אגם ברגר, לירי אלבג, נעמה לוי, קרינה ארייב ודניאלה גלבוע הן התגלמות של המופת, העוז, הרוח של ישראל היפה. אתמול (חמישי) בצהריים, בבית החולים בלינסון בפתח תקווה, הן שוב התאחדו. הן שוב התלכדו כאילו היו נפש אחת.
התצפיתניות של מוצב הגבורה נחל עוז הן ההפך המוחלט לדימוי הציבורי היחס לכלל חברי פורום מטכ״ל של צה״ל. הן ההפך המוחלט לנחישות והמקצועיות של הצמרת הביטחונית של ישראל. הן ההפך המוחלט של המוסר והלכידות חברי ממשלת ישראל. הן ההפך המוחלט לדוגמא ולמורשת של ההנהגה הישראלית.
התצפיתניות של נחל עוז הן הגיבורות של עם ישראל של המלחמה הזאת. הן פעלו במקצועיות, הן התריעו וחזו את הבאות, הן תפקדו בקור רוח ובמקצוענות כאשר ראו את המחבלים מסתערים לפנים מול עיניהם. הן הגנו בחירוף נפש ללא אמצעים האחת על האחרת. הן התמודדו בשבי בגבורה, באמונה, ברעות ללא גבולות. לא רק אחת כלפי חברתה. אלא גם הצילו והגנו על אזרחים ואזרחיות שהיו איתן בשבי.
הסיפור של כל אחת מהן אינו נופל מסיפורי הגבורה של הגיבורים של העם היהודי לדורותיו מיהודה המכבי ועד הצנחנית חנה סנש. ממאיר בר ציון, לאביגדור קהלני ועד יוני נתניהו. וכן במלחמה הזאת ראינו את גבורתם של הרובאים, השוטרים, לוחמי הימ״מ ושל חיילי המילואים. הם הצילו לנו את המדינה בבוקר שבעה באוקטובר.
במלחמה הזאת ראינו לצערנו את יהירות המפקדים, חוסר הכישרון של בכירי מערכת המודיעין והביטחון. ראינו את הדלות של המנהיגות הישראלית. חזרת הבנות ויתר החטופים מרגשת כל פעם מחדש. פותחת את הלב מעלה חיוך אחרי שנה וארבעה חודשים של כאב, של מחנק.
אבל המשימה לא הסתיימה. יש בשבי בעזה עוד 87 אזרחים, ילדים, נשים, מבוגרים חיילים. כולם צריכים לחזור הביתה. בעזה יש עוד אלפי מחבלים עם דם על הידיים. הם בני מוות.
ישראל חייבת לצד החתירה להחזרת כלל החטופים לפעול ולבצע כמה מהלכים כדי שנתקן את הדרוש תיקון. הראשון: החלפת ההנהגה שלנו. מראש הממשלה והממשלה. ישראל חייבת ללכת לבחירות. השני: חייבים להחליף לא רק את הרמטכ״ל רא״ל הרצי הלוי אלא את כל ראשי האגפים ומפעילי הכוח במטכ״ל שהיו במשמרת 7 באוקטובר.
חייבים ללא דיחוי להקים ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את הכול. הדרג הצבאי והמדיני. ולבסוף, חייבים ליצור כאן אווירה פחות רעילה. לא צריך בחסות פוליטיקאים קטנים להרוס כל חלקה במרקם החיים והתרבות הישראלית, מבית המשפט, מוסדות המשפט והחוק, הצבא והמשטרה.
למראה תמונת החיבוק של חמש התצפיתניות, הדמעות חנקו לכולנו את הגרון. ראינו בילדות הללו, שהן הילדות של כולנו את ישראל היפה, הלא מושחתת, לא מקולקלת, ישראל הטהורה של היופי, הגבורה, הרוח הישראלית. שאם רק קצת ממנה היה ב-6 באוקטובר בהנהגה שלנו, בפיקוד הצבאי, בשב״כ, במוסד לא היינו נחשפים למחדל שהביא עלינו את האסון הגדול ביותר מאז השואה.