אין חולק על כך שאנחנו בנקודת השפל הגדולה ביותר של מדינת ישראל מאז הוקמה. ומכל בחינה שהיא. אין צורך לפרט. מי שעיניו בראשו רואה, ומי שעיוור לא יבין. ואז בא שר ביטחון ששמו האמצעי הוא חוצפה ואטימות, כולו בנוי מחומרים של מרכז הליכוד - ודוחף להדחה של רמט"כל באמצע מלחמה. שום קשר לביטחון המדינה, וקשר ישיר לקריירה של ישראל כ"ץ ושרידות בנימין נתניהו והקואליציה.
לכאורה כ"ץ דורש מהרצי הלוי לסיים תחקיר הכרחי על אירועי העוטף, והתפטרות הרמטכ"ל היא חלק מתהליך הפקת הלקחים. כמו הקמת ועדת חקירה ממלכתית, הגם שלבקש מממשלת ימין על מלא לבצע תהליך של הפקת לקחים זה כמו להפיק מים מסלע. מבחינתו, כ"ץ בונה על תמיכתו של נתניהו בקרבות הירושה, ובאותה נשימה מאוים מצד נתניהו בפיטורי בזק (כן כן, זו רמת הפרנויה של שניהם).
הפקת הלקח הממלכתית חייבת להיות מעין טקס היטהרות קולקטיבי של היסודות הבריאים בחברה הישראלית. של מי שעדיין מחזיק במציאות שהולכת ונוזלת מבין אצבעותיו. לכל מי שלא יסתפקו בזיהוי נקודות כשל באירועי העוטף והתזת כמה ראשים. כלומר, תחקיר שיבחון את המטרות האמיתיות של המלחמה: האם אנחנו נלחמים על ביטחון ישראל מול איומים אמיתיים, או על מטרות הלחימה הכהניסטיות של איתמר בן גביר, בצלאל סמוטריץ' ונתניהו?
אחד משדות הקרב הפנים־ישראלי הוא מטרת קרבות הדמים על גבולות המדינה. הקרב הזה מתחולל בין הממשלה לצבא, והוא חופף את גבולות הגזרה של השסע הפנימי החברתי והזהותי שמחוץ לצה"ל. כיפופי הידיים הגלויים והסמויים בין צה"ל לנתניהו ושות' הם ההשתקפות של השאלה איך אנחנו רוצים לראות את המדינה ואת עצמנו.
באולם המראות המעוותות של נתניהו ושות', כל החרא המדמם שאנחנו אוכלים בימים הנוראים האלה מסתכם בתדמיות ובהולוגרמות תקשורתיות. כוחות הנוח'בה עדיין שוטטו ביישובי העוטף, ונתניהו כבר ננעל על סיומה התדמיתי. לזוועתו הוא גילה ששר הביטחון יואב גלנט חובר לרמטכ"ל, ושני אלה עשויים לסכן את תדמית המצביא שהוא מעצב מאז עם פרחחי לשכתו.
יום־יום מגיע הרמטכ"ל לסלונים של כל אזרחי המדינה, והוא מזוהה עם מה שמצטייר מאז אירועי העוטף כרצף הצלחות וחיסול איומים עתידיים. לא בדקתי, אבל אני משוכנע שכל פעם שהרצי על המסך היא בוקס בבטן הרכה של ביבי, על רקע פסקול יללת התנים בלשכתו. מי כמוהו יודע שכל רגע של אינטראקציה מסוג זה של הרצי עם הציבור הוא אסונו האישי. כשהרצי – עם פרצוף האביר בן דמות היגון שלו ואבק השטח על מדי ב' – לוקח אחריות ומבטיח להתפטר, הוא מעומת תת־תודעתית עם נתניהו וערימת האשפה המסריחה שהוא גורר לכל מקום שהוא מגיע אליו.
ככה? גלנט הודח, והדרך לערוף את ראשו (פלאק!) של הרצי בסגנון מעודן מזה של עופר וינטר היא באמצעות הדמוקרטיה. כ"ץ הוא מפקד הרמטכ"ל מטעמה של הדמוקרטיה, גם אם הוא עצמו קריקטורה טורה טורה טורה! כאילו היה לפחות אדמירל יממוטו ("מוטטנו את שלטון אסד סוריה"). הוא דורש מהרמטכ"ל לסיים את התחקיר הצה"לי עד סוף ינואר וללכת הביתה.
אני מקווה שהרצי יתעלם, ויודח. אין טריגר מתאים יותר להמריץ את המחאה במרוץ מול נתניהו והכהניסטים על עתיד המדינה מאשר הדחת הרמטכ"ל. עכשיו! בנוסף, מסוכנותו של הרצי כרמטכ"ל נובעת משיבוץ קצינים שלא ממש מתאימים למדינה דיקטטורית משיחית. מכאן ואילך שיקולי ביטחון אאוט, שיקולי שרידות הקואליציה אין.
פטריוטים דמיקולו
במקביל, הציבור חייב להתחשבן גם עם הרצי הלוי על אחריותו בכשל המערכות המשונה והפושע שהוביל לטבח העוטף. ועדת חקירה ממלכתית תחקור, בין השאר, גם את האורח שבו הרדים נתניהו את מערכת הביטחון כשדאג שחמאס ישוחד בכסף, כשהבטיח שחמאס מורתע צבאית, וכי הוא, נתניהו, שולט במצב יחד עם ארה"ב ורוסיה (ליגה אחרת). ועדה ממלכתית תחשוף את המדיניות מאחורי כביכול "ניהול" חמאס כתנועה שתפקידה בכוח ביבי, בן גביר וסמוטריץ' הוא לחסל את הרשות הפלסטינית.
טיפוח חמאס ככלב תקיפה של ישראל כנגד הרשות הפלסטינית היה בסיס המדיניות האסונית של נתניהו, שהובילה לאירועי העוטף. כולל שחרור מנהיגי חמאס מהכלא הישראלי: אחמד יאסין, המנהיג הדתי, ויחיא סנוואר, המנהיג הלוחמני.
שמועות מבוססות על הפאניקה של נתניהו במהלך היום הראשון בבור בקריה, מספרות על הלם. כך מגיב מי שמבין יותר מאחרים שמדיניות טיפוח חמאס שיחסל את הרשות קרסה. כל השאר, מאז ועד היום, הוא קמפיין הסחה מטורף כדי לצאת מהבור: לסמן אשמים, לסרב לקחת אחריות, ובעיקר להמשיך בקרבות אפופי אבק ואש מתאבכים, כשכל יום לחימה הוא יום הישארות בשלטון. כל השאר נזק אגבי.
אין אדם סביר שלא מבין שצה"ל היה מוכן להפסיק את הלחימה ברצועה תמורת החטופים, אלא שנתניהו עיכב ומעכב עד עצם היום הזה לטובת תוכנית האלופים לשליטה ברצועה, כולל הרעבה שלפתע נורמלה כלחץ לגיטימי, ואז הגיע הבום.
באקט כביכול פטריוטי לוחמני אישרה כנסת ישראל, ברוב של 92 חברים וחברות, להפסיק את עבודת הסוכנות לפליטים של האו"ם ברצועה. משלוחי מזון ועזרה הומניטרית לקראת החורף תקועים בגשם במעברי הגבול, כמו היו חלק מתוכנית האלופים ותוכנית בן גביר וסמוטריץ' לחסום את מעורבות הרשות הפלסטינית בחלוקת העזרה ההומניטרית.
אכן, המשמעות של מעורבות הרשות היא לגיטימציה, אבל למה לעזאזל האופוזיציה ה"ציונית" בכנסת מתגייסת תחת המטרייה של נתניהו לאקט שהוא מטומטם ביטחונית ודפוק מוסרית? התשובה היא מכבש הסטה והסתה (אונר"א = חמאס), תוך ניצול פחדי הציבור שסחף את העם הגיבור שלנו. העם שאדיש להתעללות בהכי חלשים ומגבה את הזדון המרושע של המתנחלים ותומכיהם. כולל "לוחמי כליאה". גם הם גיבורים על חלשים, נוקמים בשם אלוהי וינטר, מה שמחזיר אותנו לשאלה למה הרמטכ"ל שותק. מקסימום גינוי רפה והבטחה לחקור, אפילו כשמדובר בפריצה לבסיס צה"לי.
את התשובה קיבלנו מעמירם בן זקן בתוקף תפקידיו כחבר מרכז הליכוד ומועצת העיר אשדוד. בן זקן פרץ לבסיס שדה תימן כדי לחלץ סוהרים (סליחה, גיבורי כליאה) שהואשמו בעינוי אסירים, כולל התעללות מינית (סדיזם בצרפתית). "החוקרים מגיעים בשם בג"ץ", הסביר בן זקן לאומה קרועת לב אך עדיין נושמת, "אנחנו מגיעים בשם ה'".
ככתוב בעשרת הדיברות "לא תישא את שם אלוהים לשווא, כי לא ינקה ה' את אשר יישא את שמו לשווא". לא מציע לסמוך על נס אלוקי, אך פסיקה של בית משפט חילוני תהיה תשובה הולמת לאלוהיו של בן זקן.
tguvot@maariv.co.il
