כבר ביומו הראשון על דוכן העדים שיקר הנאשם מספר אחת פעמים רבות. חלק מהשקרים בוטים. חלק "לבנים". חלק עמומים. חלק מיתממים. אבל הקטע המדהים ביותר, לעניות שיפוטי, היה הקטע הזה שבו הוא מסביר איך חתם על ההטבה הרגולטורית שהייתה שווה לשאול אלוביץ' קרוב למיליארד שקל בלי לדעת על מה הוא חותם.
בשפתו של האדם המכהן כראש ממשלת ישראל, קוראים לזה "חתימת גומייה". מישהו מכניס לו צרור מסמכים אסוף בגומייה והוא חותם על כולם, בזה אחר זה, בלי לברר על מה הוא חותם.
הנה מילותיו של נתניהו בהקשר הזה: "יש כאן שני אישורים בעלי משמעות כלכלית רבה לאלוביץ׳. אני בכלל לא מכיר אותו וחותם על זה באופן אוטומטי. לי לא הייתה הבנה, חתמנו על דברים רגולטוריים שבדיעבד אני רואה שהיטיבו עם אלוביץ׳. את זה לא הכרתי בכלל עד שפגשתי את זה בכתב האישום. זה הזוי. שתי הטבות רגולטוריות מרכזיות שאני חותם עליהן כראש ממשלה, בלי הבנה, בלי סיכום, בלי היענות חריגה ובלי סיקור אוהד. זה התהליך הטבעי. צריך להיות שם משהו מיוחד כדי שלא תחתום עליו. זאת חתימת גומייה".
בשלב הזה, לצורך המחשה, הוקרן סרטון ובו נראה ראש הסגל של נתניהו מכניס לו צרור מסמכים עב כרס (בגומייה) ונתניהו חותם על כולם בלאנקו. כן, זה אמיתי. לרגע חששתי שתכף תתפרץ לחדר אדווה דדון ותטיח בראש הסגל מדוע הוא מנצל קשיש חולני ומחתים אותו על מסמכים שעלולים לסבך אותו. הנחמה היחידה היא שבמקרה של נתניהו אין אפשרות לנשל אותו מרכוש או מכסף, כי האיש, כזכור, כלל אינו נושא כרטיס אשראי.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות
ואחרי שצחקנו, על חשבוננו, חייבים להתעכב על זה. מה חמור יותר, העובדה שראש ממשלת ישראל הוא חותמת גומי, או העובדה שהאיש סבור שכולנו מטומטמים, שאין לנו זיכרון ושאנחנו לא מבינים את ההקשרים? בואו נתעלם רגע מהמהות שמתארת מציאות שבה נתניהו הוא סוג של קונילמל, חדל אישים שיושב וחותם ומאשר בשיטת הסרט הנע כל מיני עניינים מבלי שיהיה לו מושג על מה מדובר. מה הפלא שכל האסונות מתרחשים דווקא אצלו? מהשריפה בכרמל, דרך מירון, עד 7 באוקטובר?
התירוץ הזה, של "חתמתי בלאנקו", יכול לעבוד לא רע אם היינו מדברים על חתימתו על עסקת שליט, או על ההסדר שסידר ליחיא סנוואר - 30 מיליון דולר במזומן בחודש. יכול להיות שבמקרים האלה נתניהו באמת לא ידע מה הוא עושה ולמה זה יכול להוביל. במקרה של אלוביץ', הוא ידע גם ידע.
למי ששכח: כשהרכיב את ממשלתו החדשה ב־2015, אחרי שהחתים את כל השותפים הקואליציוניים על התחייבות שרק בנושא אחד ויחיד, התקשורת, הם מחויבים לתמוך בכל מהלך שייזום - נתניהו התעקש להדיח את גלעד ארדן, שר התקשורת הנמרץ והתקיף. לטובת מי? לטובת עצמו. אחר כך הוא פיטר את המנכ"ל של ארדן, אבי ברגר, בשיחת טלפון מעכשיו לעכשיו.
את כל זה הוא עשה ערב המועד האחרון לאישור עסקת בזק־יס, כשעתידו הפיננסי של שאול אלוביץ' תלוי על חוט השערה. חתימה של הרגולטור, כלומר נתניהו, מצילה את אלוביץ' בדקה ה־90 מאימת חובותיו הממונפים בבנקים. ארדן ומנכ"לו עשו לאלוביץ' חיים קשים. נתניהו הגיע ברגע האמת. ועכשיו, האיש שלא מוכן שמילה אחת תצא מלשכתו בלי שעבר עליה שלוש פעמים, מנסה לשכנע אותנו שהוא בכלל לא ידע את כל זה.
ולגבי עצם החברות עם אלוביץ', גם כאן הוא שיקר. הם כמעט לא נפגשו, טען. וגם כאן, הוא שכח שבזמנו, בזכות עתירה שחשפה את יומנו, התברר שהוא פגש את אלוביץ' שבע פעמים בשנה וחצי – בין 2013 ל־2015. הוא פגש אותו יומיים לפני האישור הרגולטורי של עסקת בזק־יס המפורסמת, עסקה שהייתה אמורה להכניס לאלוביץ' ברגע האחרון תזרים של מאות מיליוני שקלים שיסייע לו לצלוח את נושיו.
זו הייתה עדות רצופת שקרים, ואנחנו רק ביומה הראשון. אתר וואלה, על פי נתניהו, היה אתר זניח, "אתר של מספרות כלבים וחתולים", שלא הייתה לו השפעה על סדר היום. ובכן, עיון קל בטבלת הטראפיק של אתרי האינטרנט המובילים בשנה הקובעת (2015) מעלה שוואלה ניצב בצמרת, מקום אחד מאחורי ווינט.
הלאה: "שמונה שנים חיכיתי להזדמנות הזו לומר את האמת כפי שאני זוכר אותה", הוא העז להגיד אתמול. חיכית, מר נתניהו? לנו היה דווקא נדמה שדחית. השתמשת בכל יכולותיך, בכל עוצמות התפקיד, כדי לעכב ולדחות ולשבש ולסכל ולטרפד ולמסמס את התהליך כולו, החל בחקירות דרך כתב החשדות, דרך המלצות המשטרה, דרך השימוע, דרך תאריך פתיחת המשפט, דרך העדויות ועד החקירות הנגדיות.
קוששת מליצי יושר מן הגורן ומן היקב כדי לשסות אותם בהרכב השופטים. נאחז בקרנות המזבח, בכל זיז או חבל שנקלע בדרכך, כדי להקשות על התהליך, למשוך זמן, למסמס את משפטך ולנתב אותו למבוי סתום של חוסר תוחלת. אלא שגם אם יתמהמה, בוא יבוא. וכשבא, אתה מעז להגיד שחיכית לו.
אין מספיק נייר בעיתון או מקום באינטרנט כדי להקיף את כל מסכת השקרים, העיוותים, חצאי האמיתות ותמרוני הכזב של נתניהו ופרקליטו במהלך יום אתמול. החל מ"עמדתי בלחץ של אובמה ובלמתי את רעיון המדינה הפלסטינית", כשבמציאות עשה הפוך לגמרי, וניהל מו"מ להקמת מדינה פלסטינית על בסיס קווי 67', דרך "כל מה שהייתי צריך לעשות זה לפנות שמאלה כדי לקבל את תשואות התקשורת", כשגם כאן זה הפוך.
ראשית, נתניהו פנה שמאלה לאורך רוב שנות כהונתו. הקפיא את ההתנחלויות, נשא את נאום בר אילן, הלך לעסקת שליט, שחרר את סנוואר, התרפס בפני ארדואן, הגן על מערכת המשפט וכו' וכו'. המוטציה האולטרה־ימנית שלו היא עניין חדש, מאז שהתברר לו שרק קואליציה של חרדים־חרד"לים ודחלילים תסייע לו להימלט מאימת הדין על אדמתה החרוכה של המדינה. ואנחנו עוד זוכרים מה עלה בגורלו התקשורתי והאישי של מי שפנה שמאלה פנייה חדה, לפני נתניהו. אהוד אולמרט. זה רק החמיר את מצבו.
למרבה הפלצות, נתניהו גם הצהיר אתמול שחיים של נהנתנות זרים לו ולרעייתו, ולמרבה החמלה הוא גם נאלץ לתת את הנאמבר הקבוע שאליו נדרשו במהלך השנים רבים וטובים, בזכותה של אותה רעיה צדקת, קדושה של ממש, שהיא־היא הקורבן העיקרי של משפטו, של רדיפתו ואפילו של 7 באוקטובר.