בנימין נתניהו, ראש הממשלה, ו"עובדה" של אילנה דיין הם שני מותגי־עד ישראליים הממאנים לפנות את הפסגות שאליהן העפילו. במהלך השנים חזרו המותגים והתנגשו, תמיד חזיתית ובעוצמה.
מי לא זוכר את אילנה דיין בנובמבר 2016, בעקבות עוד תחקיר מגמתי, מקריאה בקולה במשך דקות ארוכות מתקפה של הליכוד, ללא כחל וסרק - על התנהלותה של "עובדה" לאורך השנים, רצופה הגדרות קשות ואמיתות בוטות. ואת כל אלה מקריאה דיין בטון ניטרלי בלי טיפת אירוניה. חוץ, כמובן, מעצם חוסר ההלימה הצורם בין זהות הקריינית לטקסט.
אבל מעללי העבר מתגמדות נוכח המתקפה העזה שפתחה בתרועה גדולה את עונת השידורים הנוכחית של "עובדה". מתקפה שהתמקדה במאמץ להפליל את "עוטף רה"מ". אלא שעל התחקיר, פותח העונה, העיב כשל שהפך את כולו למעשה בלעם - בא לקלל ונמצא מברך.
היה זה הסיפא של התחקיר עצמו שהעניק לנתניהו שירות בלתי צפוי. זאת, הודות לדיין שהחליטה למלט ממספרי העריכה את הקטע של זיוף הפרוטוקולים על ידי ראש המטה של ראש הממשלה צחי ברוורמן, כשכבר נראה כהר שהוליד עכבר בגין פטה מורגנה, אשר ראה המזכיר הצבאי אבי גיל, המחוזקת במשאלת לב.
אלא שדיין טרם פיתחה מסוגלות נפשית לוותר על סיפורים שכמו נועדו לשרת את הקריינות הדרמטית הקצבית, שהפכה לסמלה המסחרי. דיין החליטה ללכת עם הקטע ולהתמודד עם החורים הלוגיים בעזרת העילוי מנעוריו, יועצם של רוזנים ושועים, אהוד ברק, שיעניק הסברים לפשר החורים נעדרי ההסבר ההגיוני בעלילה, שנרקמה נגד ראש המטה של נתניהו ברוורמן.
אין מחלוקת בנוגע לסיפור המעשה עצמו: מזכירה עם פרטנזיות לראש גדול נתבקשה על ידי ראש המטה לבצע תיקון בפרוטוקול שיחת הטלפון שקיבל נתניהו מהמזכיר הצבאי גיל ב־7 באוקטובר ולשנות את שעת השיחה מ־6:40 ל־6:27. נסערת ונרעשת היא סירבה - ומיד אצה לדווח על האירוע. אלא שמשום מה, מכל אנשי הלשכה בחרה לדווח דווקא למזכיר הצבאי אבי גיל, שאותו קיבל נתניהו בירושה מיאיר לפיד.
גיל שמע, ובלי לחשוב פעמיים קפץ על המציאה כמוצא שלל רב. ובמקום לברר אצל ברוורמן את מהות התיקון וסיבתו, שמא מדובר בסיפור תמים המפורש בצורה שגויה, הסתער על הסיטואציה החשודה כמו הייתה מציאה יקרת ערך ורץ לספר לחבר'ה.
ועד מהרה צהלו בחוצות קפלן מי שכבר ראו בעיניהם את תיק 5000 - "זיוף ההיסטוריה לקראת ועדת החקירה" - קורם גידים ועור ויוצא לאור בקול גדול וממוטט את בית הקלפים.
אף על פי שהנושא נמצא בחקירה משטרתית וברוורמן מנוע מלהתייחס אליו, הרי שלנוכח הפרסומים בולטת העובדה, שלא הוכחשה, כי ברוורמן לא רק שלא ניסה להסתיר את התיקון שביצע בפרוטוקול בעצמו, לאחר שהמזכירה סירבה, אלא להפך, הוא דאג לחתום על התיקון בשמו ובחתימת ידו.
ממש על פי הנוהל הזייפני המקובל, בעיקר בעיר חלם. בהמשך התעמרה דיין באהוד ברק, כאשר דרשה ממנו להסביר איזה אינטרס פוטנציאלי לנתניהו יכול לצאת נשכר משינוי מועד השיחה שבפרוטוקול מ־6:40 ל־6:27. וגם שידרה את מלמוליו חסרי הפשר.
קרב הנרטיבים הוכרע
אבל העניין החשוב שהתחקיר הציף בשלב זה של השידור, באופן מפתיע ולא צפוי, היה כי מהשיחה שהוקלטה בין נתניהו לגיל עולה שנתניהו תפקד היטב, קלט את הסיטואציה, שאל את השאלות הנכונות והציע מיד אופציות לפעולה. המידע שזה מה שעולה מההקלטה - לא הובא עד אז לידיעת הציבור. להפך. בציבור הופצו פייק ניוז, שעל פיהן נתניהו נתקף בהלם, ולא תפקד עד אחרי הצהריים בשבת השחורה.
למחרת, באולפן שישי, עשתה דיין לברק חסד ולא שבה לשדר את התפתלויותיו בקשר למניע פוטנציאלי המשרת את נתניהו לשינוי השעה בפרוטוקול. אבל לזכותה ייאמר כי היא חזרה וציינה את תפקודו המעולה של נתניהו בשיחה המוקלטת.
ואחריה, במפתיע, אישר את התיאור המחמיא להתנהלותו של נתניהו בשיחת הטלפון האדום עם גיל, גם גיא פלג, הוא ולא אחר, שבחצי לחש ובפנים חמוצות ציין כי נתניהו אכן תפקד בחדות בבוקר 7 באוקטובר.
מדהים שעד לסקופ האקראי של אילנה דיין הפיצה מכונת הרעל הקפלניסיטית בכל שופרותיה את הסיפור על כך שבשעות הראשונות של 7 באוקטובר נתניהו איבד את עשתונותיו ולא תפקד כלל. חשיפת האמת בערוץ 12, על ידי שניים ממתנגדיו המושבעים של נתניהו מכריעה באבחה אחת את קרב הנרטיבים. וכשהטיעונים הבסיסיים ניצבים זה מול זה, במערומיהם, ללא איפור, זה נראה בערך כך:
קפלן: "אתה הראש - אתה אחראי לקונספציה, וגם לא שעית לתחנוני ראשי מערכות הביטחון להיכנע לסרבנים פורעי החוק ולוותר על רצון הרוב בכנסת ברפורמה הדמוקרטית ברשות השופטת למען מראית העין של אחדות מול האויב המריח חולשה".
נתניהו: "האיום לא היה קורם עור וגידים לולא כשל מבצעי חמור, והיות שלא יידעתם אותי בלילה. אתם הרי מכירים אותי בקטעים האלה. הייתי הופך עולמות ומקפיץ מיד כוחות אוויר ושריון - ואז 7 באוקטובר היה נראה לגמרי אחרת".
וברקע, הדרך הנאותה ליישוב המחלוקת והפתרון המוצע לסכסוך. קפלן: "רק יצחק עמית ימנה את מי שיחליט מי צודק ומי אשם". נתניהו: "רק ועדה מאוזנת, שעל פי הרכבה - מסקנותיה לא יהיו ברורות מראש לשום צד".
"מחדל" התחקיר הראשון
אבל לאחר השידור הראשון שהחטיא את המטרה הגיע בשבוע שעבר השידור המביש ביותר של "עובדה" מאז ומעולם. כנראה לא נדע אף פעם אם תשדיר הבלהות המורבידי, המחלל את פרטיותה ואת זכרה של חני בליוויס, היה מתוכנן מראש להיות פרק בסדרה, או שאולתר בחופזה כדי לחפות על "מחדל" התחקיר הראשון.
הכרתי היטב את חני בליוויס ז"ל. אישה עם לב זהב, מסורה לחבריה ולמשפחתה. ובעת צרה של ממש, מתגייסת לסייע אפילו לשונאיה ושנואיה. אישה לוחמנית, דעתנית ונאמנה ללא גבולות לשרה נתניהו, חברת הנפש שלה, ולבנימין נתניהו, שבו ראתה יותר ממנהיג נערץ: הכמיהה לשרת אותו מקרוב ולזכות באמונו המוחלט הייתה טעם הקיום שלה עד יומה האחרון.
לו תחיית המתים הייתה מתחוללת לפני שידור "עובדה" בחמישי שעבר, וחני הייתה רואה אותו – היא הייתה חוזרת לקבר. אילנה דיין ידעה היטב שהיא מחללת את העניין הקדוש ביותר לחני: פגיעה בנתניהו באשמתה, וזאת כשאין ביכולתה להפריך, או לפחות להסביר ולייצר פרופורציה ופרספקטיבה.
נכון, אילנה, את ממש לא אשמה. אשמים רק המנוולים שבשל מצוקה מסוג כלשהו מסרו את הטלפון למי שמסרו. את סתם עיוורת תמימה, ששמו בפניה מכשול ואין לה ברירה אלא להיתקל בו.
חני הגנה על משפחת נתניהו כמו רוטווילרית על גוריה. עדינות לא תמיד הייתה שם. חספוס ולשון לא תקנית היו שם בשפע, ועשו לה שונאים שהסיתו נגדה באוזני מי שרצה לשמוע - וגם באוזני מי שלא רצה לשמוע - כי היא גורמת נזק לנתניהו. גורמים בעלי השפעה פעלו כל העת מול נתניהו וגם מאחורי גבו להרחיקה. הצליחו מדי פעם, אבל תמיד רק חלקית ולזמן קצר.
בהכירי את חני, תיאור העוזרת הנאמנה שנזנחה על ידי נתניהו, שבא כביכול להציג פן חיובי ולעורר הזדהות עימה כפיצוי על התיאור המפלצתי שלה, היה מתקבל על ידה כמדקרות חרב בבשרה ומקומם אותה הרבה יותר מהתיאורים המצחיקים עד דמעות של מכונת הרעל דה־לה־שמאטה שמפעילה שרה, בראשות אצבעוני המפקדת חני, על קומץ מתנדבים מסורים, המפגינים מכל הלב מול פוליטיקאים שמעלו באמון בוחריהם, ופקידי ציבור המועלים במחויבותם לשרת את האמת ולא אינטרסים פוליטיים.
זאת כמובן בהשוואה הבלתי נמנעת למכונת הרעל האימתנית, הממומנת עד השיניים, של רבבות שלטים ובאנרים ומודעות חובקות עיתונים שלמים של "אתה הראש, אתה אשם", ואלפי מפגינים מצוידים בדגלים, משונעים ממקום למקום, המגויסים ומאורגנים על ידי מנגנון דורסני של אלפי פעילים בשכר, החוסמים כבישים, משחיתים רכוש ומבעירים אש תרתי משמע.
הכותב הוא נשיא בית הדין של הליכוד
[email protected]