הנה אתגר מחשבתי שדווקא לחובבי כדורגל, אולי בניגוד לסטיגמה, יהיה קל יותר להבין: מה היכולת שלנו לנבא על פי מידע מוקדם את העתיד לבוא?
נניח רגע לקלישאות מפורסמות כמו “הנבואה ניתנה לשוטים" (“מיום שחרב בית המקדש, ניטלה הנבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות", רבי יוחנן, בבא בתרא, י"ב, ב') וננסה להבין את הקשר לכדורגל: קחו את המומחים הגדולים ביותר למשחק - נניח את פפ גווארדיולה, סר אלכס פרגוסון וקרלו אנצ'לוטי - ציידו אותם בכל הנתונים הסטטיסטיים הרלוונטיים, מאלו של כל שחקן ועד להשפעת מזג האוויר על תוצאות משחקי העבר, ותנו להם לנחש תוצאה של משחק נתון.
ובכן, עם כל ההערכה לשמות דלעיל, בסופו של דבר יהיה מדובר בניחוש. אולי מושכל ומנומק, אבל ניחוש, הימור. שהרי אלמלא היה כך, היינו יכולים להכתיר את האלופה בתחילת כל עונה על סמך הנתונים על הנייר - ומפנים למאות מיליונים ברחבי העולם את סופי השבוע בחודשים אוגוסט־מאי.
עכשיו נעתיק את הדיון מאולפן הספורט אל אולפן החדשות, ונבין שגם למומחים הגדולים ביותר, בין שמדובר בגנרלים למודי קרבות ובין שביועצי תקשורת מומחים, אין יכולת טובה הרבה יותר לנבא תוצאות של מהלך צבאי או מדיני. ממש כמו פרשני כדורגל, הם יכולים לספק ניתוחים מעניינים של מה שקרה או מה שקורה, אבל מה ילד יום? על כך לא יוכלו לענות אלא בניחוש מושכל.
לא תמיד אנו מסוגלים להטיל ספק במומחים: כל עוד מדובר בכדורגל או בפוליטיקה, אנחנו מרשים לעצמנו לפקפק, שהרי כולנו “מבינים", אבל כאשר אנחנו נכנסים לתחומים שעל אודותיהם יש לנו פחות מידע, היכולת שלנו לסתור תחזיות או מומחים היא מוגבלת. את הרופא שלנו או את המוסכניק (שני מקצועות קרובים זה לזה הרבה יותר מכפי שאנו מדמיינים) קשה לנו יותר לסתור. לרוב אנחנו אפילו לא מבינים את הטרמינולוגיה שבה הם משתמשים (כמה פעמים התקשרתם לבן משפחה או לחבר כדי שיעזרו לכם להבין מה כתוב בתוצאות הסי־טי שקיבלתם ולחלופין, כמה מכם יודעים מה עושה רצועת טיימינג - כלומר, מלבד להיקרע ברכבים של הדיוטות כמונו?).
בניסיון לתכנן את העתיד, אנו ממהרים להשתמש במומחים כדרך שבה השתמשו בעבר במגידי עתידות: מתמוגגים (ומתחזקים באמונתנו) כאשר זה מצליח, ועורכים טקסי היטהרות כאשר אנחנו נכשלים. פעם נהגו להעלות מכשפות על המוקד כדי להסיר קללות, ואילו היום יש לנו ועדות חקירה שבפניהן יסבירו המומחים שכשלו - בין שמדובר בראש ממשלה ובין שבראש אמ"ן - איך הגענו להיכן שהגענו. למה? כי קל יותר להטיל ספק באדם מאשר בשיטה. לכן אנו מאמצים את המסקנות, מדיחים את האחראים וממשיכים להאמין.
שלא תבינו לרגע לא נכון: יש הצדקה לחקירה, אבל רק כל עוד מכירים במגבלותיה. לתקן ליקויים זה מבורך. אבל להאמין שוועדת החקירה למחדל יום הכיפורים תמנע את מחדל שמחת תורה - ושזו שתקום (אם וכאשר) לחקר מחדל שמחת תורה, תצליח למנוע את המחדל הבא עלינו לרעה? זו כבר נאיביות.
הניסיון שלנו להכניס סדר במציאות כאוטית הוא ערש הציביליזציה, אבל לא אחת הוא גם העקב אכילס שלה. אולי משום כך, העידן שבו אנו נמצאים כרגע, שבו חברת האדם משנה את פניה, הוא גם עידן שמאיים על מעמד המומחים.
עד לרמה מסוימת זה מוצדק, אבל יש שזה מתחיל להיות מסוכן: הרופא שעובר על בדיקות הדם שלך ואומר שאם לא תעשה כך וכך, אתה עלול לחלות ב... (לא עלינו), לא רק שאינו שרלטן, אלא גם יצדק ברוב המקרים. הוא הדין בנוגע למכונאי הרכב שיבהיר שאם לא תתקן תקלה כזאת וכזאת, הרי שבסופו של דבר תאבד את המנוע וכך הלאה, כל תחום וטובי המומחים שלו.
תנועת המטוטלת היא כה מהירה, עד שנדמה שנפלנו אל התהום הפעורה בין המקום שבו הדעה הקובעת הייתה שמורה רק למומחים, למקום שבו כל הדיוט הופך ל"מומחה". במילים אחרות: אם כואב לך בצד שמאל של החזה, מוטב שתתייעץ עם קרדיולוג מומחה ולא עם קולנוען. אם אתה מנהל קרב משפטי, מוטב שתיעזר בעורך דין ולא באסטרולוג, ואם אתה מתכוון להשקיע סכום כסף בעסק כלשהו, הרי שעם כל הכבוד לתחושת הבטן שלך ולאינסטינקטים הבריאים שבהם ניחנת, כדאי שתיתן לרואה החשבון שלך לעבור על הדוחות הכספיים של הפירמה, בטרם תסכן את כספך.
המקום היחיד שבו קצת קשה לקבל סיוע ממומחים הוא חיי האהבה. כשענייני הלב נמצאים על הפרק, הרי שעם כל הכבוד לניסיונם והשכלתם של אחרים, מוטב ללכת רק אחרי האיבר שפועם בחזך (דגש לגברים: הכוונה היא ללב ולא לשום איבר אחר, שכן אנו נוטים לבלבל בין אהבה לתשוקה). מתעלמים מעצותיהם של מומחים, הורים, חברים ולפעמים אפילו מקול ההיגיון עצמו? מזל טוב, יקיריי, אתם מאוהבים.
