1. כשראש ממשלת ישראל נוסע לביקור עבודה בעיצומה של מלחמה, עם נשיא חדש בארה"ב, צריך וחשוב לאחל לו ביקור פורה ומוצלח לטובת מדינת ישראל וביטחונה. אז כך נאחל לו מכל הלב, אבל באותה העת נזכיר לו את שהוא כבר יודע ומבין, שהנשיא דונלד טראמפ הוא שלפן ובלתי צפוי, ושהוא בעיקר איש עסקים אמריקאי ושבאמריקה "No free lunch" (אין ארוחות חינם).
נתניהו נהנה מהעובדה שהוא המנהיג הראשון שמוזמן לבית הלבן, וזו אכן זכות. האמריקאים יודעים לפנק מצוין ולעשות מסאז׳ לגוף ולאגו עד ששומעים ״קנאק״, ואכן, בימין יש דאגה רבה.
ההערכה היא שטראמפ ובנימין נתניהו יסכימו בנושא הדאגה מאיראן הגרעינית, אך לא בהכרח על הדרך לפתרונה. טראמפ ילחץ לפרק ב' בעסקת החטופים, על חשבון המשך המלחמה באופן שיטרוף לנתניהו את הקואליציה הימנית - והוא ידרוש תשלום במטבע פלסטיני עבור הסכם עם סעודיה. זו גם הסיבה לכך שראשי המועצות בבנימין ובשומרון נעים הרבה על הקו בין הגדה לבין מיאמי, וושינגטון ומאר־א־לגו, מאתרים ידידים בממשל, מנערים אבק ממנופי לחץ ובונים שדולה חדשה לשמירה על האינטרסים של ההתיישבות ביהודה ובשומרון ועל המשך המלחמה בעזה. בדרך, הם מנסים גם להשפיע דרך שלוחת השלטון במיאמי על דמותו וזהותו של הרמטכ"ל הבא.
נתניהו לא מגיע לוושינגטון עם "ניצחון מוחלט" - לא בעזה, לא בצפון ולא עם מלוא השבת החטופים.
גם בוושינגטון וגם ברחבי העולם כולו יש הרבה הערכה למהירות שבה השיבה ישראל את ההרתעה שקרסה ב־7 באוקטובר ואף שדרגה אותה באופן ניכר באמצעות הפעילות הצבאית, הסיכולים הממוקדים, התקיפות בתימן ובאיראן וביכולת ההגנה האווירית והטכנולוגיה הישראלית. וזה גם לזכותו של נתניהו, שהוא "הראש" והוא אחראי להצלחות, כמו שהוא "הראש" והוא אחראי לכישלונות ולמחדלים.
נתניהו מגיע לוושינגטון עם חוסר הלימה משווע וזועק לשמיים בין ההישגים הצבאיים האדירים שהביא צה"ל בדרום ובצפון, שאותם מכירים האמריקאים היטב, לבין חוסר ההישגים המדיניים. ממשלת נתניהו, במעשיה ובמחדליה, מוססה למעשה את ההישגים הצבאיים, כאשר לא שעתה להמלצות הדרג המקצועי ולתובנות יסוד במערכה ולא הציבה רגל מדינית משלימה בעזה משיקולים פוליטיים גרידא והביאה הסכם חלש בצפון.
אבל כרגע זה מה שיש, ועם זה צריך לנצח. יש לקוות שנתניהו ישוב מוושינגטון עם הסכמות והבנות. ואם יורשה לי להעריך בזהירות – טראמפ ייקח את ישראל לבחירות כבר ב־2025. במובן הזה אריה דרעי מריח נכון.
2. החלום של לא מעט ישראלים בעשורים האחרונים הוא ש"הבעיה הפלסטינית" תיעלם כלא הייתה, תשחרר אותנו מהעול שלה, ובעצם, בעודנו חולמים, אנחנו מעבירים את הסוגיה התופחת וגדלה לילדינו ונכדינו. וכעת, הגיע הנשיא טראמפ עם ניסיון ענק כאיש נדל"ן וחבר לחזונם של איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' לערוך סוג של טרנספר מרצון לפלסטינים בעזה למצרים, לירדן ולמדינות נוספות.
אקדים לומר שלו זה היה אפשרי, הייתי תומך בשמחה, כי עזה היא באמת לא מקום טוב לחיות בו, אבל אני מעריך, בזהירות, שההתפכחות תגיע במהרה ותטפח על פנינו. בקרוב, ככל שיעמיק בחומר, יבין הנשיא טראמפ כי מדינתו יחד עם ישראל עושה מאמצים גדולים כדי שהאיראנים לא ישתלטו על ממלכת ירדן בעזרת הרוב הפלסטיני בממלכה. בן לילה יכולה ישראל לקבל בגבולה המזרחי הפרוץ את האיראנים עם חמאס על סטרואידים. "יבוא" של מאות אלפי פלסטינים מהרצועה לירדן יגזור באחת את גורלה של הממלכה ההאשמית.
הפתרון היחידי לעזה הוא שליטה ביטחונית ישראלית עם אפס הכלה, שלטון אזרחי חלופי פלסטיני עם תמיכה קטארית, סעודית, אמירותית או בין־ערבית, סילוק חמאס מכל מוקדי השלטון והכוח, פירוז הרצועה ושיקומה. כל פתרון אחר הוא חלום שעלול להפוך לחלום בלהות.
3. נתניהו הודיע כי לא ישתתף בטקס ההשבעה של נשיא בית המשפט העליון בבית הנשיא - ואל יהא הדבר קל בעיניכם. נשיא בית המשפט העליון הוא ראש הרשות השופטת ואחד משבעת סמלי השלטון בישראל. קדם לנתניהו סגן ראש הממשלה ושר המשפטים יריב לוין, שהודיע כי הוא "לא מכיר" בנשיא יצחק עמית ולא יעבוד איתו - וקדמו לו השר שלמה קרעי, שהצהיר שהוא לא מאמין כלל בבית המשפט בישראל, וח"כ גלית דיסטל אטבריאן, שפסקה שעמית הוא "שמאלן קיצוני ואנטי־ציוני".
במקביל ובאותו הקשר, הממשלה כולה מתנגדת לוועדת חקירה ממלכתית, שאת זהות העומד בראשה יקבע נשיא העליון. השלב הבא יהיה שהם לא יסכימו שבראש ועדת הבחירות המרכזית יעמוד שופט עליון, ואחר כך יחליטו שלא לקבל פסיקות והכרעות של בג"ץ ובית המשפט העליון. בעתיד אפילו יהיה ניתן לטעון שהחלטת בג"ץ היא למעשה מעשה נקם של עמית נגד נתניהו על שלא בא לטקס שלו, ואף נוסיף שאם ראש הממשלה יערער בעתיד על פסק הדין בעניינו לעליון, ואם לא יזוכה לחלוטין – תמיד יוכל לטעון שזו נקמה שהוגשה מאוחר.
ככה הם בונים את הרס מערכת שלטון החוק והמשפט מן היסוד. ואחר כך תהיה מחאה אדירה ברחובות, ולוחמים ומפקדים יחושו שוב שהם לא מוגנים, והאויב שוב יחוש חולשה וחברה מתפוררת, וכך הם מחזירים אותנו ל־6 באוקטובר.
4. השבוע הפך שופט העליון נעם סולברג ל"שמאלן קיצוני". הוא עבר לינץ' מילולי מצד "מכונת הרעל" בחלק מערוצי תקשורת הימין וברשתות החברתיות. פשעו היה שהתייצב ותמך במינוי השופט עמית לנשיא העליון ובכך "בגד" לכאורה בימין ש"שם אותו שם". כפוי טובה שכמותו.
וכך בדיוק הם פועלים שם בירושלים, הם ממנים שופטים שמרנים ומצפים מהם להיות "שפוטים" ולא שופטי צדק, ואם הם לא מתיישרים – הם "שמאלנים". הם ממנים יועץ משפטי מבית בית"רי עם כיפה לראשו ורוצים שיהיה ביביסט. ואם הוא נאלץ להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה – הוא בוגד ועוכר ישראל. והם ממנים מפכ"ל משטרה עם כיפה שגר בהתנחלויות, ונראה להם שהגיעו למנוחה ולנחלה ושיהיה נאמן למלך ולא לממלכה – ומתבדים. וממנים גם ראש שב"כ ברגע האחרון, חובש כיפה ו"נראה ימין", אבל אז הוא מתייצב לצד ערכי הארגון ו"מאכזב" אותם והופך "שמאלן".
עכשיו הם רוצים רמטכ"ל נאמן והתקפי, שאם יעמוד לאחר מינויו על צורכי צה"ל ולא על צורכי הקואליציה, הוא יהפוך להיות "סוכן אמריקאי", "בוגר וקסנר" או סוכן של גנץ ואיזנקוט. שומרי סף שעומדים על משמר החוק והקופה מכונים בבוז ובלעג "פקידים". עיתונאים חובשי כיפה שלא מיישרים קו, הם "משתכנזים", או "תינוקות שנשבו", או רקדני "מה יפית".
וכך הלאה, עם ראיית העולם המעוותת וההרסנית הזאת, הם הופכים את מלאכת שיקום המדינה והתרבות השלטונית לקשה יותר ודחופה יותר.
באמת שמגיע לעם הנהדר הזה יותר.
5. עד שלשום לא ידעתי שאני אוהב את נסרין קדרי. שמעתי שירים שלה פה ושם וראיתי את בני גנץ מחקה אותה בטיקטוק, וללא קשר הגעתי השבוע באופן לא מתוכנן להופעה שלה באקספו תל אביב. חתיכת הפקה: המון נגנים, במה מושקעת, להקת רקדנים, 6,000 איש באולם מלא על גדותיו - יהודים וערבים, דתיים וחילונים, צעירים ומבוגרים - מכירים את כל המילים בעל פה ואורח אחד שהזמינה לשיר איתה: "מ' המסתערב", זמר בחסד עליון ולוחם עם מסיכה על פניו וכובע לראשו.
לנסרין באתי, הצצתי והתאהבתי, וזה לא ימנע ממני ללכת לשמוע בשבת את בעז שרעבי - באותו אולם - שר את "כשתבוא".
6. השפית לונא זרייק מנצרת היא חברה שלי, ובשנים האחרונות אני מלווה מרחוק את הקשיים שלה ושל המסעדה שלה בתקופת הקורונה והמלחמה הארוכה ועצירת התיירות. בסוף השבוע האחרון באנו לראשונה עם חברים לאכול ב"לונא ביסטרו", ורוב הארוחה, במקום ליהנות, הלקיתי את עצמי "איפה הייתי עד עכשיו?".
בבת אחת החזירו אותי הריחות והטעמים למטבח הסורי של הסבתות ושל אמא שלי. לבמיה, לממולאים, לסלט עולש, ללבנה, לקובה הסורית, לספיחה (בצק עלים עם בשר וצנובר), למקלובה האלוהית, לשישבורק וכך הלאה, עד לכנאפה, למעמול, מעשה ידיה של לונא, ולאישתה (שרק הסורים יודעים מה זה).
אז לכו ללונא בנצרת, ואני מבטיח לכם הנאה צרופה. ואם תגידו לה שבניהו שלח אתכם, תקבלו שוט של ערק איכותי עם נגיעה של ג'ינג'ר. ובכלל, סעו לנצרת ולכפרים הערביים, אנחנו בשותפות גורל שאין חשובה ממנה, פרסו ראש גשר לעתיד אחר לאזרחי ישראל, יהודים וערבים.
שנהיה טובים וראויים. שבת שלום.
