1. לא מעט אנשי תקשורת נוהגים להלל ולשבח את עצמם כשהם מביאים לידיעת הציבור דברים שאמרו או כתבו לפני תקופה כזו או אחרת וכעבור זמן התברר שדבריהם היו נכונים. גם פוליטיקאים ופרשנים נהנים לספר בשבחי עצמם, כשהם פותחים במילים “לפני מספר חודשים בתוכנית אמרתי לכם", או בעלי טורים שכותבים “בטור שלי לפני כך וכך חודשים כתבתי ש…".

לצערי, הרבה דברים שהתרעתי מפניהם ברדיו ובטלוויזיה התממשו. איני נוהג להזכיר אותם, אבל יש דבר אחד שפרסמתי כאן במדור, שאיני יכול להתחמק מלהזכיר אותו ולומר את המילים המעצבנות “אמרתי לכם". אני מתייחס לקטע שהופיע במדור זה ב־6 באוקטובר 2023, יום לפני הקטסטרופה שהתרחשה בדרום הארץ. 

כך נכתב במדור: “המצב הכלכלי והפוליטי בחלק גדול מארצות אפריקה מוגדר כקטסטרופה. אלפי פליטים מנסים לברוח מארצם באמצעות ספינות וסירות ולהגיע לחופי אירופה, שם חלק מהמדינות, שלא כמו בישראל, נותנות יחס הומני לפליטים. השבוע הגיעה מאי שם לחוף נתניה סירת גומי גדולה שבה נמצאו פריטי לבוש, שאריות מזון וכמה דרכונים זרים. למרות ההתפארות המתמדת שחופי ישראל ממוגנים מפני גורמים עוינים על ידי האמצעים המשוכללים ביותר בעולם, הצליחה סירת גומי גדולה להגיע לחוף מבלי שתצפיתני חיל הים זיהו אותה, מבלי שמטוסי סיור הבחינו בה, מבלי שספינות חיל הים המפטרלות בחופי הארץ קלטו אותה על המסכים. פשלה נוראית. המחשבה שעל סירת הגומי הזאת יכלו להיות עשרה מחבלים חמושים בנשק ובמטעני חבלה והיא הייתה מגיעה לחוף ציבורי והנמצאים עליה היו מבצעים פיגוע טרור המוני, מעוררת חלחלה". 

חלפה יממה מהפרסום בעיתון ותסריט האימה התרחש בחוף זיקים. באחד מכלי התקשורת נכתב כך על שהתרחש בחוף (אני מביא את הדברים בקיצורים נדרשים): 

“חוף זיקים, שסמוך לקיבוץ באותו שם שבעוטף עזה, הפך בשבת הארורה לזירה של טבח והרס, לאחר שמחבלי חמאס פשטו עליו בסירות והחלו לירות לכל עבר. קבוצת צעירים שבילו בחוף ניצלו לאחר שמצאו מחסה מפני המחבלים בבסיס צבאי, אך בחוף נרצחו כעשרה אזרחים, ומאוחר יותר אותרו גופותיהם של תשעה נוספים במיגונית סמוכה.

“המחבלים שפשטו על חוף זיקים החלו לירות בכל מי שנתקלו בו. אזרחים שתפסו מחסה במיגונית נקלעו למלכודת מוות לאחר שהמחבלים זרקו לתוכה רימונים וירו בהם". 

רועדות לי הידיים כשאני כותב את הקטע הזה. אני מניח שלא הייתי כותב אותו אלמלא ניגש אליי אזרח קשיש, כשנשענתי על מעקה קיר הנמל והבטתי על גולשי הגלים. הוא הציג עצמו כפנסיונר שקורא עשרות שנים את "מעריב". הוא ביקש בנימוס דקה מזמני, התנצל שהוא מפריע לי, הוציא מכיס הז'קט גזיר עיתון והגיש לי אותו ביד רועדת. בקול שבור, חצי מתחנן אמר לי: “זה צריך להיות על שולחן הוועדה הממלכתית אם תקום". גזיר העיתון היה הקטע מהמדור שמזהיר ממתקפת מחבלים בחוף הים. “הנכד שלי נרצח שם", אמר ופרץ בבכי קורע לב. 
אז אני חורג ממנהגי וכותב, בעצם אני צועק: “אמרתי לכם!".

 2. הרב הראשי לשעבר יצחק יוסף, בנו של הרב עובדיה יוסף ז"ל, המשמש כיום כחבר מועצת חכמי התורה של ש"ס, זכה לכותרות בכל אמצעי התקשורת הכתובים והאלקטרוניים כשהצהיר מול המצלמות והמיקרופונים שגם הבטלנים לא צריכים להתגייס לצבא. 

בשפתו הציורית אמר הרב: “אם יגיע צו גיוס, לקרוע את זה. יש לכם אסלה בבית? אין בית בלי 'בית כיסא', תקרעו את זה, תזרקו בתוך האסלה ותורידו המים".

דברי הרב עוררו סערה ותגובות זועמות. היו כאלו שנזכרו באמירות של רבנים דגולים מהעבר הרחוק בענייני בטלנים, כמו למשל רבי שמעון בן גמליאל שאמר “הבטלה מביאה לידי שעמום", או רבי אלעזר שאמר “הבטלה מביאה לידי זימה" או מסכת אבות שם ממליצים “אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות".

ב־1987 המילה “בטלנים" הפכה ללהיט בזכות שיר שחיבר זוהר לסקוב ובוצע על ידי נתן דטנר ואבי קושניר, שכונו צמד הבטלנים. "שיר הבטלנים" שבוצע בסגנון האחים בלוז הפך ללהיט, ואחרי דברי הרב יוסף חזר השיר להיות מושמע.

לקראת בחירות 1988 ביצע הקומיקאי טוביה צפיר גרסה פארודית ל"שיר הבטלנים", ששודרה בתוכנית “ממני" של מני פאר בטלוויזיה הישראלית וזכתה לפרסום. צפיר הופיע בתפקיד כפול, של שני עסקנים חרדים עבדקנים, אשכנזי ומזרחי, ששליחי המפלגות משחרים לפתחם. את הפזמון שרו השניים יחד: “הופה הולה הולה הולה / שר החוץ וראש ממשולה / הופה הולה הולה - קפוץ־קפוץ־קפוץ / הופה הולה הולה - מערך, ליכוד וכולי / תנו לנו כל מה שרק נחפוץ".

אחד רשע וכופר הציע שהרב יוסף עם להקת הרבנות הראשית או להקת פרחי ירושלים ישירו גרסה מחודשת לשיר הבטלנים שתתאים לימים אלו, אבל כאמור זו הצעה של רשע. הנה המילים של הגרסה המקורית. 

כל בוקר אני מתעורר
בערך שעות העשר
רוצה לראות ת'שמש
התריסים קצת מסתירים
פותח התריסים
ולא רואה השמש
כי את השמש מסתירות
שורות של בניינים.

עושה לי כוס קפה
ומדליק לי הסיגריה
יוצא אל המרפסת
לפצח גרעינים
הציפורים יורדות
לעציצים של המרפסת
ומפזמות איתי
את שיר הבטלנים.

הופה הולה הולה הולה
הופה הופה הולה הולה
הופה הולה הולה הופפה
הופה הולה הולה הולה
הופה הופה הולה הולה
הופה הולה הולה הופפה.

בשעות הצהריים
שולח את הכלב
עם סל עשוי מקש
לקנות לי מצרכים
כשהוא חוזר אני מכין
לשנינו צהריים
כי הציפורים אכלו
את כל הגרעינים.

פתאום אני שומע
צלצול דופקים בדלת
פותח את הדלת
נכנסת השכנה
שואלת בנימוס
שאם זה לא יפריע
היא תפזם איתי
את ההופלה שלי.

אחר הצהריים
יוצא לי עם הכלב
לשאוף קצת אוויר
בפארק מחוץ לעיר
הציפורים עפות
מאושרות אל השמיים
אני נשכב על הספסל
חושב על החיים.

אני חי לי במציאות
כל כך נהדרת
שוחה במערבולת
של ים בלי דאגות
לא מבין איך אפשר
לחיות היום אחרת
ונרדם עייף
מרוב המחשבות.
הופהההההההה הולההההההה!

הירח כבר עולה
הנה מגיע לילה
רוצה לראות ירח
התריסים קצת מסתירים
פותח התריסים
ולא רואה ירח
כי את ירח מסתירות
שורות של בניינים.

הופה הולה
הולה הופה
מתבטלים! 