אבו מוחמד אל ג'ולאני הגשים את חלומם של סורים רבים, כורדים, דרוזים וסונים. בעצם שני חלומות ולא אחד. להביס את האיראנים מצד אחד, ולנקום במשטר מצד שני. במיוחד רצה לגמול על הטבח בחומס ובחמה. עשרות אלפים נרצחו בידי המשטר במרידה ההיא בראשית שנות השמונים. ג'ולאני לא חזה בטבח במו עיניו, הוא בא לעולם בעיצומו. אבל הוא גדל על סיפורי הזוועה. לפני שבוע, אחרי כיבוש חמאה ובדרכו לחומס, אמר: "באנו לטהר את הפצע שנמשך כבר יותר מארבעים שנה".

ג'ולאני הוא כינוי המחתרת שלו. איש הגולן, כי שם נולד. שמו האמיתי אחמד חוסיין א-שרע. משפחה סונית פשוטה, אב בעל מכולת. כשהיה בן 21, הופל סדאם בידי האמריקנים, וכמו צעירים רבים מהמולדת, יצא אחמד הצעיר להילחם נגד הפולש הזר. הוא הצטרף לשורות אל-קאעידה, נעצר במוסול ובילה חמש שנים במחנה מעצר אמריקני. אחרי פרוץ המלחמה בסוריה, חזר הביתה, למוד ניסיון צבאי, והקים בה את שלוחת אל קאעידה. הוא התקרב לאבו בכר אל-בגדאדי, מנהיג דאעש, והיה לבן טיפוחיו. האמריקאים הכריזו על פרס בסך 10 מיליון דולר למי שינדב מידע על מקום הימצאו. זה האיש שהפיל את אסד ומחזיק כיום בסוריה.

רגע, יש במה להיאחז: בשנים האחרון אימץ ג'ולאני התנהגות מתונה. בראיון לסי.אן.אן, ששודר לפני עשרה ימים, הרשים מאוד בשפתו הרהוטה. הוא אדם משכיל שאפשר לדבר איתו. באותו ראיון, הוא לא הכחיש את תמיכתו במשטר אסלאמי. אבל, הוא אמר, זה לא יהיה מופע של איש אחד, אלא מפעל משותף לכל העדות והזרמים. במלים אחרות, אחים מוסלמים לייט. ביקשתם, קיבלתם.

האם לפנינו חיית טרף מחופשת ליונה סגולה? סביר שלא. קשה לראותו מצליח אם ירצה לכונן ח'ליפות אסלאמית ברוח דאעש. הוא יזמן לעצמו קואליציה של אויבים מסוכנים, בראשם ישראל. במדיניות מתונה הוא ישיג יותר, וג'ולאני נראה כמי שמבין זאת. סביר שינסה באמת ובתמים לבנות ממשל יציב, המבוסס על שיתוף פעולה עם כל העדות.

בדרך לשם, מחכות לו משוכות גבוהות. עומק הזעם בקרב העם והרצון לחסל חשבונות עם אנשי המשטר הישן מסכן את היציבות הפנימית. בל נתפלא אם יפרוץ מרחץ דמים. לאט לאט מתחילים לצאת הסיפורים הנוראיים. שלטון הבעת' נהנה להתאכזר. אבות נרצחו, בנות נאנסו, בנים נכלאו לבלי שוב. וזה עוד לפני שדיברנו על המדינות שבוחשות. לכל אחת אינטרס משלה. טורקיה תעשה הכל למנוע מדינה כורדית. ישראל תפעל בעוצמה אם תחוש סכנה לאזרחיה מאדמת סוריה. רוסיה תפעל לשמר את נוכחותה ככל האפשר. המניע בעיקר כלכלי: כדי למנוע מקטאר לייצא גז לאירופה בדרך היבשה ולשמש לה תחרות. ויש רגש ג'יהאדיסטי שעלול לגלוש מהסיר. כוחות שלחמו לצד ג'ולאני המצוידים ברעיונות משיחיים. למשל, לכבוש את פלסטין. הרי הם נתנו לו מדמם, לך תרגיע אותם עכשיו.

הטור המלא יפורסם מחר ב"מעריב"