אני מפחדת מדיכאון חוזר אחרי לידה", אמרתי לחסון שלי, לפני למעלה משנה, כשגילינו על ההריון המיוחל.
הציפייה, בדיקת הרזרבה השחלתית, הגיל, הדיבור על טיפולי פוריות שכבר הונח על השולחן בהתחשב בנתוני הפתיחה הלא מזהירים שלי.
בכלל, כשאני חושבת על זה, כל ניסיון של כניסה להריון, הוא כמו אודישן לכוכב הבא, כשהביצית והזרע מציעים את מרכולתם לחבר השופטים, להלן אנחנו, ובעצם אנו ההורים משוחדים מראש. מבחינתנו, כל איחוד הוא ניצחון, הוא מסך עולה. הוא עובר שמשתרש ברחם. "מאמי, אין שום סיבה לדיכאון, אני כאן, נעבור את זה ביחד", הרגיע אהובי.
כמה הוא צדק. מבדיקה לבדיקה, תוך כדי מלחמה ארורה שנכנסה באמצע וריצות לממ"ד, חרדות אינסופיות שנכנסו לוואקום של בכי וכאב, וקושיות לאיזה עולם אנחנו מביאים את ילדנו השלישי, תוך כדי התקפי קנאה של שאר יושבי הבית, המנהלים אותנו בגדול ובקטן ומחליטים באיזה מצב צבירה נשתה את הקפה - הגיח אור מיוחד ומרגיע, הצטרפות זכר נוסף למשפחתנו המתרחבת. אצבע חמישית ליד המלטפת את החיים, אשר מנצחת אותם.
והנה לקראת גיל שנה, שהייתה חתיכת שנה פסיכית, הטור הזה מוקדש לך יהלי שלי.
אתחיל בווידוי. הגשמתי לאחיך הבכור חלום. הגדלתי את המשפחה שכה ייחל לה. אני, שעד לפני שש שנים, התלהבתי מכל גבר שתחת פנס רחוב מקרטע הציע לפנק אותי בארוחת בוקר הכוללת ביצת עין הפוכה מעשה ידיו, טרם החליטותי אם אני ממשיכה איתו לגוורץ שלפני ולסיגריה שאחרי, אני, שחבריי הטובים פחות, אמרו שאבד עליי הכלח, למרות שבעצם חשבתי שעבד עליי הפלח, פלח המחשבה והרצון המטורף לזוגיות והאמונה הבלתי נלאית באהבה, אני שלגלגתי על עצמי בלילות של ירח מלא והייתי צינית כלפי נפשי בבקרים של שמש שקרית, הבנתי שאני בעצם מספרת לליבי סיפור ועוטפת אותו בשמיכת פוך עבה מדיי, כדי שחלילה לא יישבר שוב (היום הרי כבר מחייבים בשוק על לב שבור- שברת - שילמת בגרסת ההלקאה העצמית המייסרת).
אני האמנתי שמגיעה לי אהבה אמיתית כי יש יותר מאהבה אחת בחיים, וכנגד כל הסיכויים (או אולי בעדם), הכרתי את אבא (שאולי כבר הכיר אותי ממזמן בתחושה, אבל זה כבר לטור אחר).
אנחנו הגשמנו לארבעתנו חלום, ליצור את הצלע החמישית לצורה הגאומטרית המושלמת.
וכשהגחת לאוויר העולם, כל החששות התפוגגו. הגעתי כבר אמא מבושלת חזק, מרגישה מוכנה מתמיד לכל הרפתקה. ואז הגיעו התמודדויות אחרות עם שינה וקנאה, וג'ינגול ומשימות. והנה ברית, והנה אני שוב, מדממת, מניקה, פצועה, עייפה, אך מאושרת. בכל דבר שעשיתי איתך יהלי שלי בשנה הזאת, הרגשתי הגרסה הכי נכונה של עצמי. לא בטוחה אם הכי טובה, אבל בוודאות הכי ממושמעת, וזו כבר חתיכת קפיצת מדרגה.
איתך הבנתי שהכל שטויות, אבל באמת, הכל פתיר, והעיקר הבריאות ושכולנו יחד. בשנה של כאב לאומי של המדינה, הבאת לביתנו שמחה מזוקקת בדליים של אושר מלא דיצה.
איתך הבנתי להאט לעתים ולהאיץ בפקקים.
איתך למדתי לשחרר בהרבה מקומות שהייתי תקועה עם עצמי שנים.
איתך למדתי שדימוי גוף חיובי, הוא בכלל בראש, ולראש יש כל כך הרבה מה להציע, אז אפשר להניח רגע בצד את כל החרדות מפחמימות ואגן הים התיכון שלי הפרטי (היוש וביוש עצמות אגן מתחת לבטן התחתונה).
איתך הבנתי שאימהות היא מטורפת ומטורללת ומיוחדת, כפי שלא חשבתי בחיים. איתך הבנתי שהורות היא תפקיד חיי, ואני חייבת למצוא את האיזון בין שלושתכם ולתת תשומת לב מספקת לכל אחד מכם. בכלל, עשית לי שיעור בתיעדוף, שאני עודני לומדת אותו.
אתה הסברת לי כמה הזוגיות שלי ושל אבא חשובה, כדי לנהל את הבית ואת החיים, ואיך לא לוותר על עצמנו ועל הרומנטיקה, גם כשיש ערימות כביסה בסלון, כי הן תישארנה הרבה אחרי הרומנטיקה.
בכלל לימדת אותי שהכל אפשרי. אבל על אמת, ולא בתיאוריה. איתך אני יודעת שגם אמצא את מקומי המקצועי המיוחל, כי אני יודעת איפה להתאמץ כשצריך וכשנכון.
אתה הראית לי לשחרר אנשים מחיי, למרות שממש רציתי להשאירם. נתת לי כאפה בתכליתיות.
כל צחוק שלך הוא אושר צרוף. כל המיית פיך היא עולם ואתה כולך נס גדול שבא לחיינו ואנו מודים לו ועליו כל יום. שרק תהיה לנו בריא ומאושר כל העת.
אנחנו כאן כדי לדחוף את חלומותיך במריצה. מזל טוב אהוב ליבי המתוק, הפלרטטן, החזק, המצחיק, אמא פה כדי לעבור איתך את החיים בצורה הכי כיפית שיש. זכית באבא מהאגדות ובאחים מהסרטים (שגם עושים סרטים לפעמים, שיהיה ברור). יחד חמישתנו נגשים חלומות פרטיים וקולקטיביים ובעיקר נהנה, נהיה בריאים ונצבור חוויות.
תודה על שנה מיוחדת. תודה עליך. תודה שכבר מהלידה ידעת לעמוד על שלך ולהיות כזה צ'ארמר וממיס לבבות כל איש ורע.
אוהבת אותך ילד שלי ומבטיחה שנעשה הכל כדי שתגדל למדינה בטוחה ושפויה יותר. תמיד כאן, ילד ממתק שלי.