העימות האחרון בין איתמר בן גביר לראש הממשלה בנימין נתניהו מסמן נקודת שבר משמעותית, שעלולה להוות גם נקודת מפנה ביחסים בין השניים. אין מחלוקת על כך שנתניהו הוא מנהיג מחנה הימין בעשרים השנים האחרונות ואף אחד - לא בתוך הליכוד ולא במפלגות שמקיפות אותה - לא מצליח לערער את מקומו. אחריו הלכו באש ובמים גם לאופוזיציה, כאשר יצירת "הגוש האמוני" הוא אחת ההצלחות הגדולות של נתניהו שמשאירה אותו בשלטון כל כך הרבה זמן.
אבל אתמול נפל דבר ובפעם הראשונה באופן אמיתי ישנה קריאת התיגר נגדו ועל מקומו בהובלת מחנה הימין. העובדה שראש הממשלה נאלץ להגיע מאשפוז בבית החולים בעודו משתקם מהליך רפואי מורכב רק כדי להצביע ולהבטיח רוב לחקיקה יחסית פשוטה, זאת בזמן שבן גביר, שר בממשלתו, מצביע נגד הממשלה בצורה מתריסה, היא צעד דרמטי שחורג מגבולות המשחק הפוליטי שהיה מקובל עד כה.
למעשה, בן גביר מאותת שהוא כבר לא רואה בנתניהו את המנהיג הבלתי מעורער של הימין. ההחלטה להצביע נגד ראש הממשלה בזמן שהוא מאושפז היא מהלך מחושב שנועד להדגיש את הפער האידיאולוגי ביניהם ולערער על הלגיטימציה של נתניהו כמוביל המחנה.
בן גביר לא נסוג ולא מתבייש בזה. בראיונות הוא אומר בצורה פומבית למצביעי הימין כולל תומכי הליכוד "התרגלתם לדבר ימין ולא לקבל ימין". המשמעות של זה היא אחת - בן גביר אומר למצביעים של נתניהו שאין מה לסמוך עליו יותר, כי הוא רק "דיבורים", ואצלו יש גם מעשים.
זהו רגע מכונן שמסמל את סוף עידן החסות של נתניהו על הימין הקיצוני. בן גביר מזהה את רגע החולשה - פיזית ופוליטית - של נתניהו, ומנצל אותו כדי למצב את עצמו כאלטרנטיבה אידיאולוגית נחושה יותר. זה אולי מהלך מסוכן שעלול להתפרש כחוסר אחריות לאומית, אך מבחינתו של בן גביר, זוהי הזדמנות להגדיר מחדש את מפת ההנהגה בימין, שנתניהו הוא ממש לא הדמות שעליה צריך לסמוך.