ביום ראשון הקרוב צפוי בנימין נתניהו להמריא במטוס כנף ציון לוושינגטון, לפגישה שנקבעה לו ליום שלישי עם הנשיא דונלד טראמפ. נתניהו ירשום הישג מדיני עוד בטרם ייכנס לחדר הסגלגל: הוא יהיה המנהיג הזר הראשון שמוזמן לבית הלבן בקדנציה הנשיאותית השנייה של טראמפ. הישג אומנם טכני למדי, אך בהתחשב במשקעים מהעבר על רקע אירוע הברכה שנשלחה מלשכת רה"מ לנשיא הנבחר ג'ו ביידן בשנת 2020, גם זה לא מובן מאליו.
ייתכן שבעבר, במציאות של לפני 7 באוקטובר, היו נתניהו ואנשי לשכתו מסתפקים בהישג "ליגה אחרת" הזה – אך לא היום. היום בנימין נתניהו זקוק להרבה־הרבה מעבר למפגן המתוקשר של חיבה וידידות. ראש ממשלת ישראל, שטס לפגישה עם נשיא ארה"ב בזמן שהצוות שלו מנהל משא ומתן לשלב ב' של הסכם הפסקת האש - חייב להביא מוושינגטון הישגים מהותיים וגורליים. יש לו, כמובן, רשימה ארוכה של נושאים שהכין לקראת השיחה ביום שלישי, ועוד נתייחס אליה. אך בראש ובראשונה תהיה המשימה של נתניהו כמו בסרטי מתח הוליוודיים - להביא פתרון לחידה שכרגע נראית נטולת פתרון.
ישראל וחמאס נכנסים למשא ומתן כאשר המטרה של כל אחד מהצדדים סותרת באופן מוחלט את מטרת הצד הנגדי. ישראל מוכנה לסיים את המלחמה בעזה בתנאי שחמאס מסיים את קיומו כארגון מזוין, בעל שליטה אזרחית, מדינית וצבאית. חמאס שואף למצב ההפוך: ישראל מסיימת את נוכחותה בעזה, והוא שממשיך לשלוט בה צבאית, מדינית ואזרחית. הנשיא האמריקאי מצדו משמיע אמירות שמספקות תקווה לכל אחד משני הצדדים. טראמפ רוצה לראות סיום מלחמה בעזה – ובאותה נשימה הוא לא רוצה לראות בעזה את ארגון הטרור חמאס.
מטרת־העל של בנימין נתניהו בזמן שהוקצה לו בחדר הסגלגל, תהיה לשכנע את טראמפ כי שני המרכיבים הללו לא הולכים ביחד. כלומר, סיום מלחמה מהיר, אבל חמאס נשאר, שולט וחוזר להתעצם; או סילוקו של חמאס בדיוק בהתאם לרצונו של הנשיא האמריקאי, אך כדי שזה יקרה דרוש אחד מן השניים: פתרון קסם או חידוש המלחמה. ולא סתם "חידוש". אם כבר חוזרים להילחם – הפעם בישראל רוצים לעשות את זה אחרת. ללא השיטות הבינאריות שכפה ממשל ביידן על צה"ל: יד ימין מכה באויב, ויד שמאל מאכילה אותו בסיוע ההומניטרי. נתניהו מאמין בלחימה עצימה ללא אזכור לשיטת הפשיטות שפשטה רגל וללא החייאה כפייתית של האויב. ליתר דיוק, נתניהו מאמין כי האיום האמין בלחימה עצימה מסוגל לשמש כאותו פתרון קסם שיפגיש בין שתי הדרישות של טראמפ: סיום המלחמה בעזה - וסיום שלטון חמאס.
הידיים ידי חמאס
בעניין הזה, האגף הניצי של הממשלה שהצטמצם לכדי שותף פעיל אחד – הציונות הדתית בראשות השר בצלאל סמוטריץ' – יכול להיות רגוע. נתניהו לא שיקר לסמוטריץ' כשהבטיח לו חזרה למלחמה בהיעדר השגת יעדיה בדרך אחרת. הוא באמת רואה בזה אופציה ובאמת מתכוון להגיד את זה לדונלד טראמפ. הוא רק מאמין שניתן לבנות את התרחיש השלישי: לא כניעה לחמאס כמחיר החזרתם של כל החטופים, ולא ויתור על חלק גדול של חטופים כמחיר חזרה למלחמה.
נתניהו מאמין כי אם יצליח לשכנע את הנשיא האמריקאי שזה רק אחד מן השניים, ויוודא שטראמפ, בשונה מקודמו הדמוקרטי, לא ינסה לכפות על ישראל "שלום בכל מחיר" - עצם ההבנה הזאת תשכנע את בכירי חמאס עזה טוב יותר מכל מסע שכנוע אחר כי מצבם באמת אבוד, והם באמת עם הגב אל הקיר.
מבחינת ישראל תנאי הסף יהיה פירוקו של חמאס מנשקו והגליית מנהיגיו, פירוז עזה והקמת ממשלת מעבר בהרכב כזה או אחר. לפחות מזה בנימין נתניהו לא מוכן להסכים, כולל האופציה הישנה של "ממשלת טכנוקרטים" למראית עין כשהקול קול הטכנוקרטים, והידיים ידי חמאס.
"סוכרייה" ושמה סעודיה
מה חושב על זה הנשיא טראמפ, עדיין לא ברור. בינתיים בישראל מקבלים מסרים, רמזים ואמרות ומנסים להרכיב מכל אלה פאזל אחיד. כך, למשל, על רקע האמירות האחרונות של טראמפ על רעיון הרילוקיישן הזמני של העזתים למדינה אחרת כלשהי, המסר האמריקאי שהתקבל בירושלים מדבר על רעיון קונקרטי שעומד מאחורי האמירות האקסטרווגנטיות. מסתבר כי אנשי טראמפ כבר העבירו את הצעת העסקה לאחת ממדינות האזור: תמיכה אמריקאית כלכלית תמורת הסכמתה של אותה המדינה לקלוט – זמנית! – מאות אלפי עזתים. עדיין לא ברור אם המדינה המדוברת נתנה את הסכמתה בשונה מירדן, ממצרים ומעוד מדינות שנבהלו ודחו. אך עצם הרעיון עודד והעניק לירושלים אופטימיות באופן כללי.
לצד האופטימיות הזהירה, בישראל מעדיפים לשמור על הגישה המציאותית. ההבנה היא שגם אם משא ומתן לשלב ב' שייפתח בשבוע הבא, יצליח להתקדם בלי להתפוצץ - מסע הלחץ על חמאס צפוי לקחת יותר זמן ממספר הימים שלפי ההסכם הוקצו למו"מ בין הצדדים.
בישראל ינסו למשוך זמן, ככל האפשר. אם חמאס יביע עניין בהמשך המשא ומתן, אפשר יהיה לנסות להנדס סוג של הסכם בתוך הסכם: המשך שחרורם של החטופים תמורת עוד ועוד ימים של משא ומתן. ככל שיהיה אפשר להוציא מהגיהינום העזתי לפחות חטוף אחד נוסף – מבחינת ישראל המו"מ יכול להימשך ללא הגבלת זמן. לגבי התסריט הזה יש, כמובן, לא מעט סקפטיות – הרי כבר בתחילת שלב א' של העסקה, השלב שסוכם ונחתם – ארגון הטרור ניסה להפר ולמתוח גבולות עד כמה שאפשר.
על כן בישראל מאמינים פחות בשכל הישר של בכירי חמאס, ומאמינים הרבה יותר בלחץ שקטאר ומצרים כבר מפעילות וצפויות להפעיל ביתר שאת על ראשי ארגון הטרור. "זה קורה בזכות האפקט של טראמפ נטו" – אומר גורם המעורה במתרחש - "הלחץ שטראמפ כבר הפעיל על קטאר הוא פי מאה בהשוואה למה שממשל ביידן ניסה להציג כלחץ שלו על המתווכות".
ומה עם הקלף המנצח? הפרס הגדול שבזמנו היינו כפסע ממנו, הסכם הנורמליזציה עם ערב הסעודית? לא בכדי שליחו ומקורבו של טראמפ, סטיב ויטקוף, התחיל את ביקורו האזורי לא בירושלים, אלא בריאד. גורמים בכירים בישראל טוענים כי ההסכם כמעט הבשיל – אם לא לגמרי. מה שחסר כדי להוציא לפועל את ההבנות השקטות מבחינת הסעודים הוא סיום המלחמה בעזה. האם ניתן להתניע את מהלך הנורמליזציה לפני אותו הניצחון המוחלט שמופיע במטרות המלחמה? גם על השאלה הזאת ינסה בנימין נתניהו להשיג תשובה ביום שלישי הקרוב.
