הזירה מחוץ לבית המשפט המחוזי בתל אביב הפכה למיקרוקוסמוס של החברה הישראלית כולה. המחזה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, הנכנס ויוצא משערי בית המשפט, מספק הצצה נדירה אל מאחורי המסיכה של האיש שעיצב את פני המדינה בעשורים האחרונים.
במרכז אישיותו של נתניהו עומד מתח מתמיד בין שני כוחות: תחושת שליחות היסטורית ופחד עמוק מאובדן שליטה. מחקרים בפסיכולוגיה פוליטית מצביעים על כך שמנהיגים בעלי תחושת ייעוד חזקה נוטים לפתח מה שמכונה "סינדרום המשיח" – אמונה עמוקה שרק הם יכולים להציל את עמם. אצל נתניהו תחושה זו מועצמת על ידי הרקע המשפחתי והאידיאולוגי שלו.
כבן לאב היסטוריון שהתמחה בהיסטוריה יהודית, נתניהו ספג מילדות את התפיסה של העם היהודי כעם הנמצא תחת איום מתמיד. תפיסה זו עיצבה את השקפת עולמו ואת הבנתו את תפקידו ההיסטורי. כפי שציין ההיסטוריון פרופ' תום שגב: "נתניהו רואה את עצמו כממשיך דרכם של מנהיגים יהודים היסטוריים שעמדו מול איומים קיומיים".
מה שמעניין במיוחד הוא הפרדוקס בין עוצמתו הפוליטית לבין החרדות העמוקות המניעות אותו. דווקא מנהיגים חזקים במיוחד נוטים לפתח חרדה עמוקה מאובדן כוחם. במקרה של נתניהו, החרדה הזאת מתבטאת בשני מישורים: במישור הגלוי – חרדה מעשית מאובדן השלטון והכוח הפוליטי; אך במישור העמוק יותר קיימת חרדה קיומית מאובדן הזהות העצמית. עבור אדם שזהותו כה שזורה בתפקידו הציבורי, האפשרות של חיים מחוץ לזירה הפוליטית נתפסת כמוות סימבולי.
המצב הנוכחי מציב את נתניהו בפני אתגר ייחודי: לראשונה בקריירה שלו הוא נדרש להתמודד בו־זמנית עם מספר חזיתות המאיימות על הנרטיב שבנה סביב עצמו:
1. העימות המשפטי: בניגוד לזירה הפוליטית, שבה נתניהו שולט בנרטיב, בית המשפט מציב אותו בעמדת נחיתות מובנית. הדבר מערער את תחושת השליטה שלו ומאלץ אותו להתמודד עם נרטיב מתחרה לזה שלו.
2. משבר החטופים: המשפחות השכולות והמשפחות של החטופים מציבות מראה מול הנרטיב של נתניהו כ"מגן העם". הביקורת שלהן חודרת דרך השריון הרטורי שבנה סביב עצמו.
3. הפילוג החברתי: המחנות המנוגדים מחוץ לבית המשפט משקפים את העובדה שדמותו של נתניהו הפכה לסמל של הקרע בחברה הישראלית. עבורו, זוהי סתירה פנימית קשה – כיצד הוא יכול להיות "מנהיג העם" כשהעם עצמו מפולג כל כך?
ניתוח התנהגותי חושף שלושה מנגנוני התמודדות עיקריים:
1. השהיית החלטות: נתניהו פיתח אסטרטגיה של דחיית הכרעות קשות. זו אינה רק טקטיקה פוליטית, אלא מנגנון הגנה פסיכולוגי המאפשר לו לשמר תחושת שליטה.
2. יצירת נרטיבים מקבילים: היכולת לספר סיפורים שונים לקהלים שונים אינה רק תכונה פוליטית, אלא מנגנון הישרדות פסיכולוגי, המאפשר לו לנווט במציאות מורכבת.
3. הפיכת התוקפנות להגנה: נתניהו מצליח להפוך כל ביקורת עליו לניסיון רדיפה, ובכך מחזק את הנרטיב של "מנהיג נרדף" שנלחם למען עמו.
על השלכות ומחירים
התהליכים הפסיכולוגיים שעובר נתניהו משפיעים על החברה הישראלית כולה. הפילוג החברתי, חוסר האמון במערכות השלטון והקיטוב הגובר – כולם משקפים במידה רבה את הקונפליקטים הפנימיים של המנהיג. הפחדים והחרדות שלו מחלחלים לשיח הציבורי ומעצבים את התודעה הקולקטיבית.
השאלה המרכזית היא כיצד יתמודד נתניהו עם האתגר הכפול: שימור כוחו הפוליטי תוך התמודדות עם הליך משפטי מורכב. ההיסטוריה מלמדת שמנהיגים במצבים דומים נטו לנקוט אחת משתי דרכים: או התפטרות מוקדמת תוך שמירה על כבודם, או מאבק עד הסוף, תוך סיכון מורשתם ההיסטורית. עבור נתניהו, שתי האפשרויות מציבות אתגר זהותי עמוק. ההכרעה שיקבל תשפיע לא רק על עתידו האישי, אלא על עתיד החברה הישראלית כולה.
כל מי שעקב אחר הקריירה של נתניהו יודע שהוא אינו אדם שנסוג או מוותר. האפשרות של פרישה מרצון, שנראית הגיונית למתבונן מהצד, זרה לחלוטין לאישיותו ולתפיסת עולמו. עבורו, נסיגה היא בגידה – לא רק בעצמו, אלא במשימה ההיסטורית שהוא רואה לנגד עיניו.
הדינמיקה הנוכחית מעידה שנתניהו יילחם עד הסוף המר. זו אינה רק בחירה אסטרטגית, אלא הכרח פסיכולוגי עמוק. כפי שאמר פעם יועץ בכיר שעבד לצידו: "נתניהו לא מסוגל לדמיין את עצמו מחוץ למשחק הפוליטי. בעיניו, זה שקול למוות אזרחי".
המאבק הזה צפוי להיות סוער ורווי דרמה. נתניהו ישתמש בכל כלי שברשותו – מהרטוריקה המבריקה שלו ועד להפעלת לחץ ציבורי ופוליטי – כדי להילחם בהליך המשפטי ולשמר את אחיזתו בשלטון. ככל שהלחץ יגבר, כך צפויות תגובותיו להיות דרמטיות יותר, מה שעלול להעמיק את השסעים בחברה הישראלית.
בסופו של דבר, המאבק של נתניהו אינו רק על חירותו האישית או על כיסאו הפוליטי – זהו מאבק על הנרטיב ההיסטורי שלו. עבור אדם שרואה את עצמו כדמות היסטורית מכוננת, הדרך שבה ייזכר חשובה לא פחות מתוצאות המשפט עצמו. וכפי שלימדה אותנו ההיסטוריה, לעיתים דווקא המאבק האחרון הוא שחורט את דמותו של מנהיג בזיכרון הקולקטיבי – על כל המחיר החברתי והלאומי הכרוך בכך.
הכותבת היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, אוניברסיטת רייכמן, הרצליה