גדעון סער הוא הפוליטיקאי המוכשר ביותר אחרי נתניהו. ציני, ערמומי, מחליף דעות, נוטש ומקים מפלגות. פורש וחוזר. מצטרף ועוזב. רק השבוע יצא נגד מינוי של עצמו כשהביע אכזבה מדרך התפקוד של היועמ״שית. "כשהבאתי את המועמדות שלה, דיברתי על ייעוץ מאפשר, זה לא מה שקורה", טען.
“ייעוץ מאפשר" הוא כנראה, לפי סער, הרעיון שהיועמ״שית תביע את דעתה ויחד עם זאת, תאפשר שלא להתחשב בה. מבחינתו זה טבעי לחלוטין. דעות לא אמורות להיות משהו שמתעקשים עליו, הן מטבע עובר לסוחר. העמדה שלו נזילה, עמוד השדרה פריך, מפלגה היא כלי, אנשים הם אינסטרומנט.
סער הוא בדיוק מסוג הפוליטיקאים שמצליחים בישראל. מצליחים לשרוד. להישאר על הגלגל, כמו שאמר שרון. כל מה שהוא אומר נכון לשעתו. צודק לזמנו. את צעדיו האחרונים הוא מנווט באמצעות השחמטאי המחונן הח״כ זאב אלקין. יחד הם טווים מהלכים, מזיזים צריחים, מקדמים פרשים. שני צעדים קדימה, צעד שמאלה. או ימינה. לפי צו השעה. מה שנכון פוליטית להם לעכשיו. מהדסים את צעדיהם שלב אחרי שלב.
לאחרונה נראה סער ישוב על כיסא כשממולו יריב לוין. שר החוץ הגיע לחלץ את שר המשפטים מהמהפכה שנתקעה. יחד הם הגיעו להסכמות בנוגע לרפורמה המשפטית, שהייתה פעם הפיכה שלטונית. על פי ההצעה יסולקו מהוועדה לבחירת שופטים שני נציגי לשכת עורכי הדין, ובמקומם ימונו עורכי דין פוליטיים מטעם האופוזיציה והקואליציה. מעתה יידרש רוב של חמישה ולא של שבעה. לוין לא רוצה סתם שופטים שמרנים, הוא רוצה רק את השופטים השמרנים שלו. סער זורם. את מה שהוא התנגד לו אתמול הוא מקדם היום. הדעות משתנות. השמות מתחלפים.
לסער חוש ריח מעולה. הכי טוב בפוליטיקה. כשראה שנתניהו מסתבך, פרש מהחיים הפוליטיים כדי לראות את בנו דוד מתחיל ללכת. כשזיהה אופציה לחזור למשחק - הצטרף חזרה. כשהבין שמהאופוזיציה לא תצמח הבשורה, עזב וחזר לממשלה. את כישלון האופוזיציה לא היה צריך להריח מרחוק. לפיד וגנץ הם כישלונות פוליטיים דרמטיים. הם לא מצליחים להתנהל בדברים הבסיסיים ביותר. רק השבוע איבדו גם את עידן רול, שבניגוד לגנבי קולות אחרים, אפשר להניח שהוא באמת עבר שינוי פנימי אמיתי מאז 7 באוקטובר.
סיעת היחיד שהקים נקראת "הרוב הלאומי". רבים לעגו לאוקסימורון בין סיעתו, שהיא של יחיד, לבין היומרה לחשוב שהוא רוב. אבל הרוב עם רול. רבים כמוהו התפכחו, ונטשו את השמאל.
הטינוף, ההכפשות והביזוי שעבר סער על ידי ביביסטים לא מזיזים לו. לאדם ציני זה לא משנה מה אומרים עליו. הוא מהלך בשדה הפוליטי ללא מנדטים, יש לו רק מהלכים פוליטיים. הוא שחקן אסטרטג. מתחבר לחזקים, מקים קוניוקטורות, עוזב אותן כדי להצטרף למחנה השני. הפוליטיקה היא סחר במניות עבורו. לחתוך הפסדים, ולהצטרף לחזקים. הוא לא ימני ולא דתי. אבל הוא גם לא לא ימני ולא לא דתי. הוא פשוט פוליטיקאי קר. אחרי שתומכי נתניהו, ביביסטים, השפילו אותו והעלילו עליו - הוא הצטרף אליהם.
ביוזר הפופולרי ״חדשות לפני שנה״ נראה סער בסרטון מ־4 בינואר 2024 במפגש זום עם פעילי מפלגתו אומר: "ברגע שתסתיים המלחמה, תסתיים גם השותפות שלנו בממשלה הזאת. אנחנו לא חוזרים לליכוד, נקודה". והוא אכן פרש, ואז כמובן חזר. כזכור, ג'ורג' קוסטנזה ב"סיינפלד" אמר: זה לא שקר אם אתה מאמין בזה. גדעון סער לא משקר. הוא מאמין לבדיות שהוא מוכר. על עצמו הוא טען: אני לא זיגזג ולא יו־יו. וזה נכון. ליו־יו אין רצון. לזיגזג אין מטרה.
