הם יתיישבו באולם בשקט, הים ירצד מולם בשעת בוקר של יום חמישי. צמרת חברות התעופה ויצרניות המטוסים, נציגי התעשיות הביטחוניות, רגולטורים, אנשי מקצוע, ואפילו גורמי רפואה, יהיו שם. לצידם ינכחו אנשי חיל האוויר, ממשל ומשפט ואיגודי עובדים – וכולם מיד יתחילו בוועידת התעופה של ישראל. כינוס מקצועי שיעסוק בפעם הראשונה בעולם התעופה במלחמה, בעצימות כזו ולאורך זמן ממושך.
המהלך באוקטובר 2023 הושלם בתוך יומיים, ולא כי עשינו משהו. יותר מ־֫100 חברות תעופה זרות שנחתו בישראל בשנה שעברה לא ביקרו בה כלל בשנה הנוכחית. השמיים התנקו ממטוסים והחשיכה הותירה כוכבים בוהקים שלא נוחתים בשום מקום.
הכל קרה כל כך מהר. המטוסים, חלקם הסתובבו לאחור באמצע הטיסה לארץ ולא שבו עוד, כבר מרוויחים על הקו ליעדים אחרים, שבהם שקט ולא יורים טילים. תעופה בעולם צריכה ודאות, כדאיות ויציבות - אחרת היא פשוט נעלמת. השילוש הזה הכה בכולנו ב־7 באוקטובר. יותר משנה עברה, השילוש עדיין כאן, ואם לא ברובו – בוודאי בחלקו.
נכון לבקר בעין מקצועית ובאומץ לב. גוף חזק סופג ביקורת ומשתפר, גוף חלש הודף, מסביר ושומר על יציבות כך ששום דבר אמיתי באמת לא משתנה. המציאות לא מכתיבה תמיד את הגורל, כאן צריך לעבוד קשה כדי שמציאות בעייתית לא תחזור על עצמה.
המצור האווירי הממושך בעולם והאימתני ביותר באחוזים הוא הצונמי החולף בשמי ישראל. הוא השולט במרחב האווירי בציון שלנו. לפני שנעסוק באופן ענייני במה שניתן היה לעשות ואיך, לפני שנכוון את החיצים כלפי מטרה ברורה, כדאי לומר בהגינות שיכול היה להיות הרבה יותר גרוע.
כתוספת לאמירה מקאברית שכזו צריך להסביר כי אנשים רבים וטובים עמלו יומם וליל על מנת שגם המעט שנשאר לא ייעלם, שגם חברות ישראליות לא יתרוקנו מציוד חכור כפי שקרה באוקראינה, שגם מעט החברות שהמשיכו לטוס לכאן מדובאי ומאתיופיה יוכלו לשמור על רמת בטיחות מספקת – והכל תוך חוסר יציבות, ודאות וכדאיות.
הציוד האווירי אינו בבעלות חברות התעופה המפעילות אותו. זה נכון בישראל כמו בכל העולם. מנוע של מטוס יכול להיות חכור מחברה אחת, המטוס עצמו מחברה אחרת, והמפעילה היא חברה שלישית. כך העולם הזה עובד. חוזי החכירה הם לשנים במקרים רבים, כך שצבע המטוסים וסמלי החברות לא מסגירים כי המטוס שייך למישהו אחר במדינה אחרת. המישהו הזה בדרך כלל לוקח מיד את הציוד שלו כשזה נמצא בסכנה, במלחמה למשל. כך נעלמה התעופה באוקראינה, וכך יכלה התעופה להתפוגג גם בישראל.
המון מה לעשות
המשבר הבא בדרך, ואין לדעת כיצד הוא ייראה. האם תהיה זו מגפה, מתיחות ביטחונית, אולי אסון טבע או אירוע אזרחי משמעותי. מה שבטוח הוא שלמשבר הבא כדאי שנבוא מוכנים יותר. אולי תהיה לנו מדיניות לתעופה בישראל, כמה שדות אנו צריכים ומה גודל החברות, איך יעבדו המימון והביטוח, בשגרה ובחירום.
מדינת ישראל סובלת זמן רב מחוסר תשתית, תכנון ומדיניות תעופתיים שיסייעו לה ולאזרחיה לקיים כאן תעופה בכלל, ובמיוחד בעתות חירום. חשבו לרגע איך היינו מתנהגים אם היו לנו עוד שני שדות תעופה, ועם ישראל היה יכול להתנייד ביניהם בהתאם למצב הביטחוני. חברות ישראליות וזרות היו יכולות אז לייצר גמישות. כי גם דוד בן־גוריון לא היה רוצה לראות את המדינה נשענת על פקק תעופתי על שמו ועם שיכול לצאת רק בדרך האוויר ומנסה למצוא כרטיס במחיר מפולפל.
הגדרת מצב מלחמה או משבר צריכה לכייל את התעופה הישראלית באופן מיידי. זאת לצד חיזוק קשר עם החברות הזרות – לפני שאלו מסתובבות אחורה ולא חוזרות. לכן יש לשתף אותן בהערכות מצב קבועות, להתייעץ איתן בקבלת החלטות והנחיות, להיעזר בטייסינו כדי להסביר לעמיתיהם ועוד.
במקביל, רצוי לשמר קשר חם ורציף ברמה המבצעית עד כמה שניתן ולרתום את איגודי הטייסים הבינלאומיים, לבסס נקודות שילוח HUB מוקדם ככל האפשר תוך שליטה מסחרית בתעריפים, להדק בריתות חירום עם מדינות האזור ולערוך הסכמי חכירה בחסות המדינה על מנת להגדיל את צי המטוסים בעת משבר. יש עוד המון מה לעשות, ודווקא עכשיו זה הזמן לתחקר, לקבל ביקורת ולהתכונן למשבר הבא.
גם על המדינה להיכנס לאירוע. אגרות המעבר והחניה צריכות להשתנות אף הן בחירום. פתיחת טרמינלים וגמישות מבצעית, לצד שינוי מהותי בחקיקה צרכנית בעת חירום – יסייעו לחברות זרות לחזור לכאן ולייצב שגרה. התעופה לאחר שנה תסבול עוד זמן רב מחוסר ודאות, זה נתון. הפסקת אש אינה מפילה עלינו במובן החיובי 100 חברות באופן מיידי, וגם לא מאיצה באלו שחושבות לחזור להמריא לתל אביב. חשיבה ותכנון לבדם אינם מייצרים מושבים במטוסים.
הזיכרון הישראלי קצר, כך אנחנו נוהגים לומר אחרי משברים. זה נגמר ב־7 באוקטובר בשנה שעברה, וזה ילווה אותנו זמן רב בעתיד. מהשיח הפוליטי ועד יוקר המחיה ומחירי השירותים בהיעדר תחרות. אנו נצטרך לעבוד קשה על מנת להוציא מתוק מעז, כי עם לא יכול להיות שבוי בארצו. במקביל, יש להבין שכחול־לבן קונים מרצון במחיר הגיוני, אחרת לאורך זמן לא יישאר כחול־לבן - וזה יהיה הרבה יותר יקר.
כשמזכירים את המילה "מצור", עולה המחשבה על ירושלים מול הבבלים והרומאים, על סטלינגרד ואולי על עוד נקודות היסטוריות שלמדנו בעבר. אולם את המצור התעופתי החולף על פנינו אנו חיים יום־יום. הוא הממושך והעוצמתי בעולם המודרני, והוא אינו יכול לעבור לידינו בתקווה שהכל פשוט ישוב לקדמותו. כי משברים בדרך כלל מייצרים תוצאות חמורות בין האחד לשני, אם לא מתחקרים לעומק ובונים תוכניות לעתיד בהתאם.
מה שבטוח הוא שאנשים טובים שנלחמו על כל מטוס ומטוס, יהיו פה גם בעתיד. אבל זה לא מספיק, אפילו אם כולנו רוצים לראות כוכבים נוצצים בשמיים ומטוסים מנצנצים לידם, בדרך הבטוחה ליעדם.
ועידת ישראל לתעופה תתכנס במרכז פרס לשלום ביום חמישי הבא, אבל היא צריכה לשקף תפיסת עולם ודרך מחשבה גם בתחומים אחרים, בעיקר אחרי השנה האחרונה. מדינה שעוברת טלטלה כזאת צריכה לשבת עם עצמה יחד עם אזרחיה, לא כתחליף לוועדת חקירה – אלא לצורך שיתוף ציבור נכון וראוי. כי המשבר הבא בדרך, ואנחנו מוזמנים להיות טובים יותר.
הכותב הוא יו"ר איגוד הטייסים הישראלי
