הקואליציה מנסה בימים האלה לדחוף חקיקה במסיכה כדי לבצע מהפכה משפטית שתוביל למהפכה משטרית. המכסה של הביחד על הקרב הפנימי בישראל עדיין מונח, אבל רוקד על היורה הרותחת.
אומנם החזית בצפון ובדרום מדוללת, אבל שגרת החללים נמשכת, ובמקביל צפות באותה יורה רותחת בעיות היומיום. עשרות אלפי פצועים בגוף ובנפש, התמודדות המילואימניקים על חזרה לחיים שרק מתחילה, וכמוה חזרת המפונים לבתיהם. אם תימשך ההתעלמות מצורכי הציבור שנדפק (להוציא חרדים, מתנחלים ואנשי שלומם), לא רחוק היום שבו מילואימניקים במדים יחברו להפגנות המחאה ויתעמתו עם השוטרים של השר איתמר בן גביר.
מעבר להצטברות הבעיות האישיות למסה זועמת וחומר נפץ חברתי, הופך המאבק בין ליברל־דמוקרטים לציונות הלאומנית־דתית להיות החזית הקריטית. הניסיונות להעביר מהפך משפטי שיהפוך למהפך משטרי שפוגע בזהותם האישית של רוב אזרחי המדינה, יהפכו לראש החץ של המחאות. החזרת החטופים היא לא רק רחמונס ברמה האנושית, אלא תביעה להחזיר למדינה צלם אנוש מול הפרצוף האלים, המשיחי והציני של הנהגתה.
המהלך הדרמטי של החודש הבא הוא המרוץ בין הממשלה והקואליציה ובין מערכת החוק והמשפט. האם הממשלה תצליח להעביר מהפכה משפטית שתסכל את משפטי וחקירות בנימין נתניהו (ואלה נערמים בימים האלה תיק על תיק), או שמערכת המשפט תצליח להשיג את הממשלה ולחסום את הדרך לדיקטטורה? אומרים שבג"ץ יחסום אותם. מי זה בג"ץ? מתריס יריב לוין, שמזניק את מרוץ לפיד החירות הפרטי של נתניהו.
השב"כ זיהה את הכשל הביטחוני בפרשת המסמכים הביטחוניים שנגנבו ואת האחראים לו. עכשיו, כשאנחנו כפסע מהוכחה לפשע פלילי־ביטחוני שעשוי להפליל את הבוס שמבסוט, נכנסת משטרת בן גביר לאירוע. היא לא גילתה התלהבות לחקור את יונתן אוריך, אחד מכנופיית נתניהו, ומערימה קשיים על חקירות אלי פלדשטיין.
ועדיין לא שמעו שם, במשטרה, שיש צורך בפענוח פרשה תמוהה נוספת לכאורה של צמד נערי החצר הביביזנטינית בקטאר. ניגוד עניינים? הבוס מבסוט? אז מה אתה אומר, בן גביר? עם איום הן על שלמות הקואליציה והן על השלמת החקירה, יכול השר לביטחון לאומי לצחוק אחרון על כל אלו שצחקו כשאמר בגלוי "אני הדרג המדיני".
בהנחה די סבירה שהמפתח לשליטה בנתניהו הוא בידי איתמר (זה המקום לעבור מבן גביר ל"איתמר" אחרי ההסרחה בשב"ס ובימ"ר ש"י), יהיה די מרתק לראות כיצד יפעל. אם אני קורא אותו נכון, אזי הוא הראשון שיהיה הברוטוס הפוליטי שיאכיל את נתניהו בתרופה שהוא מאכיל אחרים. כל זאת בהנחה שיצליח לחבור לליכוד ולקחת איתו את נערי הגבעות, קנאי המתנחלים שבנט בוגד מבחינתם, וצעירים חרדים מחפשי אקשן.
כן כן, איתמר שלנו הולך בגדולות והגיע הזמן להפילו. אחרי פינוי עזה, מתי שזה לא יקרה, ובמהלך המאבק הפנימי העתידי על פרצופה של המדינה והחברה (על גבול מלחמת אזרחים), יש לו סיכוי כמו לכל בעל בייס ודייג בכיר במים עכורים. קהל היעד שלו הוא מזרחים, תומכי יד חזקה, ירי חופשי ומנהיג שיהרוג את אויבינו ויסיר בכלל את המועקה הקיומית.
להיות מציאותי
במהלך השנה האחרונה למדנו שיעור בתולדות הרוע מבית. רוע של קנאות דתית, של בצע וכוח, והרע מכולם – רוע של זחיחות מול התוצאות הנוראות בשטח. הדרך להיפרדות מושכלת משלושת פרצופי הרוע שניבטים אלינו מהמסך בפוזה של "אז מה תעשו לנו?", היא להיפרד מהם טריטוריאלית ומנטלית. אתם בתחומי המושב שלכם, אנחנו בשלנו – ושלום על ישראל.
מאחר שאין סיכוי למהפך כלשהו בזמן הקרוב, בטח לא למהפכה, יש צורך להתכונן לדבר האמיתי, והוא היפרדות מהמתכונת המדינתית הקיימת, לטובת מתכונת שתשאיר את ישראל בגבולותיה האמיתיים (67' פלוס תיקונים נסבלים).
ההיפרדות הזו, בין השאר, אמורה להגן על אזרחים של כל מגזר מפני אלימות של אזרחים ממגזר אחר, הן פיזית והן בירוקרטית במסווה חוקתי. ההיפרדות תעניק למגוון השבטי שמתקוטט בינו לבינו אוטונומיה שתספק את המאוויים האידיאולוגיים, האתניים והזהותיים של כל מגזר ומגזר, קנטונים ותתי־קנטונים. חרדים, מתנחלים, ערבים, חילונים, בדואים, דמוקרטים־ליברלים, דרוזים. איש לאוהליך ישראל, ביקומים מקבילים עם קשרים הכרחיים כמקובל בין ישויות שונות שמחלקות ביניהן את משאבי הטבע המדינתיים ותשתיות יסוד – מחשמל ומים עד חוף ים ופארקים.
מבחינתם של הליברל־דמוקרטים, להלן מדינת תל אביב, המצב הוא מחאה כלאחר ייאוש, כלומר עוצמתית יותר. אין להם מה להפסיד פרט לחירותם. בקרב על מדינת ישראל הפסדנו, ולא מדובר בשינוי קוסמטי, אלא באדמה הרועדת תחת רגלינו עקב שינוי טקטוני שמחייב מלחמת הצלת הבועה הליברל־דמוקרטית, להלן קנטון תל אביב, שמנהל בשנים האחרונות את המאבק הרלוונטי.
גרעין תורני זרעת, עשבים שוטים גידלת. כך גם איסור תפילות בהפרדה במקומות ציבוריים. כאילו, מה אכפת אם אנשים בודדים או קבוצות רוצים להתפלל במקומות ציבוריים. מוסלמים אדוקים שעובדים בבניין לא מוציאים שטיחון ופונים למכה? הבעיה עם היהודים היא אצבע בעין, הצהרת כוונות וצעדים ממשיים להשתלטות בעתיד.
כך גם ירושלים, שאמורה להיות הוותיקן של ישראל. ירושלים המזרחית תהיה הבירה הפלסטינית, והאגן הקדוש יציג מגוון כנסייתי שיהפוך את שתי הבירות לאטרקציה של עלייה לרגל או תיירות אנתרופולוגית. מה רע? הממשלה הנוכחית רעה, וברור שהממשלה שתחליף אותה תהיה לא פחות לאומנית, רק בהבדל ובתקווה שמי שינהל אותה יהיה מציאותי דיו כדי ללמוד את לקחי ממשל האסון שאנחנו חווים כיום.
להיות מציאותי משמעו להסכים לשיחות רב־לאומיות על עתיד הסכסוך הישראלי־פלסטיני, ללא שימוש בציווי אלוהים, אללה או ישו. זה כל מה שניתן לבקש מהממשלה הבאה, ובינתיים מי שפועל לטובת מהלכי ההיפרדות הוא נתניהו ושות'. הם לא מתכוונים להפרדה בין־שבטית, אלא לסכסך, להפריד ולמשול.
התוצאה כיום היא זרז להפרדה השבטית שהיא חלק מתוכנית הריפוי של מדינת ישראל, אחרי סבב הדמים הנוכחי כמובן, ובתקווה שלא נזדקק לסבב נוסף. המכבש המשיחי־לאומני אכן עיצב את התודעה של חלק גדול מאזרחי המדינה, עד שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, שבו הבנו שזה או הם או אנחנו, שרק היפרדות מושכלת של שבטי ישראל בגבולות אוטונומיים משלהם והיפרדות מדינת ישראל מפלסטין בגבולות 67' ירגיעו את האזור.