יום שני בלילה, קור אימים. מהמרפסת הקטנה המוצפת במים אני רואה את גלי הים הסוער מאיימים לפלוש לחוף. רחוב הנמל נראה כמו נהר שוצף במים חומים הזורמים מדרום לצפון.
אני חוזר לסלון, למזגן המכוון על 27 מעלות. בערוץ הסרטים סרט אקשן מחורבן. מתרווח בכורסה, שותה כוס תה עם לימון ודבש שהגיעו מהחבר גלעד מחוטף עזה. קצת לפני חצות מתחילה האזעקה. מעביר עם השלט מערוץ הסרטים לערוץ 11 כשברקע האזעקה. מתחילים לרצד על המסך שמות היישובים שבהם נקראים האזרחים לתפוס מחסה בשל טיל בליסטי העושה דרכו מתימן לארץ הקוידש.
כמו בפעמים הקודמות שבהן שוגרו טילים מתימן, אני מוצא עצמי מפזם כמו אידיוט את שירו של זאב נחמה ״תותים״. רק שבמקום תותים אני שר "חות'ים".
הקור שבגנך מול החום שבגני
הבונקר לשמאלך מול הפגז שבידי
הרימון שלך לא פרי והוא מוכן אצלך ביד
אצלי במחסנית הם מוכנים אחד אחד.
אור עולה מן המזרח, יום חדש הגיע
שנינו נתגבר על האימה
תותים, תותים, בואי נקנה רק תותים
במקום עוד מכונות של מלחמה.
את המיטה חסמת בהרבה שקים של חול
ועל ראשך קסדה מן הבונקר שמשמאל
רצית שנשמתי תהיה צרורה לעד
אבל אצלי במחסנית הם מוכנים אחד אחד.
זה לא בדיוק אור שעולה מהמזרח, אלו טילים בליסטיים. הטיל של יום שני מיורט מחוץ לגבולות ישראל. כמו באזהרות פיקוד העורף, שברים מהיירוט מגיעים לאזור בית שמש. אין נזקים בנפש או ברכוש, אבל יש פחד.
מיליוני אזרחים מחפשים מסתור מגוש ברזל ממולא בחומר נפץ שמעופף מתימן הרחוקה אל עבר ישראל, חותך את האוויר בשריקה מאיימת ומשאיר שובל עשן. במקרה הטוב לוחמי כיפת ברזל מיירטים אותו. לפעמים הוא מצליח לחמוק ולפגוע. "במקרה הטוב" הוא צולל לשטח פתוח ובמקרה הרע הוא פוגע במבנה כלשהו.
בטלוויזיה מדווחים שהטיל יורט ושלא היו נפגעים. אחרי חצות אני יוצא עם כוס תה למרפסת הקטנה המשקיפה על הים הסוער ולא מפסיק לפזם "חות'ים".
בלי שמץ של ציניות, אני נשבע שאני מרחם על ראש הממשלה בנימין נתניהו. מניסיוני, כמי שעבר כמה ניתוחים הקשורים בשלפוחית ובדרכי השתן, אני יודע איזו הרגשה מחורבנת זו מהרגע שמודיעים לך על הניתוח ועד הרגע המאושר שמורידים ממך את הקטטר.
אני מרחם על נתניהו, שימים אחדים לפני הניתוח הפיק והפיץ סרטון שבו הוא מספר בשבחי אשתו שרה, המשמשת לו כ"משענת" חייו הקשים כראש ממשלה וכל הנלווה לתפקיד. אולם כשפקח את עיניו והתעורר מההרדמה בחדר ההתאוששות של בית החולים, הוא לא ראה את המשענת שלו לצידו מחייכת אליו ומלטפת את שער ראשו הכחלחל ושואלת אותו "איך אתה מרגיש אהובי?".
המשענת נשארה במיאמי, ארצות הברית. היא כבר למעלה מחודש שם, עם המשענת השנייה של ראש הממשלה, בנו הבכור יאיר. מה הם עושים שם כשאבי המשפחה נמצא בבית חולים? איך זה שלא טסו לסעוד אותו על מיטת חוליו לפני ואחרי הניתוח?
האנשים הרעים של תעשיית הרעל השמאלנית התוקפת את נתניהו ללא הרף, מפיצים שמועות מרושעות, שלא אחזור עליהן כאן, בניסיון לפענח את התעלומה מדוע יצא יאיר לגלות באמריקה.
המנוולים מתעשיית הרעל השמאלנית מפיצים ששרה טסה לחו"ל לפי דרישת עורכי דינו של נתניהו, שחששו שהוא לא יהיה במיטבו אם היא תהיה לצידו בזמן שהוא צריך להיות מרוכז כל כולו בעדותו. נוכחותה וההתערבות שלה בכל דבר המתרחש סביבו תזיק לו, כך חשבו. עוד טוענים ספסרי השמועות ששרה לא חוזרת כי היא חוששת מהחקירה שאליה תזומן, בעקבות תחקיר "עובדה" של ספי עובדיה.
הניתוח הצליח, אבל כשהחולה התעורר מהתרדמה התברר לו שהממשלה שלו עומדת לקרוס, שכמה מהחלאות שמינה לתפקידים בכירים מפנים לו עורף ומנסים לסחוט אותו. בקשותיו לדחות את המשך משפטו נתקלות בסירוב השופטים. אם ירצה או לא ירצה, בתום תקופת החלמה קצרה ייאלץ להופיע שוב בבית המשפט להמשך משפטו.
מעל כל הצרות האלו מרחפת העננה הקודרת של 100 חטופים, חיים ומתים, שעדיין זרוקים במנהרות חמאס והוא אינו יכול להתחמק מזעקות השבר של קרובי משפחתם, המלווים אותו לכל מקום שאליו הוא מגיע ומאשימים אותו בהפקרתם ובכך שסירובו לעסקה נובע ממניעים פוליטיים.
נוסף לכל זאת, צרת תקציב המדינה אינה נפתרת כפי שציפה. בעמודים הראשונים של העיתונים ובפתיחת מהדורות החדשות מדווחים יום־יום על הרוגים ופצועים מקרב חיילי צה״ל. הם פועלים ברצועה המקוללת, אף שכבר מזמן הצהירו חברי ממשלה, דובריהם, מקורביהם ותומכיהם מקרב יושבי האולפנים על התמוטטות חמאס, על שיטוח ומחיקה כמעט טוטאלית של מחנות הפליטים והשמדת שכונות שלמות ששימשו חממות לטרור. היעדים שהציבו - החזרת כל החטופים וניצחון מוחלט - טרם קוימו, זה מוכח בשטח.
בינתיים, יועציו הקרובים של נתניהו יושבים ליד מיטת חוליו, מחליפים את שרה ויאיר שממשיכים לבלות במיאמי הרחוקה תחת אבטחת אנשי שב"כ.
קשה לנהל מדינה עם פיג'מה וקטטר, עם ראשי זרועות הביטחון שאינך נותן בהם אמון מלא, עם שרים בממשלתך שמנסים לסחוט אותך, עם יועצת משפטית לממשלה שאתה חושד בה שתפרה לך תיקים, עם מערכת בריאות קורסת, עם רמת פשיעה שוברת שיאים.
נוסף לכל הצרות, נתניהו יודע שיש מחסור חמור בחיילים חדשים, כי אנשי מילואים רבים קורסים כלכלית ונפשית ומתמרמרים על הכניעה לחרדים בנושא חוק הגיוס, המכונה "חוק ההשתמטות". תושבים מהצפון עדיין אינם חוזרים בהמוניהם ליישובים שנטשו, וכך גם תושבי חוטף עזה, שאומנם החלו לחזור אבל ירי הטילים שחזר לטפטף על העוטף מבריח אותם שוב.
כל יום מביא איתו צרות חדשות, ממגיפת שפעת ועד התגייסותם של ישראלים לרגל ולחבל לטובת האיראנים תמורת בצע כסף. אין רגע דל, אין יום ללא מחדל.
אני נשבע שאני מרחם על ראש ממשלתנו שרואה לנגד עיניו את מדינתנו האהובה הולכת פייפן. כשיחזור לשגרה, יחליף את הפיג'מה בחליפה ועניבה, הספר ייעצב לו את השיער, המאפרת תאפר ותפדר את פניו הנאות, היועצים יקיפו אותו ויציעו לו הצעות גאוניות איך לפתור את הבעיות שנערמו על שולחנו - הוא ייתן ריאיון בלעדי לברדוגו בערוץ 14 ויזכה למחמאות, איך הכניס לתקשורת השמאלנית. הוא יזכיר בפעם האלף את הביפרים שהתפוצצו בפרצופם של אנשי חיזבאללה, את חיסול סנוואר, הנייה ונסראללה. החיוך יחזור לפניו ובקריצה ממזרית יזרוק ליועצו המסור טופז לוק ש"זה כיף לא נורמלי להשתין בלי קטטר". השבח לאל המלך חזר, המלכה והנסיך עדיין לא.
דרמה בכנסת. ביום שלישי מזעיקים את נתניהו ממיטת חוליו. השיירה יוצאת מבית החולים הדסה עין כרם לכיוון הכנסת. הקול של נתניהו נדרש בדחיפות, אחרת יש חשש שלא יהיה רוב לממשלה והיא עלולה ליפול. נתניהו נראה עייף, כעוס. שני מחליפיו כשאינו כשיר, השר ישראל כ״ץ והשר יריב לוין, יושבים לצידו, בן גביר יושב שני מטר ממנו ומצביע עם האופוזיציה. הקואליציה של 68 מתמוססת, מתמוטטת, מתפרקת.
נתניהו יוצא מדי כמה דקות לנוח בחדרו על פי הוראת רופאיו, לא רק בגלל הקטטר, הרבה יותר מהחשש שליבו לא יעמוד בלחץ. אחרי יום כזה נתניהו לא יאמר יותר על יום שלישי "פעמיים כי טוב".