מישהי עם בקבוק מים עם נסיכות דיסני בדיוק כמו שלי. איך זה יכול להיות?״.
״החיים מפתיעים, ולא הכל ברור״, אמרתי לה. היא הביטה בי במבט תוהה. ״אבל בואי נתמקד בכאן ועכשיו, תספרי לי מה למדת היום בחוג״.
״למדתי לעשות עמידת בורג״, היא אמרה. ״מדהים״, אמרתי, ״מה את רוצה לאכול לארוחת ערב? את רוצה שאכין לך ביצה עם סלט?״.
״אני לא יודעת, אני אחשוב על זה. בסדר?״.
״בסדר״, אמרתי והתחלנו ללכת לכיוון דלת הכניסה של המתנ״ס ויתר אחר הצהריים הזה, עוד אחר צהריים רגיל בחיים הרגילים שלי.