ה"וול סטריט ג'ורנל" פרסם בשבוע שעבר ניתוח מקיף של מעמדה האסטרטגי של ישראל בזירה האזורית. "בעולם מעריכים ישראל בדרך להישג עצום", קובעת הכותרת. "הישגי ישראל בזירה הצבאית מול חמאס, חיזבאללה ואיראן פותחים אפשרויות מדיניות חדשות באזור". המאמר מצטט בכיר במועצה לביטחון לאומי, אבנר גולוב, שמעריך "לראשונה בתולדות הציונות, נפתח חלון הזדמנויות לביסוס מעמדה של ישראל כמעצמה אזורית".
איזו מחמאה. כל הכבוד לישראל. בעיה אחת שהעיתון המכובד לא מזכיר אף לא ברמז עקיף. בעיה כאובה שלא נראה מוצא ממנה בקרוב, שהופכת את הערכות המחמיאות לחסרות ערך וסיכוי מעשי. בישראל שולטת ממשלה שהתנהלותם של ראשה ושריה המרכזיים מוכיחה שאכפת להם, מעניין אותם ומאתגר אותם "חלון הזדמנויות לביסוס מעמדה של ישראל כמעצמה" עוד פחות מהשלג דאשתקד. ההערכות שה"וול סטריט ג'ורנל" פרסם בהבלטה, וכשבח לישראל, בכלל אינן חלק מסדר העדיפויות של ראש הממשלה נתניהו ובכלל אינן מעניינות שרים מרכזיים. השאיפה, היעד, האתגר היחידים שמעסיקים אותם הוא איך להדיח, להיפטר ולהעלים מהנוף הציבורי את היועצת המשפטית, גלי בהרב-מיארה, שכל חטאה שהיא ממלאת, מתפקדת בדיוק ובהקפדה את מהות ומשמעות תפקידה.
לך ותסביר לבן גביר, ליריב לוין, לסמוטריץ' ולגולדקנופף שהשגייה הצבאיים של ישראל יצרו אפשרויות וסיכויים לשדרג, לחזק ולעצים את מעמדה של ישראל כמעצמה אזורית? נו באמת. יש להם דברים חשובים יותר לטיפול. ספק אם הם ועמיתיהם לשולחן הממשלה בכלל מודעים להערכות האלו ומבינים בכלל את משמעותן. רגע, אולי רוטמן, גוטליב, רגב וסוכות קלטו את הסיכוי ואת הסבירות שנוצרו בעקבות ניצחון צה"ל במלחמתו נגד החמאס וקריסת שלטון אסאד בסוריה, לחיזוק מעמדה של ישראל כמעצמה אזורית והבטחת קיומו?
אין בישראל מודעות לנזק העצום, ליתר דיוק להרס במעמדה של ישראל בזירה העולמית שהממשלה הנוכחית גרמה, גורמת ותגרום כל עוד תישאר בשלטון. גם אין מודעות בקרב ישראלים למעמד של ישראל כמדינה שהיא סיפור הצלחה חסר תקדים בהיסטוריה המודרנית. מדינה שב-70 שנה צברה הישגים מדהימים בתחומים רבים. מה שהורס את ההערכה, ההכרה והכבוד לישראל הם ראש הממשלה, שרים, ראשי ועדות מרכזיות בכנסת.
בכירים יהודים בקהילה חוזרים מביקורים בישראל המומים. "ישראל תרמה בשנות קיומה להיסטוריה של מנהיגים ומדינאים עולמיים שמות כמו בן-גוריון, גולדה מאיר, משה דיין, יצחק רבין, אריק שרון. היום ישראל מזוהה, מוכרת ונשלטת עם דמות כמו איתמר בן-גביר", אמר בשיחה עמו, בכיר מוכר ומוערך מאוד בקהילה המזוהה עם הימין בממסד המוביל הקהילה. מאיר כהנא הוא כתם שחור בקורות הקהילה בארה"ב. לא מזכירים את שמו בשיחות. "דווקא במדינת ישראל מי שמוכר וגא כיורשו הרוחני של מאיר כהנא הוא דמות מרכזית בהנהגת המדינה. אני וחברי לא קולטים את זה". רב אורתודוקסי קשיש, שמנהיג בית כנסת גדול בברוקלין סיפר למתפללים בקידוש שהתקיים לכבוד שבת-חנוכה, שבכל ביקור שלו בישראל נהג להבטיח לעצמו פגישות עם החכים של יהדות התורה. "בביקור האחרון שלי בישראל לפני זמן קצר, יעצו לי ידידים להימנע מכל פגישה עם חכים חרדיים. אתה רק תצטער ותתרגז אם תדבר איתם. אמרו לי".
מדברים בישראל על היום שאחרי. הגדרה נכונה. אבל זקוקה לתיקון. "היום שאחרי" הוא היום שאחרי הממשלה הנוכחית. ישראל תופתע לשינוי החיובי הדרמטי במעמדה העולמי עם ממשלה חדשה.