זו נשמעה כמו סצינה מרגשת של הצעת נישואים, בטח לא פגישה אחרונה על מדרגות הרבנות. "הוא אמר לי 'אני אוהב אותך'. אמרתי לו 'אני אוהב אותך', ואז התחבקנו", תיאר השבוע ברומנטיות השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר. המועד: רגע אחרי שהצביע נגד חוקי התקציב של הממשלה. המחבק האוהב מהצד השני: ראש הממשלה בנימין נתניהו. כמה מרגש! בלטו בהיעדרן: מוזיקת כינורות נוגה וחבילת טישו לנגב את דמעות ההתרגשות.
האמת, כשמדובר ביחסים של בן גביר ונתניהו, הכל יכול לקרות. הפוליטיקאי שעליו הצהיר ראש הממשלה כי "הוא לא יהיה שר בממשלתי", הפך לשר, ועוד איזה שר. האמת, זה לא היה התכנון של נתניהו, אלא המנדטים שהביא איתו בן גביר, תוצר של קמפיין מבריק שלו, שבשיאו שלף אקדח מהחגורה בחניון, מגן על עצמו, אבל בעצם על כל אזרחי ישראל.
סייעו להפקה הנוצצת החרמות הילדותיים על נתניהו מצד מפלגות "רק לא ביבי", שאצלן ישראל מעל הכל, עד שזה כמובן מגיע ל... ביבי. בן גביר זיהה את הסוס, קפץ עליו, וכמו שהוא יודע – דהר. עד כאן, תקציר הפרקים הקודמים.
מאז מוסיף בן גביר לאתגר את הקואליציה. הוא עשה זאת גם השבוע, ממשיך להטיח בפרצופם של שותפיו אמירות מביכות, ולעיתים מציב בפניהם מראה. כי יש גורמים בממשלה שמודים בחדרים סגורים, שלפעמים גם הם היו רוצים קצת להיות בן גביר. למשל, להביע עמדות נחרצות המאתגרות עסקת חטופים נדיבה מדי שעלולה לשחרר כמות מסחררת של מחבלים, העתידים להמיט עלינו את האסון הבא.
נתניהו (שבלבל את כולנו השבוע – איפה הוא היה? בקהיר? אולי בכלל בסיישל?) קיבל השבוע עוד תזכורת לכך שבמרחק חיבוק מרגש ממנו נמצאת דמות נוספת שמבינה לא רע בספינים תקשורתיים ובהסטת תשומת הלב בשיטת איומי ה"תחזיקו אותי" כדי להרוויח עוד מנדטים מהבייס. למד יפה, הנער.
וכך, סיעת עוצמה יהודית הנפיקה השבוע עוד תמונה מבוימת בקפידה של אנשיה, בן גביר בראשם, נוטשים את הכנסת במחאה רגע לפני ההצבעה על חוקי התקציב. גם הם יודעים שמדובר בסך הכל בקריאה ראשונה. את הכסף יספרו בקריאות הבאות, השנייה והשלישית.
עד אז בן גביר – בתסריט ידוע מראש של פוליטיקאים הצועקים "זאב, זאב" – יגרד עוד תקציב למשטרה ולשב"ס שעליהם הוא אמון, ובהיותו נאמן לאופיו, מאז שהיה נער בחברון, ימשיך להתגרות ולהיות הילד הרע שמטריל את כולם. אחרת הוא פשוט משתעמם. מה שבטוח, בן גביר עשה את שלו. הזרקור הוסט שוב אליו, ממש כמו בקמפיין ההוא עם האקדח.
אבל עם כל הכבוד לאופי המתריס, בן גביר יודע היטב שהוא נהנה ככל הנראה מפסגת הקריירה שלו. ויתור על המקום הזה עלול להיות התאבדות פוליטית. מה עושים? כמו ראש האופוזיציה יאיר לפיד, מתנהלים בקמפיין בחירות תמידי. לא מפסיקים לקרוץ לבייס, וגם לקהל פוטנציאלי חדש.
אז מכאן שלוחה צפירת הרגעה לחבורת רק לא ביבי. בן גביר, ככל הנראה, לא יספק את הסחורה ולא יפרק את הקואליציה. לפחות לא עכשיו. כי אצל בן גביר אי אפשר לדעת. מי ששלף אקדח במערכה הראשונה, ישמור לעצמו את הזכות לירות כשיתחשק לו.
המפתח אצל הג'ינג'י
אפרופו פוליטיקאים המאתגרים את המערכת, בעוד חודש יפסע אל החדר הסגלגל בבית הלבן, בקאמבק מהסרטים, איש לא צעיר, ג'ינג'י, שזוף, נערץ על ידי רבים ושנוא על ידי אחרים. קבלו תזכורת קצרה על מה שאמרו עליו בעבר.
ד"ר בנדי לי, עורכת הספר "המקרה המסוכן של דונלד טראמפ": "אסור להפקיד את מוסד הנשיאות בידי אדם כל כך לא יציב מבחינה נפשית". ד"ר פיליפ זימבארדו מאוניברסיטת סטנפורד: "אישיות נרקיסיסטית, הדוניזם ונטייה לבריונות". ג'ק ריד, סנאטור דמוקרטי: "אני חושב שטראמפ משוגע". ביל מוירס, לשעבר הדובר של הנשיא לינדון ג'ונסון: "חייזר פלש לבית הלבן".
אז אמרו. התקשורת האמריקאית שונאת אותו, גם באולפנים כאן מצקצקים למשמע שמו, אבל טראמפ זכה בנוקאאוט מטורף בבחירות, והוא לא מבזבז זמן. העולם, בדגש על המזרח התיכון, כבר נערך לנשיא החדש־ישן, וכשהאיש הזה משחרר הצהרה באמריקאית נטולת פוליטיקלי קורקט, שהוא יכה "בהם" בעוצמה שלא ראו מימיהם - הם מ־פ־ח־ד־י־ם.
כמה טוב לנו השיגעון של טראמפ, כמה זה בעדנו, "חוסר היציבות" שלו. כי בזמן שהנשיא היוצא ג'ו ביידן, "היציב", מתאמץ לסיים את הקדנציה בלי טעויות, ולהיזכר לטובה בספרי ההיסטוריה, טראמפ כבר בנה כוורת פרו־ישראלית ושלח איומים בהירים לאויבים שלנו, וגם למנהיגים רעים אחרים בשאר העולם. כולם מבינים היטב – עם "המשוגע" לא כדאי להתעסק.
החודש הקרוב, תחת עינו הבוחנת של טראמפ, יהיה קריטי. סוריה התפוררה, איראן מתחמשת, ולישראל יש 100 חטופים שנמקים במנהרות חמאס וחייבים לחזור הביתה. מהר. מערכות יחסים מוכתבות בשלבים הראשונים שלהן. הגבולות נקבעים כבר בהתחלה. טראמפ יודע זאת היטב ומה שבטוח – יהיה מעניין.
עוקץ מתוק
בעודי כותבת שורות אלה, שילמתי 18 שקלים על סופגנייה. חשוב לי שתדעו. נכון, היו לה שלוש קומות של קרם ועוד קרם, בקצה עוגיית אוריאו, ופוזרו עליה שבבי זהב (ככל הנראה טהור, לנוכח המחיר). אני פראיירית גאה, על חוויות צריך לשלם, ובכלל ראיתי בכך תחקיר למען הכתיבה. או כך לפחות אני מספרת לעצמי. איי, איי, תביאו לי סופגנייה פשוטה וטרייה של פעם, בשקל, כזו שהריבה שלה משאירה כוויה בלשון עד לחנוכה הבא.
אז עם ריבה רותחת, או עם שלוש קומות של פלצנות – הלוואי שיהיה לנו רק אור ונתווכח פה בעיקר על סוגי סופגניות.