בבוקר שלאחר אישור ההסדרה מול חיזבאללה, ברוך מרזל, ממייסדי תנועת כך, מתח ביקורת על התנהלותו של השר איתמר בן גביר, הממשיך הרשמי של דרכי התנועה בכנסת. בן גביר, שמצהיר על התנגדותו להסכם ואינו פורש, אמר מרזל, מתנהל כמו זבולון אורלב עם פרוץ תוכנית ההתנתקות: מפטפט ונשאר.
פעם היינו שכנים של מרזל בחברון, הוא בתל רומיידה, אני בשכונת בית הדסה. דבריו הזכירו לי נשכחות, לא על חברון, על השר זבולון אורלב מהמפד"ל. באוגוסט 2004, חודשיים לאחר אישור תוכנית ההתנתקות בממשלה, נערכה חגיגת ברית מילה לבני. כשהוגשה המנה הראשונה, קיבלתי מסרון מעוזרו של יו״ר המפד״ל דאז השר אפי איתם. ״האם זבולון באולם?״. השבתי בחיוב, והעוזר ביקש להודיע לו מתי האורח עוזב.
לקראת הקינוח עדכנתי אותו כי הזירה פנויה, ואז אפי איתם נכנס לאולם. היריבות בין השניים הרקיעה שחקים, כך שהתקשו לחלוק אולם וגם מפלגה. גם בסוגיית ההתנתקות הם הקפידו להתבדל, יו״ר המפלגה ממספר שתיים.
יריבות פוליטית מרה נרשמה גם בין איתמר בן גביר לבצלאל סמוטריץ'. העליות והירידות של כל אחד מהשניים הן נושא לטור נפרד. הפעם נסתפק בציון העובדה כי מאז כינונה של הממשלה ידו של בן גביר על העליונה. אלא מכיוון שבן גביר, בעל החושים הפוליטיים המחודדים, הקדים והפריש את סיעתו מהרשימה המשותפת שהתמודדה לכנסת ב־2022, היריבות אינה מחייבת את שני ראשי המפלגות לנקוט עמדות מנוגדות, בשונה מסיפורם של זבולון אורלב ואפי איתם.
על פניו, סמוטריץ' ובן גביר יתמידו בהתנגדותם לעסקה כלשהי בעזה. מתחילת המלחמה השניים גילו אדישות תמוהה משהו כלפי הצפון והתעלמו מהחזית הצפונית כאילו אין חיזבאללה, כאילו הגליל והגולן הם לא ארץ ישראל. עם זאת, ההתנגדות להסכם עם חיזבאללה חוצה קווים בין מפלגות ומחנות, ולא חסרים מתנגדים להפסקת האש גם בבייס של בן גביר וסמוטריץ'.
המאמצים של נתניהו להציג הסכם, שבמקרה הטוב לא משפר את עמדותיה של ישראל ומחזיר אותנו ל־6 באוקטובר 2023, עשויים אולי להניב תוצאות רצויות בבייס הליכודי, אך מצביעים שמשתייכים לימין מדיני לא ישתכנעו בקלות, כי ויתורים הם כוח, נסיגה היא הסתערות קדימה, וכניעה היא ניצחון מוחלט. לא בכדי טלי גוטליב, שמקפידה להסתפח לאגף הניצי בליכוד, התנגדה להסכם נכון לשעת כתיבת שורות אלה. אין לדעת אם תתיישר לפי הקו הממשלתי, אור ליום שישי.
על פניו, התקפלותו של סמוטריץ' וההתנגדות מן הפה ולחוץ שהשמיע בן גביר עשויות לעורר תגובות חריפות בבייס של השניים (ע״ע מרזל), ולאלצם להתבצר בעמדתם הקודמת בעניין עסקת חטופים אופציונלית וסיום המערכה בעזה, אך לא היא: המציאות הפוליטית השתנתה. השניים אולי ימשיכו במשך זמן מה מכוח ההרגל בתחרות ״מי יהיה גבר־גבר ויקשיח יותר את ליבו כלפי החטופים״, אך מסתמן כי הנתיבים של יו״ר הציונות הדתית ויו״ר עוצמה יהודית מתפצלים. וזאת כי אין מצבו של סמוטריץ', שהולך ומתדרדר עמוק אל מתחת אחוז החסימה, כמצבו של בן גביר שגורף בקביעות בין 7 ל־9 מנדטים בסקרים.
מכאן, ההבדל בעמדות שהביעו השניים בעניין ההסכם בלבנון. בן גביר מתנהל כמו גולדקנופף: יש לו עניין לשמר את הקואליציה, אך יש לו גם תשתית אלקטורלית מוצקה, והוא יכול להרשות לעצמו להעמיד תנאים, להביע עמדות משלו, לשחק אותה עצמאי. סמוטריץ' לעומת זאת מצא את עצמו במצב שבו נתקעו ראשי הימין הממלכתי ערב הצטרפותם לקואליציה: אחוזי התמיכה בו עומדים על אותם 2% פחות או יותר, גם אם קצת יותר.
לסמוטריץ' לא נותרה ברירה: הוא חייב לקשור את עצמו למרכבה של נתניהו בשרשראות ברזל ולהשתרך אחריה בכל מצב. הוא יעשה שמיניות באוויר כדי לספק להנהגה החרדית את הסחורה ולקבע בקומבינות מתחכמות את המשך השתמטותם של 70 אלף בחורים משירות בצה״ל מדי שנה, גם אם חלק ניכר ממצביעי מפלגת הציונות הדתית מצפים ממנו שלא לתת יד למהלך הציני. הוא יקבל בהכנעה הסכם בלבנון שבוחריו נרתעים ממנו, ובמידת הצורך ישלים גם עם עסקת חטופים.
ברוך מרזל יכול להטריל ולאתגר את בן גביר, כי בן גביר פוליטיקאי עצמאי שמרבה ביח״צ ומגייס קולות. את סמוטריץ' אולי אפשר להטריל, אבל כבר לא ניתן לאתגר. הוא שם יהבו על ראש הממשלה. יו״ר הציונות הדתית תלוי בנתניהו ולא במצביעים שלו. אין לו אופק ללא שימור הקואליציה.
אגב, זבולון אורלב המשיך עד 2012, חוקק חוקים וכיהן כשר. אפי איתם השליך יהבו על נתניהו ונפלט מהפוליטיקה. סמוטריץ' עתיד לגלות, כפי שגילו רבים וטובים לפניו, כי בנימין נתניהו הוא משענת קנה רצוץ.