התחרות על עומק התחתית של שרי ממשלת נתניהו הופכת מיום ליום לבלתי נסבלת. ישנו מחנה ההזויים בראשות מאי גולן, הקרויה השרה לקידום מעמד האישה.
יש ליצנים כמו איתמר בן גביר, גיבורי טיקטוק ומאיימים סדרתיים. והרשימה כוללת גם את המשיחיים, ובראשם שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שלנוכח ריבוי הסתירות בעמדותיו הוא יכול היה להתגייס כשבשבת בשירות המטאורולוגי. האיש הוא אות ומופת לזגזגנות פוליטית בלתי נלאית. הוא מציג כל עמדה סותרת באותה אמונה ובשכנוע פנימי יוקד.
זמן קצר לפני כינונה של ממשלת נתניהו פורסמה הקלטה שבה נחשפה דעתו האמיתית על ראש הממשלה. הוא הדביק לו את התואר "שקרן בן שקרן" והוסיף: "הוא (נתניהו) לא רצה ללכת עם רע"ם? רצה באבי אביו. הוא לא יישאר פה לנצח ומתישהו יורשע בבית משפט. אין ספק שנתניהו זה צרה. בסדר?".
אף שזה מה שבאמת סמוטריץ' חשב על ראש הממשלה, הוא מונה על ידיו לתפקיד הרם באוצר והתיישר. באותה ההזדמנות מונה ליו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט בכנסת פיגוע ששמו שמחה רוטמן, שהפך לנמסיס של משפחות החטופים. מאז המשיך להתהפך, ולא רק בענייני האוצר.
האיש שראה בחמאס נכס מניב, חווה מהפך, וימים אחדים אחרי טבח השבעה באוקטובר ערך חשבון נפש עם עצמו ועם הציבור. הוא לקח אחריות, לא שלל את חקירת מחדלי האסון, העריך שימיה של הממשלה קצרים, וקרא לפיוס ולאחדות.
אלא שבאותו להט פנימי שבו הניף אחרי האסון את נס האחדות, שב והתהפך עד לפעם הבאה: אף שנתן את אמונו בבית המשפט בהרשעת נתניהו, הוא תקף את החלטת בית המשפט שלא לצמצם את ימי העדות של נתניהו וקבע: "זאת החלטה שאין בה צדק או שוויון וטיפת שיקול דעת ואחריות לאומית".
בשידור בשבוע שעבר עם גולשים מהציונות הדתית חשף שר האוצר את דעותיו החשוכות, שהן מופת של פלגנות ומשיחיות הגובלות בניתוק מהציבור הרחב.
על מערכת המשפט שב והתלהם: "אין לי טיפת אמון במערכת המשפט. זו מערכת שאיבדה לגמרי את שיקול הדעת שלה, ולא הייתי נותן לה לעבור את הכביש עם ילד או לנהל מכולת. המערכת הזו עקומה ומעוותת. לחקור את 7 באוקטובר? לא מוכן להפקיד את המשימה הזו בידי אנשים שאני לא מאמין בהם".
זה האיש שמסתובב עדיין עם סיכת חטופים, ושביקר בעיניים דומעות בקיבוץ ניר עוז, אך השבוע טען שהחזרת החטופים מסכנת את הביטחון הלאומי וקרא לבלום את העסקה. על הקמת ועדת חקירה הוסיף: "אני בעד חקירה עצמאית ובלתי תלויה, להפיק לקחים ולמצוא אחראים. אבל זה לא יהיה יצחק עמית שינהל את זה".
ובכן מדובר באותה מערכת משפט שהגנה על פרחחים כמוהו שדרשו למחוק את חווארה או להתיישב בעזה. וכן מדובר באותה מערכת שהאמין בה שתרשיע את נתניהו.
הוא לא הסתפק בכך והבטיח שלאחר סיום המלחמה יטפל בהפיכה המשטרית ובתיקון מערכת המשפט. ובכן, מזל שהוא לא שר המשפטים, כי אפילו יריב לוין הגיע להסכמות בנושא מינוי שופטי בית המשפט העליון עם גדעון סער ומנסה לגייס את תמיכת האופוזיציה.
אבל קודם לתיקון מערכת המשפט, רצוי ששבשבת סמוטריץ' תיתקע במשרד האוצר כדי לטפל בשלל התחלואים: לבלום את הנטישות בהנהלה, לדאוג לבלימת הזינוק בגירעון, לעמוד בהבטחותיו שלא להעלות מיסים, ולהפסיק לתקוף את חברות דירוג האשראי ולוודא שלא ימשיך לרדת.
הוא ונתניהו התמוגגו השבוע על גירעון של 6.9% מהתוצר (שהם 136 מיליארד שקל) בשנת 2024, אבל אוי להישג. אביגדור ליברמן כשר אוצר עזב את תפקידו בפלוס של 10.7 מיליארד שקל. וההזנחה בשיאה: הוחלט שתקציב 2025 יאושר ללא "חוק הסדרים", כולל רפורמות בתחבורה ועוד.
וכל זה לא מפריע לשר האוצר, שממשיך לפזר בדיות: "הצלחנו לפזר את הנטל הכלכלי על כולם. ברור שאם יש לך יותר, תשלם יותר". הפוך גוטה: הפגיעה בקצבאות, העלאת המע"מ והעלאת מחירי החשמל, המים והארנונה הם מיסים רגרסיביים הפוגעים בעיקר בחלשים.
את יוקר המחיה הגדיר "כאתגר שלי ושל הממשלה. מדובר בבעיה של הרבה מאוד שנים, ואין הוקוס־פוקוס. השוק הישראלי מאוד ריכוזי. מדובר בהסתדרות שהקימה מדינה. צריכים לפרק את הריכוזיות".
אדוני שר האוצר, לכמה שנים נוספות זקוקה ממשלת נתניהו כדי לטפל ביוקר המחיה? האם 15 שנים לא הספיקו? ואם אתה מדבר על ריכוזיות, מדוע בחוק ההסדרים האחרון אין שום מהלך לטיפול במונופולים? ואם יש לך טענות להסתדרות, מדוע לא העזת למסות את קרנות ההשתלמות? אהה... כי אתה פוחד משביתה. אז תגיד את זה בפירוש. בקיצור, שר האוצר שלנו מתנהג כאיש אופוזיציה, אף שהוא חבר בכיר בקואליציה. סמוטריץ' והטעויות.
בנושא חוק ההשתמטות הוא פייסני: "הגיוס יהיה בשיח ובנחישות, ומה שהיה הוא לא מה שיהיה. זה לא יהיה תהליך של 'זבנג וגמרנו'. החוק הזה לא צריך לפרק את הממשלה: לא ילך בכוח. לא נילחם בהם. זה לא חכם". יצא המרצע מהשק.
שר האוצר רועד מפירוק הממשלה, ממצב שהוא יראה בעתיד את הפרלמנט מערוץ הכנסת, ומכך שבעתיד אולי יחזור לשרוף צמיגים. זאת הסיבה לכך שהוא הפך לעבד נרצע של נתניהו, גם אם הוא מקדם את עסקת החטופים.
אפילו איתמר בן גביר זכה ממנו, בברכת נתניהו, לסדרת חינוך: "לא מצביעים נגד ממשלה בזמן מלחמה. הגדלנו מאוד את התקציב ואת שכר השוטרים. יש מגבלות של תקציב המלחמה. אי אפשר להכפיל את תקציב המשטרה".
אם כן, סמוטריץ' הפך לליכודניק יותר מליכודניק, ולאור עמדותיו ראוי שיתפקד לליכוד. התקפותיו כנגד בן גביר מעידות על עומק הפאניקה. שר האוצר רועד מאימת אחוז החסימה, ולכן מתחנף בכל מאודו לשקרן, בעוד הוא עצמו הפך לזגזגן.
המערכת הבנקאית חווה בשבועות האחרונים סדרת מינויים, והאחרון שבהם שדווח השבוע הוא של ברק נרדי לניהול בנק מרכנתיל. הוא יחליף את שוקי בורשטיין, שפורש מסיבות בריאותיות לאחר תשע שנות כהונה. המינוי הפתיע, אותי לפחות.
נרדי גויס במקור לדיסקונט על ידי יוסי בכר, יו"ר דירקטוריון הבנק המנוח. עד היום כיהן כיו"ר בנק מרכנתיל, כיו"ר ויזה כאל, כדירקטור בניו יורק ובדיסקונט קפיטל ועוד. לנוכח ריבוי התפקידים ניתן לתמוה כיצד מי ששימש כיו"ר מרכנתיל ומפקח על המנכ"ל חוצה את הקווים לתפקיד המנכ"ל. האם אין כאן לפחות פוטנציאל לניגוד אינטרסים?
זה מחזיר אותי שנים אחורה, כשגליה מאור, מנכ"לית בנק לאומי המיתולוגית, ביקשה לאחר שנים ארוכות בתפקיד להתמנות ליו"ר דירקטוריון הבנק. המעבר ההפוך מתפקיד המנכ"ל לתפקיד היו"ר היה בעייתי, ואכן בסופו של דבר ירד מהפרק. כיצד ניתן להכשיר מעבר של יו"ר לתפקיד המנכ"ל? אולי יש מועמדים מבחוץ מוכשרים ממנו?
מתברר שבדיסקונט היו מודעים לבעייתיות, אבל נראה שהם סובלים ממצוקה ניהולית. הם היו כל כך להוטים למנות את נרדי, עד שבנובמבר 2024 חדל לשמש כיו"ר הבנק והוחלף על ידי יוסי ברסי. האם פרק זמן של פחות משלושה חודשים מספיק כדי לנטרל את פוטנציאל ניגודי האינטרסים? ספק רב. סביר להניח שלפני המינוי הצטיידו בדיסקונט בחוות דעת משפטית המכשירה אותו.
ועדיין לא ברור מדוע נרדי כל כך מעוניין בניהול בנק מרכנתיל, עם כל חשיבותו של בנק זה. ובכן, זה לא חדש. נרדי התמודד לפני כשנתיים על ניהול בנק דיסקונט, אבל הפסיד למנכ"ל הנוכחי אבי לוי.
נראה שבכל זאת בניהול בנק יש משהו ביצועי, אולי מאתגר, שאינו קיים בתפקידי יושב ראש. הלהט של נרדי ברור, אבל מוזר שבדיסקונט היו מוכנים לוותר עליו ועל שלל תפקידיו בבנק.
המינוי למנכ"ל מרכנתיל יובא לאישור הפיקוח על הבנקים, ובשלב זה מועד תחילת הכהונה עדיין לא נקבע. נראה שבבואו של בנק ישראל לדון באישור, תובא בחשבון הבעייתיות הכרוכה במינוי.
מבנק דיסקונט נמסר בתגובה: "מבחינת ממשל תאגידי אין מניעה שיו״ר הדירקטוריון, שהיה אמון על הפיקוח והאסטרטגיה של התאגיד, יהפוך להיות מנכ"ל. הפיקוח על הבנקים עודכן מראש בדבר תהליך האיתור ונתן את ברכתו".
