בתרבות הסינית ישנו סימבול ידוע הנקרא ין ויאנג, שמסמל את הדואליות והאיזון בין שני כוחות מנוגדים ומשלימים, כמו בין חיובי ושלילי, יום ולילה, שמחה ועצב. 

לפי אמונתם, הפרת האיזון בקוסמוס תגרום לסופה, גשמי זעף, שיטפון. הפרה קשה תגרום לקטסטרופה כמו רעידת אדמה, טייפון או צונאמי. במיקרו־קוסמוס, נפש האדם, הפרת האיזון תגרום לסערת נפש. מצב שמשותף בימים אלה לאנשים רבים מאוד במדינה. שמחה והתרוממות רוח על שובן של החטופות לצד חשש כבד לגבי החטופים שנשארו בשבי וכאב על המחיר הכבד של החללים והפצועים במלחמה.

אין ספק שיהיו ימים עצובים וכואבים בהמשך העסקה. שלב שבו דמעות שמחה תתחלפנה בדמעות כאב ועצב. אצל אלה מאיתנו שאיבדו את יקיריהם בפיגועי טרור בידי רוצחים שפלים, אצל אלה שרואים את רוצחי יקיריהם יוצאים לחופשי ואת המסיבות שנערכות בירושלים ובעזה - הכאב חד.

אחרי קטסטרופה שמתרחשת בטבע, משתרר שקט. הטבע נרגע וחוזר לאיזון, ומה שנהרס מתאושש וצומח. לעומת הטבע, נפש האדם נותרת פגועה. הצלקות נשארות לכל החיים. כאב יכול לקהות, אך לעולם אינו נעלם. חסר של אדם אהוב תמיד יותיר צלקת. התעללות נפשית תמיד תביא לסבל. אחרי פציעה גופנית או נפשית קשה, החיים אף פעם לא יהיו אותו הדבר.

קשה לי לשמוח שמחה מלאה ושלמה כאשר אני חושב על מי שיחזור עם פציעה קשה בגוף ובנפש או על מי שלא יחזור כלל. אין ספק שיהיו כאלה. נותר לי רק לקוות שרובם ישובו וכי השבים יהיו במצב שניתן יהיה לשקמם.

פצע בדרך כלל נרפא ומשאיר צלקת. הצלקת יכולה להיות גדולה או קטנה, נסתרת או גלויה, כואבת או שקטה - והדבר תלוי גם באישיות של הנפגע, אך גם במזל, בגורל ובסביבה התומכת שלו.

בואו נתכונן לקבל, להכיל, לאהוב את כל נפגעי המלחמה הארורה הזאת אם בשבי, אם בקרב, אם באופן ישיר ואם באופן עקיף. ונקווה לימים טובים יותר.