רנה דה סקאטי הוא יהודי, יליד תוניס, סופר, אינטלקטואל פריזאי והומו. לא בהכרח בסדר הזה, אם אני מבין נכון ריאיון שערך איתו רונן טל ("הארץ"). ספרו של דה סקאטי, "הליווי", נכתב לפני כ־20 שנה והריאיון התקיים לרגל תרגומו לעברית.

ראשית, גילויים נאותים. הקשר שלי עם אינטלקטואלים צרפתים הוא ריחוף אגבי ושטחי למדי: הצצה בסארטר ובסימון דה בובואר שביקרו לפני שנות דור במשק, שימוש במילה אקזיסטנציאליזם כדי לבטא סוג של מחאה על הסדרים זעיר בורגניים, כמה תוכניות ספרותיות של ברנאר פיבו (עם תרגום), קריאה אי שם באמצע המאה הקודמת בספר של קאמי שלא דיבר אליי ושנשכחה מאז, וצפייה בסרט של גודאר. את "הליווי" לא קראתי, וכנראה לא אקרא, אבל צדו את עיניי כמה פסקאות בריאיון עם מחברו שעשויות לגרד את השאלה: איזה קשב יש בחברה הישראלית למצבה של ישראל בעולם ולתיוגם של ישראלים ויהודים שאינם ישראלים. או בשפת הביביסטים: למי אכפת מה חושבים הגויים?

"בשמאל האינטלקטואלי והפוליטי בצרפת, ישראל היא מדינה מצורעת", אומר דה סקאטי. "זה נורא בעיניי. אחת החברות הקרובות שלי היא אדית ברוק (סופרת יהודייה, ילידת הונגריה, שחיה ויוצרת באיטליה, ר"ט), והיא מאוד ביקורתית כלפי ישראל. אבל היא לא יכולה לקבל את הטענות שישראל מבצעת ג'נוסייד בפלסטינים. היא אומרת שג'נוסייד זה משהו שמתכננים מראש, בצורה שיטתית ומחושבת, לא משהו שקורה תוך כדי מלחמה, והרי ברור שישראל הגיבה להתקפה נגדה".

אם גב' ברוק הייתה טורחת לעקוב אחרי מה שקרה וקורה בעזה עם מצפן מוסרי ומפת העיר, ייתכן שהייתה שמה לב לאורח השיטתי שבו דורסות האוגדות הצה"ליות: הכרזת שטח כנגוע, פינוי התושבים, הריסת בתים ותשתיות ולחץ על האוכלוסייה ברמה של "מי שזז במקום חשוד נורה", פלוס הרעת תנאי מחיה בסיסיים והקפאה חורפית. זאת השיטה. לשיפוטכם.

דה סקאטי אומר כי "יש הרבה סיבות לצאת נגד המדיניות של נתניהו, האלימות שמופנית כלפי חפים מפשע בעזה, אבל לא ניתן לדבר על זה בצורה מושכלת בצרפת. האוניברסיטאות הן פרו־פלסטיניות לא פחות מאשר הן פרו־להט"ביות". דה סקאטי מתנגד לחרם תרבותי על ישראל ומערער על הגישה שטוענת שאזרחי מדינה דמוקרטית נושאים באחריות אבסולוטית למדיניות של ממשלתם הנבחרת, ו"בעיניי חשוב לעשות את ההבחנה בין אנשים ובין ממשלות".

לך דע מה היה קורה לדה סקאטי אילו היה עולה מתוניס לארץ ופוגש בישראל המיוזעת, הברוטלית, הגזענית, הוולגרית. אולי היה הופך למזרחי מחמד אינטלקטואלי, אולי מצטרף לפנתרים השחורים. ועוד אני תוהה, כיצד היה דה סקאטי הישראלי אוכל את החרא שאוכלים כיום כל אזרחי ישראל. כל אחד וטעמו שלו. חלק לתיאבון וחלק להקיא.