משהו: מדוע עמים שלא הורסים לעצמם את החיים תמיד מלאים ברגשות אשם כלפי עמים שכן?
השוקולד של חנוכה
חג חנוכה שמח, ולקראת החג שמחתי מאוד לראות שמוכרים קופסה עם נרות שוקולד קינדר יפים. זאת אומרת קופסה עם שוקולדים שעטופים בנייר כסף שעליו מודפס נר. מראה מלבב.
אני בוחן את אחד הנרות האלה לפני שאקלף ממנו את נייר הכסף ואנגוס בשוקולד, ותמיהה מסוימת מנקרת במוחי. נייר הכסף היפה, שעליו מודפס נר, עוטף שוקולד שיכול היה להיות, הממ... הממ... בקלות סנטה קלאוס. חשדן כמוני כמובן חושד לשווא, אבל בכל זאת, השוקולד הזה שמתחת לנייר הכסף נראה גם כמו גוף אדם שמנמן וראש לו.
כמובן שכאשר הוא עטוף בנייר כסף, ועל נייר הכסף מודפסת להבה במקום שבו בדמיוני המוטעה נמצא הראש של סנטה קלאוס, והנר עצמו מודפס איכשהו על נייר הכסף שעוטף את הגוף, הכל נראה חנוכה ולא כריסמס. גם אריזת הקרטון שבתוכה הנרות משוקולד מעוטרת במילים "חג אורים שמח", ויש ציור חנוכייה. אין ספק, אני סתם חושד. טיפוס שלילי אנוכי לדעת רבים.
הכל יפה, וגם טעים. למה אני מקלקל?
במבט שני אני חושב לעצמי שאת צורת השוקולד שמתחת לנייר הכסף אפשר בקלות לעטוף גם בנייר כסף שעליו מודפס בודהה. גם מריה וישו. זו צורת שוקולד כזו שניתן להשתמש בה לכל הדתות. גם דמות של שייח' קדוש יכולה להופיע על נייר הכסף, או דמות של ג'יהאדיסט חמוש, לא בטוח מה השוק המוסלמי יקנה יותר כממתק לילדים שלו.
בפנים כולנו דומים, רק עטיפה קטנה ודקה מבדילה בינינו.
קילפתי את עטיפת נייר הכסף מעוד נר חנוכה, והכנסתי את השוקולד לפי, וואללה, יש לו רגליים קטנות לגוף השוקולד שמתחת לנייר הכסף. די, מספיק להיות נודניק. נותנים לי שוקולד, ומה אני עושה? מתעסק בכל מיני חשדות מוזרים. הופ, הכנסתי לפה ובלעתי. טעים. חג חנוכה שמח.
עד כאן
ישבו השופטים יום אחרי יום כבר זמן רב ופכרו את ידיהם ואת רגליהם ואת כל מה שאפשר לפכור. הנאשם לא אשם, מה עושים?
מסיבת הפרידה
אני לא מבין, ככה מתנהגים? ככה מחליפים אליטה? האם לא עשו לפחות איזה אירוע פרידה קטן מהאליטה הישנה? או שכנראה עשו מסיבה כזו, רק כרגיל שכחו להזמין אותי אליה. אחרת איך יכול להיות שמצאתי כמה מהפתקים והברכות מהאירוע הזה, זרוקים בכל מיני מקומות באולם אירועים גדול. אספתי אותם מאחורי הפודיום, מסלסילת המתנות ומסדקים בצידי הבמה. אני מפרסם את מה שנותר אחרי חגיגת הסיום המרגשת מן האליטה הישנה.
על פתק אחד היה כתוב בחרוזים תמימים אך נוגעים ללב:
"לכם האליטיסטים הישנים,
אנא אל תחשבו שמשום שנפרדים,
הכל כבר נשכח, נעלם ונמחק.
החיים נמשכים, אך זיכרונכם לא נזרק.
תכתבו משהו לפעמים,
ואל תשכחו ידידים ותיקים.
אף על פי שהיינו פעם תחתיכם,
אין זה אומר שלא נהיה חבריכם".
על נייר אחר, עם כתמים וקצת מקומט, היה כתוב למעלה מודגש במרקר צהוב: “לקרוא ברגש, ולאט", ומתחת:
"הייתם אליטה נהדרת,
חבל שזה נגמר כל כך מהר. תרמתם רבות. מקובל שבזמנים כאלה אומרים רק דברי נימוס ורק ביקורות טובות, אבל אני באמת תמיד הערכתי את אליטיותכם בזמנכם. דברים טובים לא נמשכים עד אין קץ, אם כי ברור שלגבי רבים מאוד האליטות החדשות לעולם לא יהיו כמותכם. ולסיום, באמת מכל הלב, אני מאחל: הצלחה בכל מה שתעשו מעתה מאחור. תתרמו גם משם, כי הצלחתכם היא הצלחתנו".
ועל כרטיס ברכה שכנראה צורף לפרחים או למתנה היה כתוב:
"לאליטיסט הישן,
ברכת שלום מכולנו,
לא נשכח,
ליבנו לך שר,
אהבנו את זיכרונותיך מהעבר,
למרבה הצער מגיע זמנו של כל אחד לפרוש,
אבל אליך נתגעגע ואותך וננצור בראש".
או, הנה עוד דף:
"לכן, האליטות הישנות
הייתן נהדרות, אם כי בעלות מבטא קלוקל,
שלום, נשמח תמיד אם תקפצו לשיחה,
דלתנו תמיד פתוחה להאזין לעצות,
או לשמוע תלונות,
אתם לא צריכים להסס, פשוט לדפוק על הדלת ולהיכנס,
אנחנו לא אומרים זאת מן השפה ולחוץ, רק נבקש לתאם מראש".
גם את זה למדנו השנה: אף אחד לא מושלם. גם לא האויב הכי גדול שלך.
בעיות בחדר החדשות
תושבי מאדים יצאו מהבית ונסעו לכדור הארץ. הם נחתו בים התיכון וביקשו להיפגש עם נציגים מישראל כדי להקים שגרירות בירושלים מיד. הם גם הביאו, לישראל בלבד, טכנולוגיה להפקת אנרגיה בלתי נגמרת מכדורי גלידה פרווה כשרה בחותמת הרבנות הראשית.
כל זה הגיע לכל מערכות החדשות בישראל אבל נדחה למהדורות של מחר, כי לא היה מקום. הכל היה תפוס בדיווחים אם ביבי עמד במשפט או ישב במשפט, היה לו כפתור לא מכופתר בחולצה או כפתור אחד מכופתר יותר מדי בחולצה, אומנם לא ראו זאת, כי בערמומיות הוא לבש על זה ז׳קט, אבל הפרשנים חשפו את כוונותיו הנסתרות בכל כפתור בחולצתו.
אחר כך הגיעו ידיעות שסעודיה הופכת להיות דמוקרטית, פמיניסטית, הומניסטית, פלורליסטית, אתאיסטית ואוונגליסטית, ומבקשת לשלם פיצויים לתושבי ישראל על שנות הסבל הרבות שהישראלים סבלו מידי הערבים, אבל גם ידיעה זו לא שודרה ולא הודפסה בעיתונים, חוץ מכמה שורות באתר ימני, כי באותו יום הגיעו גם עדויות על כך שביבי השתעל במשפט. יש מן הנוכחים באולם בעת השיעול שטענו שהוא לא שם יד על הפה, או אם שם יד, זה היה חלקית והיה רווח ברור בין האצבעות שלו.
פינת השלולית
הלכתי פעם בשלולית ופתאום ראיתי פתק כזה על עץ: אני צפרדעה חמודה, גרושה פלוס שני ראשנים. רשמתי למטה את המייל שלי. אני מחפשת צפרדע לא שתיין, לא משתמש בסמים. גם לא קלים, לא אלים, מסוגל לתיקונים קטנים בבית, בעל רכב ותרבותי. בתשובה נא לשלוח תמונה של הרכב.