אחד ממקצועות הלימוד המפוספסים לדעתי הוא היסטוריה. בזמן אמת לא הבנו עד כמה היא אכן כמעט תמיד חוזרת. מרביתנו ישבנו בכיתות מפוהקים ורק חיכינו שזה ייגמר. התקשינו לזהות את הקשר בין מה שקורה סביבנו לחומר הנלמד, וראינו בדמויות ההיסטוריות בעיקר שמות ובתאריכים ראינו מספרים, וחבל. 

טורי השבועי מתפרסם זמן קצר לאחר החתימה על הסכם הפסקת האש עם לבנון, ומה שיש לי לעשות זה בעיקר להתפלל שההסכם יכובד, ששני הצדדים נוהגים ביושר ושאף אחד לא פספס איזה סעיף. זו מחשבה מלאת תקווה, אבל לא פחות מכך היא נאיבית. אילו הייתי יושבת במשרד החינוך עם האחראית על תוכניות הלימודים בהיסטוריה, הייתי מציעה לבנות תוכנית בזק שנוגעת להסכמים בין מדינות ולסיפורים שמאחוריהם.

בקרוב תמלא שנה לפטירתו של חבר יקר וגיבור ישראל, אל"ם יעקב היכל ז"ל. אני מנצלת את הבמה הזאת כדי לספר סיפור ששמעתי ממנו ומעולם לא פורסם ברבים, אלא בספר שכתב למשפחתו ולחבריו. כידוע, לאחר מלחמת יום הכיפורים הוקמה ועדת אגרנט לחקירת המלחמה. מסקנות הוועדה הטילו את האחריות לכישלונות בניהול המלחמה על הדרג הצבאי. כתוצאה מכך התפטר רב־אלוף דוד (דדו) אלעזר מתפקידו כרמטכ"ל, ובאפריל 1974 מונה תחתיו מרדכי (מוטה) גור לרמטכ"ל. משימתו העיקרית הייתה שיקום הצבא והובלת המהלכים הצבאיים להסכם ההפרדה עם סוריה, להסכם הביניים של ישראל עם מצרים ואחר כך להסכם השלום עם מצרים. הסכם ההפרדה עם סוריה נוהל על ידי שר החוץ של ארצות הברית הנרי קיסינג'ר ועוזרו ג'וזף סיסקו. 

הדיונים עם קיסינג'ר נערכו בדרך כלל במשרד ראש הממשלה בהשתתפות שרי הממשלה בראשותה של גולדה מאיר, נציגי צה"ל בראשות דדו, שהיה עדיין רמטכ"ל, האלוף מוטה גור ונציגי יחידת עוזר ראש אג"ם לתכנון תא"ל אברהם טמיר. היכל, שנכח בדיונים, לא הצליח להבין מדוע קיסינג'ר ביקש לקיים דיונים בשעות הלילה המאוחרות. מתישהו הוא הבין: הבחירה בשעות מאוחרות יצרה מצב שרוב השרים נרדמו לצד השולחן בזמן הדיונים והשיחה התנהלה בעיקר בין קיסינג'ר לבין גולדה מאיר. 

היה דבר מוזר נוסף: אנשיו התעקשו על כך שיהיו על השולחן תפוחי עץ. השיחות שנערכו באותם הדיונים נרשמו על ידי קצרנית משרד ראש הממשלה. במהלך הדיונים קיסינג'ר נשאל לא אחת על ידי גולדה או שרים אחרים שאלות שהתשובות עליהן הסתכמו ב"כן" ו"לא", וכאשר היה מתחיל שלב השאלות הללו, קיסינג'ר היה תוחב תפוח לפיו ומהנהן בראשו או מניד אותו - בהתאם לתשובה. תשובה כזו הקצרנית לא הייתה רושמת. לפעמים, כאשר האמריקאים פעלו הפוך מהתשובה ונשאלו למה שינו את תשובתם, ענה: “בואו נראה מה כתוב בפרוטוקול", ומשלא נמצא דבר על כך, קיסינג'ר יצא כשידו על העליונה. לאחר הגילוי דאג היכל שהתפוחים ייעלמו מחדר הדיונים. 

דבר נוסף אירע כאשר מוטה גור כבר היה רמטכ"ל. הדיון במשרד ראש הממשלה התמקד בנושא ההצעה לקו ההפרדה בין צה"ל לסורים, ובהכנת מפה המציגה את ההצעה שתועבר על ידי סיסקו למחרת הדיון לסורים. שעת היציאה נקבעה ל־9:30. הדיונים הסתיימו בערך בחצות. בעוד המשתתפים קמו והמשיכו לדבר ביניהם בעמידה, סיסקו ניגש אל היכל והציג בפניו טיוטה של המפה שעליו להכין לסורים על פי סיכום הדיון. 

על המפה הופיעו שני קווים: קו כוחותינו ברמת הגולן, כלומר הקו הקדמי של כוחותינו לאחר ההפרדה, והקו הקדמי של הסורים. ביניהם שטח שנקרא “שטח הפקר". מהקו שלנו הוא שרטט קווים מקבילים אנכיים שנשענים על הקו שלנו לכיוון הקו הסורי, ומעבר לו הוסיף שלוש מילים: “שטח אדמיניסטרציה סורי". הסקיצה הזאת, שהייתה שמורה אצל היכל, נמסרה לו מיד בגמר הישיבה, כאשר כל הנוכחים היו בחדר. סיסקו ביקש שיביא לו למלון בירושלים את המפה השכם בבוקר, כאשר יסיים להכינה. 

אלא שבשעה שלוש בבוקר החלו לנקר ספקות בהיכל, והוא החליט להעיר את הרמטכ"ל משנתו כדי לבקש את אישורו. “טוב ששאלת. זה לא היה הסיכום", אמר לו הרמטכ"ל. השניים גילו שזה היה תרגיל מלוכלך, והיכל מיד הכין מפה אחרת, ללא תוספת השטח האדמיניסטרטיבי הסורי. בשעה חמש בבוקר התייצב עם המפה במלון המלך דוד ודפק על דלת חדרו של סיסקו, שפתח אותה לבוש בפיג'מה וטרוט עיניים. מאחוריו הציצו ערימות של פחיות בירה שרוקן אל קרבו בלילה. בירה או לא, סיסקו פרש את המפה, ומשראה את השינויים שאל מדוע היכל לא שרטט אותה על פי הנחיותיו. “שיניתי את המפה לפי ההוראות שאני מקבל רק מהמפקד שלי, הרמטכ"ל, ולא ממך", השיב לו. לי סיפר שנפרד ממנו בחיוך ובהצדעה, שמח שהצליח למנוע תקלה רצינית ולהעמיד אותו במקומו.

ההיסטוריה מלאה בהסכמים בינלאומיים שבהם אחד הצדדים עיוות סעיפים או ניצל את ההסכם לטובתו בדרכים עקלקלות. 

במהלך מלחמת העולם הראשונה, בריטניה הבטיחה עצמאות לערבים במכתבי חוסיין–מקמהון (1915–1916) ובמקביל חתמה על הסכם סייקס–פיקו (1916) עם צרפת, שחילק את המזרח התיכון לאזורי שליטה אירופיים. במקביל, הצהרת בלפור (1917) הבטיחה תמיכה בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. ההבטחות הסותרות גרמו למתח רב בין הערבים ליהודים ולתחושת בגידה משני הצדדים כלפי בריטניה.

נפוליאון, בהסכם קאמפו פורמיו (1797), ניהל משא ומתן רק כדי לחזק את עמדתו הצבאית. בעוד צרפת הבטיחה אוטונומיה לרפובליקות בצפון איטליה - השתמשה בהסכם לכיבוש נוסף. ההסכם הופר במהרה, וצרפת המשיכה במסע כיבושיה.

היטלר יימח שמו אימץ גישה דומה בהסכם מינכן (1938), שבו הבטיח שזו “התביעה האחרונה" שלו לאחר שסופח חבל הסודטים. בפועל, גרמניה כבשה את צ'כוסלובקיה כולה כעבור חודשים ספורים, מה שהוביל לפרוץ מלחמת העולם השנייה.

ההיסטוריה מלאה במעידות בגלל רמאים ותחמנים, אבל גם בהצלחות שנולדו בזכות אנשים שלא פחדו לשאול שאלות ולפעול בזמן. לפעמים, מספיק אדם אחד ערני כדי לשנות את הסיפור כולו. 