ככל שעובר הזמן, נראה כי חוק הגיוס המיוחל, החוק שסוף סוף אמור להסדיר את יחסי חרדים - צה"ל, הופך לפאטה מורגנה של הקואליציה המכהנת. בכל פעם כשהפתרון כבר נראה מעבר לפינה - קורה עוד משהו. כשמסירים עוד מכשול בדרך לקו הגמר - צץ לפתע מכשול חדש, והזמן דוחק.
במשך חודשים בעיניי החרדים יואב גלנט נתפס (בצדק) כמכשול העיקרי המפריד בינם לבין גיבוש מתווה סביר, כזה שגם מוטי בבצ'יק, איש המפתח בחסידות גור, לא יהסס להביא לאדמור שלו. והנה - הוסר המכשול, יואב גלנט מתהלך במסדרונות הכנסת כח"כ פשוט, נטול כוח והשפעה. ישראל כ"ץ, שר הביטחון החדש, עושה מאמץ על כדי לגשר בין הצדדים ולהרכיב את בפאזל הסבוך הזה.
קשה לספור את השעות ששר הביטחון כ"ץ כבר השקיע בדיוני חוק הגיוס. הוא יושב עם כולם: עם החרדים (המיוצגים על ידי שר לשעבר, אריאל אטיאס), עם הייעוץ המשפטי של משרדו, עם יו"ר ועדת חוץ וביטחון, יולי אדלשטיין, עם ח"כים מהליכוד המסומנים כ"בעייתיים" כי הם דורשים "חוק גיוס אמיתי". לפני פחות משבועיים שוב היה נראה כי קו הגמר מתקרב, על אף שיש פערים ויש על מה לעבוד.
כאשר ביום שני האחרון ראשי המפלגות החרדיות הבהירו לשותפיהם מהליכוד כי בשמחה יתמכו בכל מה שהם רוצים, אפילו בציפור נפשו של שר המשפטים יריב לוין: החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, אבל - רק אחרי אישור חוק הגיוס, הדרישה הזאת לא נשמעה קשוחה במיוחד. מתווה העקרונות מוכן, עוד מעט יתחילו הדיונים בוועדת חוץ וביטחון, שר הביטחון ידוע כבולדוזר שיודע לקדם נושאים - אז חוק הגיוס מתקדם במסלול הנכון ובכיוון הנכון.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>>
הלך הרוח האופטימי השתנה (שוב) בשבוע האחרון. הפעם ההפתעה באה מהצבא. מבחינת החרדים ההפתעה הייתה רעה מאוד, כזאת שמסוגלת להחזיר את הפאזל המורכב למחצית למצב של חלקים מפוזרים.
מי שהטיל את הפצצה היה ראש אכ"א, אלוף דדו בר-כליפא, שהצהיר בדיון על גיוס חרדים אצל שר הביטחון כ"ץ כי "נוכח נזקי המלחמה הארוכה לכוח האדם, ישנם לצה"ל היכולת, הצורך וההיערכות לגייס כעשרת אלפים צעירים חרדים עד יולי 2026".
אולי לא כולם קלטו מיד את גודל האירוע, אבל באזור החיוג של בכירי המפלגות החרדיות שינוי הכיוון הזה של צה"ל נתפס כפיצוץ של טיל בליסטי ללא הפעלת אזעקה.
כל הקונסטרוקציה שנבנתה פה בשנה האחרונה, התבססה על משפט המפתח "צרכי צה"ל". המספר שעליו הצליחו (בקושי ולא עד הסוף) לסכם באינספור דיונים, ישיבות ושיחות לא רשמיות: 3,000 צעירים חרדים שיתגייסו בשנת 2025 בנוסף ל-1,800 שכבר נמצאים במאגרי הגיוס הצה"ליים, עם עלייה הדרגתית בהמשך.
לגבי ההמשך, החרדים היו מוכנים לא להילחם - מתוך הבנה שקטה כי רוב הסיכויים שבמציאות הציבור לא יעמוד בשום יעד (כי אף פוסק חרדי לא צפוי לקרוא לציבור להתגייס, לפני החוק או אחרי החוק). אז לפחות יהיה פה חוק ויהיה פה סדר ושקט - עד שהעסק יתפוצץ בבג"ץ.
פניית הפרסה של צה"ל הקריסה את הקונסטרוקציה. מה שנתפס כפיתרון הפך למלכודת. האמירה "צרכי צה"ל" שכל מטרתה הייתה לרכוש לגיטימציה לחוק הגיוס המתגבש, לפייס את הציבור, בדגש על חברי הקואליציה - כדי להבטיח רוב בהצבעה - כעת הפכה למכשול משמעותי הבא.
קשה לראות לא רק את מוטי בבצ'יק, אלא כל ח"כ או שר חרדי שמעז להיכנס לחברי מועצת גדולי/ חכמי התורה ולבקש אישור למספרי המתגייסים בהתאם צרכי צה"ל המעודכנים. החרדים שוב ניצבים בפני הדילמה הפוליטית הלא פשוטה: הם חייבים חוק גיוס, אבל לא טוב להם להפיל את הממשלה. אם יש ממשלה שמסוגלת להביא להם פתרון לגיוס צעירי המגזר - אזי זו הממשלה המכהנת והקואליציה שהם היום חברים בה.